סמוטריץ' בצד אחד, רגב בשני: איך באמת מחליטים על פרויקטים של מיליארדים

מערכות התקשורת קיבלו השבוע הזמנה למסיבת עיתונאים חגיגית בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושרת התחבורה מירי רגב, בה השלושה התיימרו להציג תוכנית ל"חיבור ישראל במסילות רכבת".

הייתה זו למעשה מסיבת סיום ל"מלחמת ההתשה" של רגב ומשרד האוצר. אלא שמהר מאוד מסיבת הסיום הפכה לעוד זירה של עקיצות וחילופי מהלומות בין השרים, ודווקא חשפה עוד מתחים שמאיימים על מערכת היחסים בין המשרדים. ולא, לא מדובר ברכילות צהובה, אלא במערכת יחסים הכרחית לקידום התחבורה במדינת ישראל. הקרב אומנם הסתיים, אבל נראה כי המערכה נמשכת. 

● רק 2.6% מתוקצב: האם תוכנית המסילות של הממשלה תצא לפועל? 
● למרות טענת מירי רגב: מחירי הכרטיסים ברכבת הקלה צפויים לעלות 
● נת"ע: הקו האדום של הרכבת הקלה ייפתח ב־13-18 באוגוסט

באוצר הקשו, רגב הגיבה

אז איך כל הסיפור התחיל? עם הקמת הממשלה, רגב חשפה רפורמת תעריפים ללא תיאום עם משרד האוצר, הקפיאה את רפורמת אגרות הגודש - בבת־עיניו של אגף תקציבים, והכריזה מלחמה על פרויקט המטרו עד שלא יתוקצבו רכבות לאילת ולקריית שמונה. כל זאת כשמקביל היא ניהלה מאבק נוקשה מול האוצר על מינויים בחברות הממשלתיות.

בממשלה היו בטוחים שתושג רגיעה עם אישור תקציב המדינה. אלא שלדיוני המשא־ומתן שרת התחבורה שלחה שתי דמויות ללא רקע מקצועי: מנכ"ל משרד התחבורה דאז, אבנר פלור, ומשה בן זקן, לשעבר ראש המטה של רגב. השניים נתקלו באנשי האוצר המשופשפים, שהערימו קשיים רבים על הצמד. תקציב לשאטל ימי? קודם תוכיחו שנוסה בהצלחה בעולם; רכבות לאילת ולקריית שמונה? תסתפקו ב־200 מיליון שקל לתכנון; תוכנית כבישים? תוותרו על הארכת הקו האדום לראשון לציון.

ניצחון האוצר היה ניצחון פירוס. רגב הבינה זאת מהר מאוד, ופוליטיקה היא בהחלט מבינה, וחתרה להסכמות חדשות לאחר שהתקציב כבר אושר. היא הצהירה שתעביר את פרויקט המטרו מידי נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) והתעקשה על קידום רפורמת התעריפים. ואם לא די בכך, היא עצרה את פרויקט המטרו באמצעות סירובה לחתום על צווי הפקעה בסביבת התחנות, עד שלא תקבל תקציב למסילות.

אצבע מאשימה לכל עבר

השרים הודיעו בשבוע שעבר על הסכמות שכוללות את החלת רפורמת התעריפים ומניעת ההתייקרות שבעקבותיה. קודם לכן, רגב האשימה בהתייקרות את הממשלה הקודמת וטענה כי הדבר נעשה על־ידי שר האוצר "ליבר־מס" ו"הגברת מיכאלי", כדבריה. אולם בפגישה שנערכה בין המשרדים היא אמרה, בטונים גבוהים, שמי שהצמיד את מחירי התחבורה הציבורית למדד, היה דווקא שר תחבורה אחר - בצלאל סמוטריץ' שמו. הלמה, (אולי איימה?) ויצאה כשהישגה בידה.

מסיבת העיתונאים שהתקיימה השבוע נועדה להעניק לרגב הישג, במטרה ש"תשחרר" את פרויקט המטרו, הפרויקט הלאומי הכי גדול שנעשה במדינת ישראל, שאותו היא מחזיקה כבן־ערובה. בתמורה, חלקים גדולים מהתוכנית האסטרטגית של הרכבת יאושרו בהחלטת ממשלה, ויוקצו למעלה מ־2 מיליארד שקל לתכנונה מתקציב המשרד, על חשבון פרויקטים אחרים.

במענה לשאלת גלובס, מנכ"ל משרד התחבורה השיב כי התקציב ששוריין לרפורמה בתעריפים לא יבוא על חשבון תוספת קווים ותדירויות באוטובוסים. מנגד, סגן ראש אגף התקציבים ענה תשובה מעורפלת יותר: "ההחלטה היא שאלה של סדרי עדיפויות. היא קיבלה גיבוי מראש הממשלה לתעדף את הנושא הזה".

העימות הבא שבאופק

ראש הממשלה נתניהו אומנם השתתף במסיבת העיתונאים במלון אוריינט, אך במקום היה כוכב אחד בלבד, או יותר נכון כוכבת. האירוע היה של השרה רגב, ואמור היה לסמן את סיום "מלחמת ההתשה" שהחלה עם מינויה לתפקיד.

בראשית נאומה, רגב החניפה לנתניהו: "אני זוכרת את המפגש שלנו בזמן הקמת הממשלה, כשאמרתי לך 'אני רוצה לחזור למשרד התחבורה', ושרטטת עם טוש כחול על נייר איך אתה רואה את החיבור של ישראל לאורך ולרוחב. אני שמחה שהופכים את החזון למציאות".

מיד לאחר מכן עברה רגב לשלב העקיצות: "אני מודה לחברי בצלאל סמוטריץ'. מלחמות מביאות לתוצאות טובות. נכון איליה? (כץ, סגן ראש אגף תקציבים - א"ז). אתה (הכוונה לסמוטריץ', א"ז) מכיר את המשרד מצוין ויודע על מה מדברים".

בנאומה הוסיפה רגב כי "אי־אפשר להילחם כל הזמן על החור של הגרוש. אני זוכרת את המאבק של ראש הממשלה בעניין הרכבת לבית שאן, וכולם אמרו שלא תעבוד ולא כלכלית. אני רואה אותך מחייך מיכה (מייקסנר, מנכ"ל הרכבת - א"ז). אני טועה?". הביקושים של הרכבת לבית שאן, אגב, ביחס לתדירות, לא נחשבים כהצלחה.

בהמשך אמרה רגב כי הבטיחה שאם הממשלה תעביר את התוכנית, היא "תשחרר" את המטרו. מיד לאחר מכן היא עקצה: "אני לא יודעת מה שילמתם לסמוטריץ', אבל כולו מרוצה מעניין המטרו. תגיד, אתה עובר לתל אביב?".

סמוטריץ', שישב בפנים חתומות, הקדיש את סיום דבריו לאויב שאותו רגב סימנה במשרד, מנכ"ל הרכבת מיכאל מייקסנר. "אני רוצה להודות ליהודי יקר", אמר. "מיכה, אתה מסיים תכף תפקיד ואני חושב שאזרחי מדינת ישראל חבים לך המון. מיכה החזיר את הרכבת אל המסילה".

לאחר הבדיחות והעקיצות, רגב חשפה את הקלפים של העימות הבא. היא לא חושבת, כך הצהירה, שבעלי עסקים צריכים לשלם מס כדי לממן את המטרו שמחצית תקציבו מבוסס על מיסוי. "אי־אפשר להטיל את התקציב הזה על בעל קיוסק מחולון שבעוד חמש שנים החנות לא תהיה שלו, או שהוא לא יישאר בחיים".

רק ככה זה עובד?

ובחזרה לעניין המטרו. בסיום מסיבת העיתונאים שאלתי את השרה רגב האם ראוי לדעתה לקחת בשבי פרויקט לאומי עד לקידום דרישותיה. "האם ערכי לדעתך שכל המשאבים בתל אביב?", השיבה לי שרת התחבורה. "הדנקל עולה 150 מיליארד (כ־50 מיליארד, א"ז), המטרו 250 מיליארד (150 מיליארד, א"ז), והאופנידן עוד 70 מיליארד (700 מיליון, א"ז); ולפריפריה כלום. התוכנית הזו היא שינוי משמעותי לחברה ולכלכלה, ולכן היא ערכית מאוד", אמרה.

זו לא הפעם הראשונה שרגב תקעה פרויקט כדי לקבל תקציב. כשהאוצר סירב לממן שבילי אופניים שדרשה בפריפריה, היא תקעה את פרויקט האופנידן. בעיני רגב זה לגיטימי, וכלי הסחיטה רק השתכלל. ואולי זו הדרך להשיג משהו במדינה הזו, והאזרחים הם אלה שישלמו את המחיר.