תפקיד ניהולי בכיר הוא לא פתרון לשחיקה בעבודה

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

מפעם לפעם אני פוגשת אנשים שמחפשים תפקיד ניהול ראשון בשלב מאוד מתקדם בקריירה, חלקם לאחר שחצו את גיל 50. המוטיבציה העיקרית שלהם איננה יותר כסף ו/או יותר השפעה, הם בסך הכל מחפשים מפלט מהעבודה השוטפת.

● מתי קידום אמיתי מחבל בפוטנציאל הקריירה ובשכר?
● מחסור בעובדים בהייטק? כך הממשלות התמודדו עם זה

להילחם בשוחות

הם כבר שחוקים. אין להם כוח להמשיך להילחם בשוחות, ומבחינתם תפקיד ניהולי זו הדרך להשתחרר מביצוע העבודה המקצועית והחלפתה בעבודת הניהול, שנתפסת בעינייהם קלה יותר. תאמינו או לא, אבל הם לא מסתפקים בתפקידי ניהול ביניים. העובדים הללו חושקים בפוזיציה של סמנכ"ל כדי להתנתק לחלוטין מהעבודה המקצועית, משוכנעים שהתפקיד הבכיר הולם את מספר שנות הוותק והניסיון שלהם במקצוע, וכמובן את גילם. הם מבינים שזה לא יכול לקרות בארגון בו הם עובדים, שהרי אף עובד לא קופץ בפעם אחת 3-2 דרגים בפירמידה הארגונית, על כן הם מנסים להתמודד על תפקידי ניהול בכירים בארגונים אחרים.

חשוב לציין כי לרובם המכריע לא היתה בעבר כל מוטיבציה להתקדם לניהול. גם בעלי הכישורים הניהוליים, שיכלו בלי בעיה להתקדם לפחות לדרג ניהול ביניים, העדיפו תפקידים מקצועיים על פני ניהוליים, משלל סיבות. חלקם אף הפכו עצמאים בשלבים מוקדמים בקריירה, במטרה "לעשות לביתם", מתוך רצון בגמישות רבה יותר, או פשוט כי מסגרת העבודה כשכירים לא מתאימה להם. אבל אחרי שנים של עבודה קשה, מרדף אחרי לקוחות ושאר אתגרים של ניהול עסק, כעת הם רוצים "לנוח" כשכירים, בתפקידי ניהול בכירים.

לא מתקדמים במעבר בין ארגונים

אבל זה לא קורה. כמעט אף אחד לא מצליח להתמנות לתפקיד ניהולי ראשון בשלב כה מתקדם בקריירה (להוציא מקצועות שדורשים הכשרה אקדמית של עשור ומעלה), בפרט במעבר לארגון אחר. המעסיק הסביר לא ייקח את הסיכון הכרוך בגיוס מנהל חסר ניסיון ניהולי, וזאת כשהשוק מוצף במנהלים מנוסים וטובים. וכשמדובר בעצמאים בכלל אין על מה לדבר, שכן סיכויי ההשתלבות שלהם בארגון אחרי שנים רבות של עצמאות הם קלושים. יתרה מכך, תפקיד ניהולי הוא הכל חוץ ממנוחה, בוודאי תפקיד ניהול בכיר, כך שכל התוכנית הזו מלכתחילה לא קשורה למציאות, לא משנה כמה אתם מוכשרים ובעלי מקצוע טובים.

אז מה עושים? נתחיל בזה שתופעת השחיקה בעבודה היא מאוד נפוצה. הרבה מאד עובדים ומנהלים מתחילים לגלות סימני עייפות אחרי 30-25 שנות עבודה, תהליך שהוא לגמרי טבעי וצפוי. אכן ישנם יוצאי הדופן שנתברכו באנרגיות בלתי נגמרות גם בגיל 60 ויותר, אבל הרוב כבר לא יכולים או לא מעוניינים להשקיע את המאמצים שהשקיעו בגיל 30. חלק מחפשים את הפתרון לשחיקה בהסבה מקצועית, שהיא אכן יותר ריאלית מקידום לתפקיד ניהולי ראשון, אבל לא נטולת בעיות.

הסבה כרוכה כמעט תמיד בירידה דרסטית בשכר, לוקסוס שמרבית המפרנסים העיקריים בישראל לא יכולים להרשות לעצמם. בנוסף, מאוד קשה למצוא עבודה כשכיר במקצוע חדש, בפרט בגיל 40 וצפונה, לכן רוב ההסבות נעשות במתכונת של עצמאי, ובעיקר על ידי נשים שאינן המפרנסות העיקריות. ואם נדמה לכם שמדובר באייג'יזם, אתם טועים. גם צעירים שיצאו מהאקדמיה מתקשים מאוד למצוא את התפקיד הראשון במקצוע, משימה שהיא מורכבת בכל גיל, במיוחד כשאין התאמה בין הגיל לדרג הארגוני, וכשציפיות השכר לא ריאליות.

חפשו אתגרים חדשים

מה שבכל זאת ניתן לעשות הוא לחפש אתגרים חדשים בארגון בו עובדים, במסגרת התפקיד הנוכחי או באמצעות מעבר לתפקיד אחר, אם זה ניתן. אם לא, צריך לשקול מעבר לתפקיד דומה בארגון חדש, מהלך שעשוי גם הוא להפיח עניין חדש בעבודה, לפחות לתקופה. הבשורה הטובה היא שעניין בעבודה תלוי בעיקר באדם עצמו ופחות בסביבה, על כן מי שניחן ביכולת לחפש עניין, ליזום פרויקטים חדשים או מעורבות בתחומים אחרים, יצליח למצוא עניין כמעט בכל תפקיד. לעומת זאת, מי שמחכה שהעניין יגיע אליו מבחוץ, כנראה שגם מהלכים דרסטיים כמו הסבה מקצועית יועילו רק בטווח הקצר. בהצלחה וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.