למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה, ואיך נוכל לשנות את זה?

איך לעקוף את מה שחוסם אותנו?

מרתה, אישה שהגיע אליי לטיפול, הייתה תחת לחץ רב. שרשרת האספקה של החברה שלה חוותה שיבושים גדולים שהצריכו מהצוות שלה לעבוד שעות נוספות. למרות שהאנשים שלה היו מוכשרים מאוד, היא היססה לבקש מהם לעשות יותר. גישה דומה הייתה לה כלפי הבוס שלה. מרתה לא רצתה לגשת אליו כדי לבקש לעזרה, מכיוון שחשבה שאם תבקש - הוא לא יהיה מרוצה ממנה. בנוסף, היו הלחצים בחייה האישיים: הילדים שלה עדיין היו קטנים ונזקקו לתשומת לב רבה, אבל היא ידעה שלבקש מבעלה לעשות יותר יהיה מאבק בפני עצמו.

האם כל זה נשמע לכם מוכר? למרות שבני אדם הם יצורים חברתיים, המוכנים גם לתת וגם לקבל עזרה, רבים מאיתנו ממש נאבקים לבקש אותה. כמובן, אין שום דבר רע בלהסתמך על עצמנו, זו תכונה נערצת בחברה שלנו. אבל אם אתם רוצים להיות מסופקים ולהצליח בעבודה, חשוב לזהות מתי אתם עובדים מעבר ליכולת האישית שלכם, ולהיות פתוחים לבקש סיוע. איך אנחנו יכולים ללמוד לעשות זאת? נתחיל בלהבין את הקשיים בבקשת עזרה.

המכשולים בדרך

● הפחד להיות פגיעים. לאנשים חסרי ביטחון שעוסקים הרבה באופן שבו אחרים תופסים אותם, בקשת עזרה מרגישה כמו סימן של חולשה. הם חוששים שזה יגרום להם להיראות חסרי יכולת.

● הצורך להיות עצמאים. אנשים רבים מאמינים שהם צריכים להיות מסוגלים לנהל הכול בכוחות עצמם. כשאתם שמים בעדיפות גבוהה הסתמכות עצמית ויכולת להסתדר לבד, לבקש עזרה יכול להיות לא נוח.

● הפחד לאבד שליטה. יש אנשים שלא יבקשו עזרה בגלל שהם לא רוצים להיות חייבים כלום לאף אחד. אולי יש להם עניינים של אמון והם לא אוהבים לשים את עצמם בידי אנשים אחרים.

● הפחד מדחייה. רבים מאתנו מעריכים את הסבירות שאנשים שאנו מבקשים מהם עזרה יגידו לא. למי שמקשרים דחייה עם מתקפה על הערך העצמי, זה מכשול גדול.

● אמפתיה מוגזמת עם אחרים. יש אנשים שכל כך קשובים לרגשות של אחרים שהם צופים מראש תגובות, כמו תחושה של עול, שאולי לא יתממשו בסופו של דבר.

● תחושה של קורבניות. אנשים שחיים את החיים במחשבה ש"לא מגיע לי שיעזרו לי, אני לא ראוי לזה", לעיתים רחוקות מבקשים עזרה. כשהם כל הזמן שומעים את הקול הפנימי הזה, הם מאמינים שגורלם להקריב ולהיאבק בכוחות עצמם.

מרגע שהבנתם למה לא ביקשתם עזרה, אפשרי לשנות את ההתנהגות שלכם.

לכתוב מחדש את התסריט הפנימי

בהתבסס על עבודתי עם מנהלים רבים שהתקשו לבקש עזרה, זיהיתי כמה דרכים בהן אנשים יכולים להשתפר בזה. אלו הדרכים בהן השתמשתי במקרה של מרתה.

● בקשו ייעוץ. מרתה הגיעה אליי לאחר שאחת החברות שלה הציעה שתלך למטפל. בפגישות הראשונות שלנו היא הבינה כמה זה טוב עבורה לקבל תמיכה וחיזוק. דיברנו על מה שמונע ממנה לבקש עזרה וגילינו שזה דפוס שהתחיל בילדותה. אלו מביניכם שמתקשים לבקש עזרה יכולים לחקור את המחסומים שלכם בעצמכם ולהכיר בחשיבות של התגברות עליהם. קריאת המאמר הזה עשויה להיות צעד ראשון מצוין. אבל אם אתם צריכים עידוד נוסף, טכנולוגיה דיגיטלית עשתה זאת קל יותר למצוא את המדריך או המטפל הנכון.

● תמסגרו מחדש. מרתה גם הייתה צריכה למסגר מחדש את הבעיות מולן היא ניצבה. רציתי שתבקש סיוע לא בתור נדנוד לבעלה או לקולגות בעבודה, אלא בתור הזדמנות שלהם לתרום להצלחת המשפחה או הצוות. כששמים אמון בזולת ומראים להם שמעריכים אותם, זה מעמיק את הקשר. בתורם הם יסמכו עליכם מספיק כדי לבקש עזרה כשהם צריכים אותה בעצמם.

● נקטו בגישת SMART. SMART הם ראשי תיבות לספציפי, מדיד, בר השגה, רלוונטי ומגיע בעיתו (Specific, Measurable, Achievable, Relevant and Time-bound). נקיטה בגישה זו תפרט את העזרה שלה אתם זקוקים, תסביר למה אתם צריכים אותה, תציע לאנשים שאתם מבקשים מהם עזרה צעדים לנקוט בהם, תוודא שזה בתחום יכולתם לעשות כך וכן תפרט עד מתי אתם צריכים שהדברים האלה ייעשו.

● תתקשרו. האיפוק של מרתה הקשה על אחרים להכיר אותה והוציאה מכלל אפשרות שקולגות, חברים או משפחה יזהו שהיא זקוקה לעזרה ויתנדבו לעזור עוד לפני שביקשה מהם. עודדתי אותה לתקשר באופן יותר פתוח ואותנטי - לדוגמה, על ידי זה שתראה זאת כשהיא מרגישה יותר מדי לחץ. גם המלצתי למרתה לבלות יותר זמן פנאי עם הקולגות שלה ולדבר איתם על האתגרים שניצבים לפניה.

● תתאמנו. כמו בכל כישור אחר, בקשת עזרה נעשית קלה יותר ככל שמתאמנים על זה. הצעתי למרתה להתחיל בכך שתבקש עזרה ממישהו שנוח לה לבקש ממנו, אולי קרוב משפחה או עמית לעבודה שהיא סומכת עליו.

לא חולשה, אלא אומץ

בקשת עזרה אינה סימן לחולשה. להיפך, זה אולי אחד הדברים הכי אמיצים שאפשר לעשות. זה גם יכול לשפר בשבילכם מערכות יחסים ולעזור לכם לפנות זמן להתמקדות במשימות חיוניות למטרה בעבודה ובבית.

© Harvard Business School Publishing Corp