הבוחרים במדינת אוהיו הופכים את הקערה על פיה ומסכלים הפיכה חוקתית

אנחנו חיים בעידן של שינויים חוקתיים ושל ניסיון למנוע אותם. אנחנו עדי ראייה לניסיונות לשנות את כללי המשחק, בעיצומו של המשחק. זה מתרחש לא רק בישראל.

המאבק על דמות החוקה האמריקאית חורג הרבה מן החוקה האמריקאית. בארה"ב אין חוקה אחת, יש 50 חוקות, בכל אחת מן המדינות. אמנם החוקות האלה כפופות לזו הפדרלית, ואינן יכולות לסתור אותה או לחרוג ממנה. אבל כל מה שהפדרלית נמנעת מלהגדיר מואצל אוטומטית למדינה האינדיבידואלית, לחוקתה ולמחוקקיה. ב־49 מ־50 המדינות יש אסיפות מחוקקות עם שני בתים.

● פרשנות: מה ייעשה לראש הממשלה שהצבא אינו חפץ ביקרו: השיעור הפקיסטני 
● פרשנות: דיקטטורות צבאיות חוזרות לאופנה וכוח וגנר מותח את אירופה 

כל זה אומר שתהליך החקיקה במדינות יכול להיות מורכב מאוד. ואם אין די בזה, הנה סיבוך מופלג נוסף: ברמה המדינתית, אם גם לא ברמה הפדרלית, אפשר ליזום משאלי עם על חקיקה, ואפילו משאלי עם על תיקונים לחוקת המדינה.

זה מה שקרה ביום שלישי באוהיו, המדינה השביעית בגודלה בארה"ב המונה כ־11.7 מיליון תושבים. זו מדינה ימנית. יש לה מושל רפובליקאי, תובע כללי רפובליקאי (ברוב מדינות ארה"ב התובע הכללי נבחר בבחירות כלליות) ושני בתי האסיפה המחוקקת שלה נשלטים בידי רפובליקאים. ב־2020, דונלד טראמפ גבר בה על ג'ו ביידן בהפרש של 8%. שני שלישים של צירי אוהיו בבית הנבחרים בוושינגטון הם רפובליקאים.

לפני שנה ויותר, בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון בוושינגטון, חוק דרקוני נגד הפלות נכנס לתוקפו באוהיו. הוא קיצר לששת השבועות הראשונים של ההריון את זכות האשה להפלה. בית משפט באוהיו השעה את החוק, וערעור על ההשעיה מתברר בבית המשפט העליון של המדינה.

מגיני הזכות להפלות יזמו אפוא משאל עם על תיקון לחוקה, שיבטיח את הזכות להפלות. המגינים, רובם ככולם, מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. ההתנגדות להפלות מזוהה עם הרפובליקאים. האחרונים התחכמו, ויזמו משאל־עם נגדי, מוקדם, כדי להגביה את המשוכה במשאלי עם. מייד נחזור אל זה. אבל הנה קצת רקע.

הסוס המנצח, הפך לזה המפסיד

מאז פסיקת בית המשפט העליון בוושינגטון השתנה משהו בולט וחשוב בפוליטיקה בארה"ב. תומכי הזכות להפלות צברו תנופה. הם התחילו להגיע במספרים גדלים והולכים אל הקלפיות, ולהצביע לטובת מועמדים דמוקרטים, שהבטיחו להיאבק לטובת זכות האשה להחליט מה תעשה בגופה.

זה היפוך של נטייה היסטורית בת 50 שנה. מאז שבית המשפט העליון העניק הגנה חוקתית להפלות, ב־1973, התנועה נגד הפלות התארגנה בהצלחה פנומנלית. התוצאה היתה בחירה מסיבית של מועמדים ימניים ודתיים לכהונות פוליטיות בכל הדרגים, הן הפדרליים והן המקומיים.

בשנה שעברה, בית המשפט העליון ביטל את פסיקת 1973, הסיר את הגנת החוקה, והחזיר את ההחלטה על הפלות לידי המדינות. מאז, ב-15 מדינות, ההפלות נאסרו. בשלוש מדינות נוספות הן הוגבלו לששה עד 12 שבועות מתחילת ההריון. ב-8 מדינות, בתי המשפט השעו איסורים שהטילו האסיפות המחוקקות. ב-24 מדינות ההפלות מוסיפות להיות חוקיות, עם הגבלות קטנות-יחס.

הוצאת ההפלות אל מחוץ לחוק בשליש מהמדינות, עם פוטנציאל ניכר של התפשטות האיסור, ציינה ניצחון מזהיר של מתנגדי ההפלות. אבל ההתקוממות האלקטורלית המיידית ציננה את התלהבותם.

להתקוממות הזו מיוחסת הצלחתם של הדמוקרטים לשמור על שליטתם בסנאט בבחירות אמצע הקדנציה בשנה שעברה. הרפובליקאים אמנם ניצחו בבית הנבחרים, אבל בקושי רב. כיוצא בזה, הרפובליקאים נחלו מפלות במדינות חשובות כמו פנסילבניה ומישיגן.

חרדה אחזה את הרפובליקאים. במשך שנים הם הניחו שהפלות הן הסוס המנצח. בן לילה התהפכה הקערה. הפלות נעשו הסוס המנצח של יריביהם. מאז, השאלה החוזרת ונשאלת היא איזו השפעה תיוודע להפלות על הבחירות הבאות לנשיאות ב־2024.

הרפובליקאים הובסו ברוב ברור

וכך אוהיו הפכה למבחן דרמטי. הרפובליקאים המחזיקים בכל עמדות השלטון והחקיקה במדינה, נחרדו מן האפשרות שמגיני ההפלות יצליחו לתקן את החוקה במשאל העם שנקבע לנובמבר. האסיפה המחוקקת שבשליטתם החליטה אפוא לערוך משאל עם באוגוסט, בתקווה להפקיע את יכולת ההכרעה מזה של נובמבר.

המשאל של אוגוסט הציע לתושבי המדינה להגדיל ל־60% את הרוב הנחוץ לתיקון החוקה. במשך מאה שנה ויותר, תיקונים לחוקת אוהיו אושרו ברוב פשוט של 50% + קול אחד. יוזמי המשאל של אוגוסט טענו שהם מגינים על החוקה מפני ניצול לרעה של תהליך משאלי העם בידי קיצוניים.

כשלעצמו הרעיון של רוב מיוחס לתיקון החוקה אינו בלתי הגיוני. תיקון החוקה הפדרלית מצריך רוב מיוחס. מדוע אם כן לא יוחל ההיגיון הזה גם על חוקת המדינה?

אבל הרפובליקאים עצמם הודו, שיוזמתם נועדה פחות להגן על החוקה ויותר למנוע תיקון שלה לרעת סיכוייהם האלקטורליים. משאל העם על משאל העם נערך בשלישי. הרפובליקאים הובסו בו ברוב ברור, 56.7% נגד 43.3%.

לא עלה יפה ניסיונם של הרפובליקאים לחזור ולהגדיר את עצם המושג של שלטון הרוב. זה היה נסיון להפיכה חוקתית באמצעות תיבת הקלפי. אפילו שני מושלים רפובליקאיים לשעבר של אוהיו גינו אותו. הבוחרים נהרו אל הקלפי במספרים חסרי תקדים (יחסית להשתתפות הממוצעת במשאלי עם).

יידרש זמן לנתח את הדמוגרפיה של מצביעי אוהיו. למשל, עניין מיוחד יהיה באחוז ההשתתפות של מצביעים צעירים, הידועים לשימצה באדישותם הפוליטית. הנחות על תוצאות בחירות מיוסדות בראש ובראשונה על ציפיות לאחוזי השתתפות של פלחים דמוגרפיים שונים. בוחרים צעירים נוטים במובהק למפלגה הדמוקרטית. אם שיעור הצבעתם יגדל במידה ניכרת, סיכויי הדמוקרטים לנצח בבחירות יגדלו בהתאם.

העגה האמריקאית בעברית מדוברת

המספרים מאוהיו הם אפוא חדשות רעות לדונלד טראמפ, המועמד המסתמן של הרפובליקאים לנשיאות. מנגד, מדובר בחדשות טובות בשביל הנשיא ג'ו ביידן, שהסקרים אינם מיטיבים עימו.

אבל אולי המסר החשוב ביותר הוא שמוּעדים לכישלון הם הנסיונות לשנות את כללי המשחק באמצעות העמדת פנים של שמירה על יושרת התהליך ועל תקינותו החוקתית.

החוקה האמריקאית חוזרת ומועמדת במבחנים בשנים האחרונות. נשיא מכהן ניסה למנוע את החלתה מפני שלא השלים עם תבוסתו בבחירות. הוא מנסה לחזור לשלטון בהבטחה, שהדיה חוזרים ונשמעים גם בישראל, "לפרק את מדינת הצללים", ה־"deep state".

יותר מדי נסיונות להעתיק את העגה הפוליטית בארה"ב נעשים בישראל במידה המשקפת אי הבנה וחוסר כנות. אבל אנחנו בעיצומו של מסע תרגום, הנה גם מה שקרה השבוע באוהיו מצדיק תרגום רציני מאוד לעברית, מפני שהוא מעורר מחשבות ומציע לקחים.