חזון ה"יהודית ודמוקרטית" עומד בפני מבחן קיומי

הכותב הוא סמנכ"ל טכנולוגיות, מובילאיי

אני מגדיר את עצמי כליברל. כמדען, אני דוגל בשיטה המדעית כדרך המועדפת לגיבוש אמונות ודעות ניתן להעמיד למבחן אמפירי או רעיוני כל דעה ואמונה, וחובה עלי לשנות את דעתי אם אינה עוברת את המבחן. כך אני פועל במישור המקצועי, החברתי, והאישי שלי. מצד שני, נולדתי באלון שבות למשפחה דתית לאומית, למדתי בישיבות, ואני מכיר היטב את הציבור הדתי על גווניו.

אנחנו בעיצומו של סכסוך אחים טעון ויצרי. לטעמי, במהותו, הסכסוך הוא התנגשות עקרונות, בין ישראל הליברלית לבין ישראל התאוקרטית.

חירות ושוויון

הליברליזם מבוסס על עקרונות החירות והשוויון בפני החוק. מאידך, בתאוקרטיה, אין לכל פרט את הזכות לפעול בחופשיות לפי מצפונו אלא יש את רצון האל המתבטא על ידי נציגיו עלי אדמות ועל ידי המערכת ההלכתית. הציבור הליברלי חושש להיות מיעוט בתוך חברה תאוקרטית.

בעולם הביולוגי, הבחירה היא בין להילחם או לברוח. אכן, חלק מהציבור הליברלי נלחם, אבל חלק אחר כבר מדבר במפורש על בריחה. החלופות ברורות וכך גם ההפסד לכל צד: מלחמה בין השבטים (רע לכולם), או בריחה של חלק חשוב, יצרני ותורם של הציבור הליברלי. בריחה תגרום בתוך זמן קצר לדעיכה כלכלית של המדינה, לפגיעה בתשתיות חברתיות, לאיבוד מובילות טכנולוגית מדעית ועליונות ביטחונית. זו מציאות רעה עבור הציבור שיישאר בישראל, אך גם עבור הציבור העוזב, משום שהפרידה ממדינת המקור היא תהליך מתמשך של אבל על אובדן שפת האם, חלקים מהמשפחה, חיי התרבות והחברה, ובוודאי קיימת גם הסיבה המרכזית בגינה קמה מדינת היהודים, כמקום מפלט עבור כלל היהודים לאחר השואה.

אך ישנה חלופה נוספת, אותה אני מכנה ״ברית שלום״. בריתות שלום נכרתות ומחזיקות מעמד, לא בגלל אהבת יתר ולא בגלל ייעוד משותף, אלא כאשר לכל צד מצדדי הברית יש מה להרוויח ממנה ומה להפסיד מהחלופות. בהשאלה מסוגיות בטיחות של בינה מלאכותית ורכבים אוטונומיים בהן אני עוסק, יש צורך ברשת ביטחון שתבטיח יציבות, אחריות, ועמידות מול החלטות רעות רגעיות. כך גם כאן, יש צורך בהסכם יציב שלא ייקרע בקלות על ידי רוב דחוק של פוליטיקאים אינטרסנטים וגורמים מעודדי כאוס.

קו אדום בוהק

האם ניתן לכרות ברית שלום בין הציבור הליברלי לציבור החרדי והחרד״לי? אני חושב שאפשר. נקודות המחלוקת העיקריות הן סוגית הכפייה הדתית וסוגיית השותפות בנטל הצבאי והכלכלי. סוגיית הכפייה הדתית היא קו אדום עבור הציבור הליברלי, ולטעמי יש לעגן בחוקה את הפרדת הדת מהמדינה. לגבי סוגיית השותפות בנטל הביטחוני, לימוד התורה הוא קו אדום עבור הציבור החרדי ולפיכך, הציבור הליברלי ייאלץ להתפשר על עקרון השוויון בנושא זה. לבסוף, סוגיית השותפות בנטל הכלכלי תיפתר באופן טבעי לאחר פתרון שאר הסוגיות.

לצורך גיבוש ברית שלום כזו, אני קורא למתונים במפלגת הליכוד (מפלגת החירות) לעצור כל המשך חקיקה שלא בהסכמה רחבה. גם אם אתם מאמינים בתיקון, אתם מובילים חקיקה לא בת קיימא. ולחבריי במחנה הליברלי, אל לנו להידרדר למחוזות הייאוש ואל לנו להוביל מהלכים שיחריבו את המדינה. עלינו לזכור שכמו בקורונה, מהלכים מסוכנים עלולים להתפשט באופן אקספוננציאלי, ולהתפתח בפתאומיות לכדי אסון. עלינו להמשיך למחות בכל אמצעי חוקי, ולתכנן את האסטרטגיה ארוכת הטווח של המחנה הליברלי ליום שאחרי ממשלה זו. בפרט, עלינו לחדד מהם הקווים האדומים שלנו ועל מה נוכל להתפשר.

הכתוב משקף את דעתו האישית של הכותב ואיך בכך כדי לשקף את עמדתה של חברת מובילאיי