כיצד כיוונו תלמידים למצויינות לאורך ההיסטוריה?

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

כבר 150 שנה אמריקאים מתחבטים בשאלה האם לבטל או לא לבטל את שיעורי הבית. שיעורי בית ועבודה בבית הפכו לבלתי ניתנים להפרדה בזמן הקורונה, כשילדים החלו ללמוד מרחוק. אבל יום הלימודים הרגיל חזר ואיתו חזר גם הדיון בסוגיה הזו.

● בעקבות היסטריית "ברבי": הצבע וורוד עושה את הקאמבק הגדול של הקיץ
● על אומץ, חוסן ותושייה יוצאי דופן שגילו בני האדם לאורך ההיסטוריה
● הקללה שפוגעת במחפשי אוצרות

ללא שינון ותרגול לא מגיעים לשלמות

הפילוסופים ביוון העתיקה חשבו על מטרות החינוך. הפילוסוף היווני אפלטון טען שנערים צריכים לעבור אימונים פיזיים, נפשיים ומוסריים כי זה הדבר הנכון מבחינת המדינה. היוונים פחות עסקו בשאלה היכן לקיים את האימונים האלה, אם בגימנסיום או בבית, ואיזו הפרדה נחוצה בין סוגי התרגולים. המדינאי הרומאי קיקרו כתב שהוא למד בבית לא פחות ממה שלמד בחוץ.

אבל, כפי שאמר לחניכיו הסופר הרומאי פליניוס הצעיר: ללא שינון ותרגול הם לא יגיעו לשלמות. הציפייה מתלמידי בית ספר במצרים, בתקופה הגרקו־רומית, הייתה לשנן את האותיות בטבלאות הכתיבה המצופות שעווה. טבלה שכזו, מהמאה השנייה לספירה, נמצאת כיום במוזיאון הבריטי. חקוקות עליה שתי שורות ביוונית שנכתבו על ידי המורה. תחתיהן חקוקות כמה שורות שכתב תלמיד, בניסיון להעתיק את דברי מורו.

מערכת החינוך הפרוסית מובילה בחינוך המונים

תרגילי העתקה מפרכים הקשו גם על החיים של ילדים בסין העתיקה. אוצר ענק של מגילות בודהיסטיות, בנות 900 שנה לכל הפחות ו־1500 שנה לכל היותר, התגלה ב-1900 במערה ליד העיר דונהואנג בצפון מערב סין. בין הטקסטים נמצאו שיעורי בית שהעתיקו תלמידים משועממים במנזר. הם שירבטו משפטים כמו "את המילים האלה כתב פוטונג, המעורר את חימתו של מישהו אחר".

שורשיהם של שיעורי הבית - משימות לשעות שאחרי הלימודים שכופים על הילדים לעשות, ללא קשר ליעילות הפדגוגית שלהן - במערכת החינוך הפרוסית. במאות ה־18 וה־19 פרוסיה הובילה בחינוך המונים. מונעות על ידי האמונה שלימודים בכפייה היו הדרך הטובה ביותר לשלוט באיכרים, הרשויות הגו מערכת קשוחה המבוססת על סטנדרטים אוניברסליים ויישום של מתודה עקבית.

הסכנות הצפויות לילד כתוצאה משיעורי בית

אנשים שתמכו בחינוך שכזה, דוגמת אבי החינוך האמריקאי, הוראס מאן, יצרו מערכת בתי ספר בחינם על בסיס המודל הפרוסי. הם חילקו ילדים לקבוצות גיל שונות והנחילו רפורמות שלא נתקלו בהתנגדות מיוחדת. עד שב־1855, הירחון הרפואי American Medical Monthly הזהיר מהסכנות הצפויות לבריאות הילד כתוצאה משיעורי בית מפרכים. בשנות ה־80 של המאה ה־19, דירקטוריון החינוך בבוסטון הביע חשש דומה. הוא הציע להפחית את כמות שיעורי הבית בבתי הספר היסודיים.
כשיותר ויותר הורים החלו להתלונן על אובדן זמן משפחתי, הירחון Ladies’ Home Journal הוביל את הקריאה לביטול שיעורי הבית. ב-1900 הוא כינה את שיעורי הבית כ"פשע לאומי". הגוף המחוקק בקליפורניה נכנע ללחץ וביטל ב־1901 את כל שיעורי הבית בבתי הספר היסודיים. הוויכוח סביב שיעורי בית נמשך עד שהרוסים שיגרו את לווין החלל "ספוטניק" ב־1957 וניערו את האמריקאים מהישנוניות שלהם.

הקונגרס העביר תקציבים לתוכניות חינוך בסך מיליארד דולר. המנטרה היתה: יותר ויותר שיעורי בית, לא פחות משימות, וזו הייתה הגישה עד שנות ה־70. התנגדות לגישה הפדגוגית הקשוחה הזו נרשמה בשנות ה־80, בעקבות הנסיקה הכלכלית של יפן.

ביקורות נגד שיעורי בית עדיין נשמעות, אבל האיום הגדול ביותר עליהם כיום מגיע מהטכנולוגיה, בדמות הבינה המלאכותית.