לתגמל את המורים על אחריות, לא רק על ותק

הכותב הוא מנכ"ל "מנהיגים", ארגון מנהלי בתי הספר

בשעה שהדיונים בין ארגון המורים לנציגי משרדי האוצר והחינוך מתנהלים בעצלתיים, כשהמציאות של השבתת תחילת שנת הלימודים הולכת והופכת לעובדה מוסכמת, נשכח לו בצד הדיון החשוב על איכותה וחוסנה של מערכת החינוך. נכון להיום, ההבדלים בין משרד החינוך לארגון המורים הם כספיים, עוד אלף שקל, פחות אלף שקל, כשלכולם נוח להמשיך ולהתעלם מהפיל שבחדר: איכותה של מערכת שהולכת ושוקעת לתוך ענן של בינוניות

פירמידת התגמול הנהוגה במערכת החינוך מתמרצת אי־לקיחת אחריות. המערכת מעודדת ומתגמלת על צבירת ותק ולא על לקיחת תפקידים ותחומי אחריות. בסקר שנערך לאחרונה על ידי 'מנהיגים', ארגון מנהלי בתי הספר, בקרב 700 מנהלות ומנהלים סומנו הסוגיות של תמריץ נמוך מדי לתפקידי הובלה וניהול ביניים ושכר המנהלים הנמוך, כשתיים מהבעיות המכבידות ביותר על מערכת החינוך. במצב הזה, הכוחות שמוכנים להתקדם ולקבל אחריות, הולכים ומדלדלים. קשה לגייס מחנכים ורכזי שכבות והמנהלים נוטשים בשיעור עצום. במקום שהסכם השכר החדש יתגמל תפקידי הובלה, אחריות, מאמץ וחדשנות, הכיוון המסתמן מציע מודל שאין בו שום בשורה לשיקום המערכת.

המשא־ומתן הנוכחי על הסכמי השכר יכול וצריך להוות הזדמנות, לא רק לעוד פלסטר זמני על מערכת קורסת, אלא להיפוך הפירמידה. אנחנו עומדים לפני רגע היסטורי שבו על קברניטי המדינה להחליט האם הם רק משמרים את הקיים הדועך ממילא, או מתעקשים על הסכמי שכר שיביאו לשינוי המגמה, לשימור כוח אדם איכותי ולהרחבת סמכויותיהם ותחומי אחריותם של אנשי החינוך המצטיינים. התגמול הנוכחי של מחנכים, רכזי שכבה ובוודאי מנהלים, הוא מינימלי ומהווה תמריץ שלילי המונע מנשות ואנשי חינוך מצטיינים לקחת על עצמם את האחריות שמגיעה עם אותם תפקידים. השינוי האמיתי יגיע רק עם שינוי תפיסה, שיאפשר לאיכותיים שבמורים להתקדם ולקחת על עצמם עוד ועוד אחריות חינוכית, בידיעה שהמחויבות שלהם תמצא ביטוי ראוי גם בתלוש השכר.

לדרוש ולא לוותר

זה האתגר המרכזי המונח כעת לפתחה של הממשלה. אל מול הנהגת ארגון המורים צריכים שרי האוצר והחינוך לדרוש את פתיחת המשא־ומתן. לא רק יותר או פחות תוספות, אלא שינוי שיטת התגמול והפיכת האחריות למתגמלת לא פחות, אולי אפילו יותר מהוותק. הצעה ברוח הזו כבר מונחת על השולחן, אולם ארגון המורים מסרב אפילו לדון בה, וככל ששנת הלימודים מתקרבת, הלחץ על משרד החינוך לחתום בכל מחיר הולך וגדל. אלא שזו תהיה בכיה לדורות. ההסכם החדש צריך לייצר תמריצים משמעותיים לשינוי מבני. כל עוד זה לא יקרה, אנשי החינוך האיכותיים יעדיפו להמשיך לצבור וותק כמורים מן השורה. הם יעדיפו לפנות לעצמם זמן להשלמת הכנסה בשיעורים פרטיים ועוד שלל עבודות, במקום להתייצב בחזית הובלת מערכת החינוך, כמחנכים, רכזי שכבה ומנהלים שרתומים כל כולם אל החינוך.

פניית פרסה

עדיין לא מאוחר. הקיץ הזה יכול להיות ההזדמנות של מערכת החינוך הישראלית לבצע את פניית הפרסה שהיא כה זקוקה לה. לעצור את ההתדרדרות ולהתחיל בבנייתו מחדש של המסד למערכת חינוך חזקה השואפת למצוינות, לא רק של התלמידים, אלא גם של צוותי הוראה.

כדי שזה יקרה, השרים קיש וסמוטריץ' צריכים להבין שעליהם לא רק להתווכח על הסכומים, אלא לשנות את השפה. לדרוש מרן ארז להפסיק לדבר בשפת התוספות בלבד ולחבר אותה לשפת האחריות, כי רק ביחד ניתן יהיה לייצר הסכמי שכר שיובילו לשינוי אמיתי.