אי הפעלת הרכבת בשבת: כשל בתזת הרפורמה המשפטית

הכותב הוא חוקר מדיניות, שימש כרמ"ט ויועץ לנבחרי ציבור

העובדה שהרכבת הקלה אינה פועלת בשבת, מדגימה פגם עמוק בטענת המשילות של רבים מתומכי הרפורמה המשפטית. ובמילים אחרות: גם בלי בג"ץ, בשיטה הישראלית, הרוב לא קובע. הקו האדום של הרכבת הקלה שנחנך לאחרונה עובר בשלוש תחנות בעיר בני ברק: גשר אם המושבות, אהרונוביץ' ובן גוריון. כמו המסלול עצמו, כל התחנות נמצאות בתוואי תת קרקעי, לו היתה הרכבת עוברת בתחנות אלה בשבת, אף אחד מתושבי העיר לא היה רואה או שומע אותה.

בסקרי דעת קהל שנעשו בעבר ובהווה, נמצא כי רוב משמעותי וחוצה מחנות מהציבור תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבתות וחגים. בוודאי אם היא אינה עוברת בשכונות בעלות צביון דתי, ובוודאי אם מחיר הכרטיס אינו מסובסד כמו ביום חול, שני קריטריונים שאין לרכבת הקלה כל בעיה לקיים. הציבור שעובד במשך השבוע יכול להרשות לעצמו מחיר יקר במעט מהמחיר ביום חול.

קבוצות אינטרס שולטות

מדוע הוחלט שהרכבת הקלה בגוש דן, ולמעשה רוב כמעט מוחלט של התחב"צ יושבת בחגים ושבתות? התשובה היא שבשיטה הנהוגה בישראל, לקבוצות אינטרס או אידאולוגיות צרות, יש כוח גדול משמעותית מגודלם באוכלוסייה.

המתמטיקה פשוטה: בפוליטיקה מגוון רב של קבוצות עם אינטרסים ותפיסות עולם, אבל לכל קבוצה סדר עדיפויות שונה. בשיטה המבוססת תן וקח של עמדות, כל אחד מתעקש על הנושא החשוב לו, ולשם הקמת קואליציה מוותר על עקרונות או נושאים שבעדיפות נמוכה יותר עבורו, גם כשהוא מתנגד לדרישות. בשיטה הזאת קבוצות בעלות מחויבות לאינטרס או תפיסת עולם מסוימת, גם אם הם מנוגדים לרצון רוב הציבור, הן בעלות כוח יחסית גדול, לעתים מכריע, ובלבד שהנושא לא בראש סדר העדיפויות של הרוב.

כוח לא פרופורציונלי

בעולם מושלם הכוח הלא פרופורציונלי הזה, הוא לא "באג", כי אם "פיצ'ר" של המערכת, שנועד להבטיח הגנה על פרטים השייכים למיעוט מפני עריצות הרוב, למעשה זה חלק מהאיזונים והבלמים של השיטה. אלא שבישראל, לפחות עד לאחרונה, נציגי המיעוט המובהק ביותר, החברה הערבית, מסרבים להשתתף במשחק באופן מלא, ולכן נהנים פחות מהשיטה, ומנגד רבות מהקבוצות האחרות מנצלות את כוחן המוגבר להשגת הטבות עודפות על חשבון יתר הציבור.

שימור הסטטוס קוו על השבת, מעמד וסמכות הרבנות, והנושאים הקשורים למקומם של החרדים בחברה, הם ביטוי מוכר לכוח הלא פרופורציונלי של המפלגות החרדיות. אבל לכוחו של המיעוט יש דוגמאות רבות, גם כאלה הנוגעות באינטרסים או תפיסות העולם של קבוצות אחרות. כך כוחה של העבודה המאורגנת ונציגיה במפלגות שונות מונעות רפורמות מבניות, או גילדות וארגוני תעשייה שונים הפועלים לשימור חסמי כניסה למקצוע ומניעת יבוא מתחרה.

גם אם לשיטת מצדדי הרפורמה המשפטית, הכרעת הרוב היא ערך מוסרי לכשעצמו, עקרון ששווה לדון אם בכלל הוא נכון וטוב, חשוב שיתנו את הדעת לכך שבהינתן השיטה הישראלית, הרוב ימשיך לא לקבוע. יתרה מכך, קידום רפורמה חוקתית משמעותית על ידי קואליציית "ימין על מלא" התלויה מאוד בקבוצות מיעוט, מעמיק את פיצול הפוליטי העמוק ממילא במרכז הישראלי, שמבחינת ערכיו הבסיסיים רב המשותף על השונה שבין חלקיו. פיצול כזה יקשה על שיתוף פעולה עתידי בתוך הרוב בעתיד הנראה לעין, ויחזק עוד יותר את כוחם של נציגי קבוצות המיעוט בשל התלות הפוליטית הגוברת בהם.