האם הורישה שקל אחד, הבת התנגדה לצוואה. מה קבע בית המשפט?

פרטי המקרה: חברת כביש 6 חוצה צפון חייבה נהגת בגין נסיעה בכביש האגרה בין מבואות יקנעם למחלף סומך בסכום של 5.37 שקלים. ארבע דרישות לתשלום נשלחו לקיבוץ בו מתגוררת הנהגת. תחילה בדואר רגיל, לאחר מכן בדואר רשום בצירוף פיצוי והחזר הוצאות ולאחר מכן במכתב התראה. משהמכתבים לא הביאו לתשלום, משרד עורכי דין שלח מכתב התראה. משזה לא נענה, פתחה החברה תיק בהוצאה לפועל, והחוב צמח מ־5 שקלים ל־600 שקל.

הנהגת פנתה לוועדת הערר הפועלת מכוח חוק כביש אגרה וביקשה לבטל את החיוב, אך הוועדה דחתה את הערר. הנהגת הגישה בקשה לערעור נוסף, הפעם לבית המשפט המחוזי בנצרת, אך גם זו נדחתה. לבסוף הגיעה הנהגת לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור.

העותרת לא הכחישה שהמכתבים הגיעו ליעדם, אך טענה כי היא מנויה על שירותי כביש 6 המרכזי, ולכן לא פותחת מכתבי חיוב, שכן התשלום מבוצע אוטומטית מהמנוי. לדבריה, היא לא ידעה שאת כביש 6 חוצה צפון מפעילה חברה אחרת, ומלבד משלוח מכתבים לא נעשו ניסיונות אחרים לאתר אותה.

לטענתה, המקרה מעורר סוגיה הנוגעת לעשרות אלפי אזרחים "שנפגעו מהליכי הגבייה הלא סבירים ולא מידתיים" בגביית חובות בסכומי כסף זעומים, ומספר התיקים שנפתחו בהוצאה לפועל בשנת 2021 עומד על קרוב ל־24 אלף.

השופט נעם סולברג דחה את בקשת הנהגת. הוא ציין כי אופן הפעלת סמכויות האכיפה שניתנו לחברה המפעילה כביש אגרה עשויות להצדיק, בעיקרון, בירור בבית המשפט העליון. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי החברה פעלה במתינות ובהתאם לחוק, ולכן אין הצדקה להידרש לשאלות הכלליות.

סולברג ציין כי החוק לא קובע גובה חוב מינימלי שבגינו החברה יכולה לפעול, וקבע כי החברה עושה כל שלאל ידה כדי לבדל בינה לבין חברת דרך ארץ המפעילה את כביש 6 המרכזי.

העותרת חויבה בהוצאות שער־טרחת עורכי דין בסך 3,000 שקל. את כביש 6 חוצה צפון ייצג עו"ד איתן פלוגר. את הנהגת ייצג עו"ד מוטי לוי, שמסר: "בית המשפט העליון השאיר פתח לדיון עקרוני בתיק לגבי סבירות ומידתיות הליכי הגבייה של כביש 6 צפון, שפותח עשרות אלפי תיקים נגד אזרחים תמימים".

משמעות הפסיקה: ניתן לפתוח בהליכי הוצאה לפועל על חוב של 5 שקלים. 

מספר תיק: 4737/23

פרטי המקרה: אב לפעוט בן שנתיים פרסם בקבוצת הוואטסאפ של הגן תמונה של בנו יחד עם פעוט אחר האוחז בכתפו, וטען כי הילד נהג באלימות. את התמונות לקח האב ממצלמות האבטחה שבגן. הורי הפעוט שבתמונה לא היו בקבוצה, כי הצטרפו לגן זמן קצר לפני התקרית, ועודכנו על הנעשה על־ידי המנהלת. האב שפרסם את התמונות (ואשתו שגם פרסמה תמונות) הוצאו מקבוצת הוואטסאפ, והנהלת הגן חסמה את גישתם למצלמות האבטחה.

הורי הפעוט שתמונתו פורסמה הגישו תביעה לבית המשפט השלום בבאר שבע, על סכום של 120 אלף שקל, נגד האב. בחודש שעבר קיבלה השופטת רחלי טיקטין־עדולם את התביעה בחלקה, וחייבה את האב לשלם 20 אלף שקל להורי הפעוט בשל פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות הפעוט. בנוסף חויב האב לשלם עוד 11.7 אלף שקל שכר־טרחת עורכי דין.

נקבע כי בתמונות, שבחלקן סומן חץ אדום לכיוונו של הקטין, בצד האמירות, יש כדי להשפיל את הפעוט. בנוסף, הפרסום עלול לגרום לתיוגו כקטין אלים ואף להביא לניכורו.

טענת "אמת בפרסום" נדחתה, מאחר שהסיטואציה עליה הצהיר האב לא משתקפת מהתמונות. השופטת ציינה כי גם לו הייתה מוכחת אמיתות הפרסום, לא היה בו משום עניין לציבור. "לא ברור כיצד התנהגות או מעשים של פעוט בן שנתיים… הם מעניינם של כלל הורי הגן".

גם טענת האב להגנת תום־הלב נדחתה, בנימוק כי הוא פעל באופן החורג מהתחום הסביר, וכי יש דרכים שאינן פוגעות כדי להגן על בנו. בנוסף נקבע כי האב פגע בפרטיות הפעוט.

את ההורים התובעים ייצגו עורכי הדין אדיר עומרי ואדגרד בניאגוייב. את האב הנתבע ייצג עו"ד גל קריכלי, שמסר: "פסק הדין מציג באופן מובהק את הכשל במערכת. זו לא הדרך הראויה לעודד דיווח על כשלים בגן ולייצר את 'חוכמת הבדיעבד'. החלטות כאלה מדכאות את חובת הדיווח בזמן אמת, ואני סבור שכל הורה לילד בגן - הפסיד, וחבל".

משמעות הפסיקה: פרסום בקבוצת הוואטסאפ במוסד החינוכי על קטין אחר עשויה להוות לשון הרע. 

מספר תיק: 38880-06-20

פרטי המקרה: סיפור טרגי בו סבתא ונכדה נאבקות על הירושה של אם שנפטרה בשנות ה־40 לחייה ממחלה קשה. בצוואה שכתבה האישה, היא הורישה את עיקר רכושה לאמה, ואת יתרת הרכוש לאחיה, לדודתה ולאחייניה. לבתה היחידה הורישה שקל אחד, תוך שציינה כי היא מורישה סכום זה בגלל התנהגותה המחפירה של הבת כלפיה מאז שחלתה.

הבת, בת ה־18 בעת פטירת האם, התנגדה לצוואה. היא טענה כי לא הוצגה תעודה רפואית המעידה על כשירותה של המנוחה. אמה הגיעה למשרדו של הנוטריון על כיסא גלגלים לחתום על הצוואה, נזקקה לסיוע וסבלה מכאבים. לכן טענה הבת כי הנוטריון צריך לדרוש תעודה רפואית בשל היותה מרותקת למיטה.

בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה את ההתנגדות וקבע, בהתאם לחוות־דעת מומחה מטעם בית המשפט, כי המנוחה הייתה כשירה לצוות על רכושה באותו המועד. האם כתבה מכתב סמוך למועד עריכת הצוואה, בו היא מסבירה מדוע בחרה להעביר את הירושה לסבתא ולא לבת.

השופטת עפרה גיא ציינה בפסק הדין כי מבלי להידרש לשאלה אם תחושותיה של המנוחה היו מוצדקות, די במכתב כדי לקבוע שהייתה מודעת להדרת הבת מהצוואה. עוד קבעה השופטת כי האם נישלה את בתה מהצוואה בעקבות אכזבתה ממנה, כיוון שלא הייתה לצידה ולא תמכה בה.

"אכן למתנגדת, שהייתה קטינה לאורך השנים בהן נוהלו המאבקים בין בני המשפחה, אין כל אשמה בסוגיה הנדונה", כתבה השופטת גיא. "עם זאת, אין בכך בכדי לפגום ברצון המנוחה, שהיה ברור וחד־משמעי, ונוכח הנסיבות שנוצרו, היא בקשה להדירה מעיזבונה. השתכנעתי כי הצוואה המדירה את בתה היחידה והאהובה של המנוחה, מהווה את רצונה המלא של המנוחה".

לא נפסקו הוצאות לטובת בני המשפחה בשל הנסיבות, ונקבע כי העיזבון יישא במלוא הוצאות מנהל העיזבון.

את הבת ייצג עו"ד יורם ביתן, שמסר: "פסק דין שגוי מיסודו, ובכוונתנו לערער עליו". את הסבתא ואת בני המשפחה ייצג עו"ד עמוס ברכה.

משמעות הפסיקה: רצונו של אדם בעת חתימה על צוואה הוא שיקול מכריע. 

מספר תיק: 69100-12-19, 68999-12-19