המניות בסין מדשדשות בעוד שהמדדים ביפן נוסקים, אז איפה כדאי יותר להשקיע

הכותב הוא יו"ר מיטב ניירות ערך

בשנות ה-70 של המאה הקודמת, יפן הייתה מעצמה כלכלית שרבים ראו בה סכנה לעליונות הברורה של ארה"ב. היפנים רכשו נכסים רבים בארה"ב עד כדי שנוצר חשש אמיתי מפני השתלטותם על הכלכלה האמריקאית. לא רק שזה לא קרה, אלא שעשור אחר כך יפן נקלעה למשבר פיננסי-נדל"ני חמור ביותר, שרק כיום, מעט יותר מ-30 שנה אחרי, נראים סימנים ראשונים להתאוששות ממנו.

● חידוש ההסכם בין קוואלקום לאפל מלמד כי פיתוח שבבי הבית איטי מהצפוי 
● מחשב העל שסידר לטסלה המלצה אופטימית במיוחד ושלח את המניה לעלייה של 10% 

שורשי המשבר נעוצים בספקולציות פראיות בשוקי המניות ובשוקי הנדל"ן שיצרו שתי בועות ענקיות הקשורות זו בזו, אשר סיבכו באופן קשה מאוד את המערכת הבנקאית שמימנה את שתי הבועות האלה. זאת תוך התבססות על הערכות שמאות מופרכות ודוחות כספיים, כולל של הבנקים, שלא בדיוק ייצגו את המציאות.

התוצאה הייתה שמחירי המניות קרסו, ומדד הניקיי המוביל ביפן שהגיע כמעט ל-40,000 נקודות, "משייט" כיום, כמעט 35 שנים אחר כך, סביב ה-30,000 נקודות, מחירי הנדל"ן לסוגיו ירדו בחוזקה, חברות ויזמי נדל"ן קרסו ויפן נכנסה לשלושה עשורים של מיתון ודפלציה.

כל הצעדים שממשלות יפן והבנק המרכזי נקטו כדי להוציא את הכלכלה מהמערבולת הזו לא ממש הועילו, בשל הזדקנות ניכרת של אוכלוסייתה, הימנעות הנשים ביפן מללדת יותר מילד אחד או שניים, וכן הסתייגות היפנים מהעסקת זרים. אפילו באוגוסט 2021 הנתונים הכלכליים הצביעו עדיין על דפלציה.

רק לאחרונה כאמור ניכרת התאוששות בכלכלה היפנית, והאינפלציה שהיפנים כל כך ייחלו לה עשרות שנים, כתחליף לדפלציה, הגיעה לרמה שנתית של כ-3.3% , אחרי צמיחה אנמית במשך דור, כשברבעון האחרון היא הגיעה ל-6% במונחים שנתיים!

האם זה אומר שהמשבר הממושך מאחורי יפן? ממש לא בטוח. ראשית מוקדם מדי לשפוט, ושנית - כדי לחזור למעמדה כמעצמה הכלכלית מספר 2 בעולם תידרש המדינה לעשות שינוי תרבותי עמוק, וזה ייקח הרבה מאוד זמן. וגם אז, הסיכוי שלה לחזור למעמד מוביל הוא קלוש ביותר.

בועת נדל"ן בסין שניפחו הבנקים

ומיפן לסין, שהיא כיום המעצמה הכלכלית מספר 2 בעולם, ויש לא מעט קווי דמיון ביניהן.
כיום סין מצטיירת כמי שמסכנת את העליונות האמריקאית, לא רק כלכלית אלא גם מבחינה טכנולוגית (תוכנית 2025, שכוללת בין היתר עצמאות טכנולוגית) ואפילו צבאית.

עד לא מזמן חזו כלכלנים רבים שאוטוטו סין תהפוך למעצמה הכלכלית מס' 1 בעולם. אך בתקופה האחרונה מתרבים בסין הסימנים שמזכירים מאוד את מה שקרה ביפן בשנות ה-80-90.

סימן ההיכר הבולט ביותר הוא הבועה בנדל"ן שהתפתחה בשנים האחרונות, ומי שמימן אותה הם הבנקים הסיניים, לרבות הממשלתיים, ובנקאות הצללים שרווחת בסין. אי אפשר לדבר על בועה בשוקי המניות הסיניים, להיפך, מדדי המניות שם מתקשים לעלות זה שנים (ראו טבלה), אבל זה לא מנע התפתחות של משבר נדל"ני-פיננסי. חברות נדל"ן מהגדולות שבונות למגורים הגיעו דה פקטו לפשיטת רגל (אוורגרנד שמנייתה קרסה, ואולי נוספות שיתדרדרו לשם, דוגמת קאנטרי גולדן). רוכשים רבים לא קיבלו כמובטח את דירותיהם, ערים מסוימות בסין הפכו לערי רפאים, והבנקים המממנים בצרות.

עד כמה בצרות? קשה מאוד לדעת בשל חוסר השקיפות שמתחיל בממשל ויורד מטה לדוחות הבנקים, שקשה לדעת עד כמה הם מייצגים את המציאות או מעוותים או מחביאים אותה. יותר מהכול זו בעיה קשה עבור רשויות מקומיות ענקיות בסין, שראשיהן השקיעו בתשתיות שחלקן התבררו כלא נחוצות ובמפעלי ראווה, כדי להאדיר את שמם ומתוך תחרות עם מחוזות אחרים, ועכשיו מתחננים לעזרת השלטון המרכזי.

החיבור הזה שבין בועת נדל"ן לבין המערכת הפיננסית הוא קטלני ביותר. זה מה שהפיל את יפן ב-1989, זה מה שהפיל את ארה"ב ב-2008, וזה מה שעלול להפיל גם את סין, בוודאי בשאיפה שלה לעקוף את ארה"ב, שנראית כרגע רחוקה מהמציאות.

זה משמעותי מאחר שענף הנדל"ן מהווה כ-30% מהתוצר הסיני וכ-70% מהעושר של משקי הבית במדינה.

ואם צריך עוד תמרורי אזהרה, הם ישנם בשפע: קצב הצמיחה בסין אמנם גבוה יחסית אבל יורד בהתמדה. שיעור האבטלה בקרב הצעירים גואה ומגיע בשכבות מסוימות (גילי 16-24) ליותר מ-20%. האינפלציה - שהעולם כולו סובל ממנה, סין לא שמעה עליה. מדד המחירים בסין ירד ב-12 החודשים האחרונים ב-0.3%, עדות מובהקת לחולשה כלכלית. אך התקשורת שם מנועה, בהנחיית השלטון, מלהזכיר בכלל את המילה דפלציה.

גם בסין, כמו ביפן, יש תהליך מואץ של הזדקנות האוכלוסייה, וברמה שנתית יש יותר מקרי מוות מאשר לידות בסין והאוכלוסייה מתמעטת. זו תוצאת המדיניות של "ילד אחד", שנהגה בסין שנים רבות, אבל עכשיו צעירי וצעירות סין אינם חפצים בהקמת משפחה גם בשל קשיי הקיום.

המניות זולות אך המשקיעים לא נוהרים

עם כל הדמיון בין סין לבין יפן, יש גם לא מעט הבדלים בין שתי המדינות.
סין היא מדינה בשלטון לאומני שיש לו שאיפות גדולות וחובקות עולם מול ארה"ב ומטרה מיידית לכבוש את טייוואן, מה שמהווה אחד הסיכונים הגדולים לשלום העולם ולכלכלתו.

אך עם כל העוצמה שצברה והשאיפות הגדולות שלה, סין כנראה בפתחה של תקופה קשה מבחינה כלכלית וחברתית, שתסיג אותה שנים לאחור אחרי כמה עשורים של נסיקה.

ומה כל זה אומר מבחינת האטרקטיביות של שוקי המניות בסין מול יפן? שוקי המניות בסין לא מצליחים להמריא כבר שנים. בסיכום 2021, 2022 ו-2023 (עד 8.9) מדד המניות שנזן 300 ירד בכ-30%, בעוד מדד המניות היפני, הניקיי 225, עלה בכ-15%. התוצאה היא שרמת השערים של הרבה מניות בסין היא נמוכה; המכפיל הממוצע עומד על כ-11, ובכל זאת המשקיעים הגדולים בעולם לא נוהרים לשוקי המניות בסין.

מעבר לסיבות גיאופוליטיות, המשטר הסיני ביצע שורה של מהלכים שנוגדים את כללי השוק החופשי, וכתוצאה המשקיעים מורתעים מלהשקיע במניות שם. לכך נוספים כאמור החששות מפני רמת המהימנות של הדוחות הכספיים וסימני המשבר בכלכלה הסינית.

מהתנהלות המשטר בסין עד כה ומאופן טיפולו במשבר הכלכלי עולה תמונה של אובדן עשתונות. ממדיניות נוקשה מאוד של סגרים בעקבות הקורונה הוא עשה סיבוב פרסה ופתח אותם בחופזה כדי לאושש את הפעילות. הוא הוריד את הריבית, "הנחה" להוריד את עמלת הפעילות בבורסה, "הורה" לבנקים להגדיל הלוואות ועוד, אבל ההתאוששות המשמעותית מבוששת להגיע.

הממשל, צריך לומר, בסוג של מלכוד. מדיניות פיסקאלית ומוניטרית מרחיבה יכולה לתרום להתאוששות כלכלית, אבל עלול להיות לה גם מחיר כבד כי כבר היום חברות, במיוחד בנדל"ן, רשויות מקומיות ובנקים נמצאים במצב קשה, ובהגדלת חובות הסקטור העסקי יש סיכון לא קטן ליציבות המערכת הבנקאית בסין. ונקודת הפתיחה נציין היא של משק ממונף.

כיצד המצב הזה עשוי להשפיע על הכלכלה העולמית ועל השווקים הפיננסיים? על כך ועל מקומה של הודו בתמונה, בכתבה הבאה.

 אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות בני"ע או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות או לחול שינויי שוק