מתי נכון למנהלים עם מחלות כרוניות לחשוף את מצבם במקום העבודה?

סקר בקרב 362 מנהלים עם מחלות כרוניות מצא כי חצי מהם חשש שגילוי מצבם הבריאותי למעסיק ישפיע על הקריירה והקידום שלהם • מתי מנהלים חושפים את מצבם הבריאותי בעבודה, ומדוע אלו שעשו זאת לא מתחרטים על כך?

מתי נכון לחשוף את המצב הבריאותי? / צילום: Unsplash
מתי נכון לחשוף את המצב הבריאותי? / צילום: Unsplash

אודות מגזין הניהול של הרווארד (HBR)

מגזין הניהול של אוניברסיטת הרווארד יוצא לאור מזה מאה שנה ומאגד מאמרים מבוססי מחקר ונתונים. עם כותביו נמנים מיטב המומחים הבינלאומיים לניהול ולעסקים במגוון תחומים, ובהם מנהיגות, משא ומתן, אסטרטגיה, שיווק, כספים ותפעול. מאמרי Harvard Business Review מתורגמים ומתפרסמים בגלובס שלוש פעמים בשבוע: בימים שני, רביעי וחמישי (מגזין G).

אודות הכותבים

גין הוא עמית מחקר במעבדת עתיד העבודה באוניברסיטת מלבורן. מלאדן הוא מרצה בכיר במהיגות בקינג'ס קולג' בבריטניה.

העלייה במחלות כרוניות היא סיבה רצינית לדאגה. 60% מהאמריקאים חיים עם לפחות בעיית בריאות כרונית אחת, והשיעור הזה צפוי לגדול עם העלייה במקרי לונג קוביד. עבור אנשים בעמדות סמכות בארגונים, תהליך חשיפת המחלה בעבודה יכול להיות מורכב במיוחד. במחקר שלנו, עשינו סקר אצל 326 מנהלים בארגונים עם מחלות כרוניות כדי לעזור להבין התנהגויות הקשורות לחשיפת המצב הבריאותי במקום העבודה. כמו כן ראיינו יותר מ־50 מנהלים בכירים מחברת תקשורת אוסטרלית גדולה לגבי חוויות הבריאות וה־well-being שלהם. הנה כמה מהתובנות שהגענו אליהן.

ממצאים עיקריים

● גילוי הוא לעתים קרובות תהליך ולא אירוע חד פעמי: המחקר שלנו מצא כי עבור רוב המנהלים, חשיפה של מחלה כרונית לא מתרחשת בבת־אחת, אלא בתהליך חלקי, הדרגתי ומתמשך. 54% מהמנהלים שענו לסקר שלנו היו צפויים לגלות באופן חלקי שיש להם מחלה כרונית, בעוד שרק מעט יותר מרבע (28%) חשפו מעט או שום דבר לגבי המחלה הכרונית שלהם, ורק 18% גילו למעסיק שלהם באופן מלא שהם חולים.

● רוב המנהלים שחשפו את מצבם לא התחרטו על כך: המחקר שלנו מצא רמות גבוהות יחסית של סיפוק אצל מנהלים שגילו במקום העבודה שהם חולים. ל־69% מהמשיבים לא היו חרטות על כך, ו־75% אמרו שהיו עושים זאת שוב.

אחד הדברים החיוביים שיכולים לנבוע מדיבור על המחלה במקום העבודה, הוא שאתם יכולים למצוא את עצמכם מקבלים תמיכה מקולגות בזמנים שבהם אתם הכי פגיעים. סינתיה, אחת ממשתתפות המחקר, הייתה להוטה לחזור לעבודה מיד אחרי ניתוח ראשון לטיפול בסרטן השד. אחר כך הבינה שהמוטיבציה העיקרית שלה לחזור למשרד נבעה ממקום של הימנעות: "עשיתי את זה בגלל שנמנעתי מלקבל את ההחלטה [לגבי לעשות ניתוח שני]", אמרה.

המנהל של סינתיה החל לחשוש שאם תחזור לעבודה כל כך מהר זה יפגע בשיקום שלה, והצליח לשכנע אותה לא לעשות זאת. בגלל שסינתיה חשפה את מצבה הבריאותי, המנהל שלה היה יכול להראות חמלה, ולוודא שהיא מקבלת את ההחלטות הטובות ביותר לטווח הארוך לעצמה ולצוות שלה.

● הסתרה או צמצום נראות המחלה: מצאנו ש־77% מהמנהלים אמרו כי הקטינו את חשיבות המחלה במקומות העבודה לעתים, או לעתים קרובות. רק 23% אמרו שמעולם לא צמצמו את מידת הרצינות של המחלה שלהם בעבודה.

● ביטחון הוא אינדיקטור: המחקר שלנו מצא שישנה קורלציה בין תחושה של ביטחון לבין השקיפות לגבי גילוי קיומה של מחלה כרונית. המשמעות היא שככל שמנהל מרגיש יותר בטוח לדבר בארגון באופן כללי - כך הייתה סבירות גבוהה יותר שיהיה שקוף לגבי קיומה של מחלה כרונית. באופן דומה, ככל שמנהל יותר מאמין שאכפת לארגון שלו משלומם של העובדים, כך גדלה הסבירות שיגלה באופן מלא מה מצבו הבריאותי.

גם ההיפך נכון. באופן לא מפתיע, כשלא היה ביטחון, מנהלים היו צפויים להסתיר לגמרי את מצבם הבריאותי. לדוגמה, משתתף אחר במחקר בחר שלא לגלות שהוא סובל מאסתמה כרונית, ומעולם לא אפשר לצוות המנהלים שלו לראות אותו בקוצר נשימה. הוא האמין שהמצב שלו לא תאם את המוטו הלא־רשמי של החברה, "אל תראה חולשה, תראה עוצמה" - שהיה מרכזי בסביבת הניהול ההיפר־תחרותית שבה היה.

 

אם ארגונים רוצים לעודד מנהלים להיות שקופים לגבי המצב הבריאותי שלהם, הם צריכים לטפח סביבה שבה הם ירגישו בטוחים מספיק לגלות שהם חולים. מעבר לכך, ארגונים צריכים להראות מוכנות לעשות התאמות כדי שעובדים יוכלו להמשיך בדרכם לקידום בלי חשש מאפליה בגלל מחלתם.

● מנהלים חוששים לגבי האופן שבו החשיפה תשפיע על הקריירה שלהם: המחקר שלנו הראה ש־42% מהמנהלים חששו שגילוי קיומה של מחלה כרונית יוביל לשיפוטיות מצד עמיתים לגבי היכולת שלהם, ו־39% חששו שגילוי קיומה של מחלה יגרום לכך שידלגו עליהם כשיחפשו מי לקדם.

לגלות או לא לגלות?

חשוב גם להבין שלא תמיד יש צורך לגלות את דבר קיומה של מחלה בכלל במקום העבודה, ויש חוקי פרטיות וחוקים נגד אפליה שנוגעים לנושא הזה ומגנים על העובדים. אם אתם שוקלים אם לגלות או לא את המצב שלכם, הנה כמה שאלות לשאול את עצמכם לפני שאתם מקבלים החלטה:

● איפה אני ממוקם בהבנה הקיימת שלי לגבי הדיאגנוזה, הטיפול והניהול בטווח הארוך של המצב שלי?

● כמה בטוח אני מרגיש לחשוף שאני חולה? ובאיזו מידה תחושת הביטחון הזו מבוססת על הסטיגמה שלי לעומת המציאות בתרבות הארגונית שאני עובד בה?

● באיזו מידה המצב הבריאותי שלי מגביל את יכולתי לשאת באחריות המקצועית המוטלת עליי?

● איזה סוג של התאמות יתמכו בי כדי שאוכל להמשיך לעבוד באופן יעיל, או האם אני צריך לשקול ברצינות את יכולתי להמשיך בתפקיד הזה?

בין אם מנהל בוחר לחשוף במקום העבודה את קיומה של מחלה כרונית או לא, מה שחשוב הוא שלא קיים קונפליקט אמיתי בין החיים עם מצב בריאותי ארוך־טווח לבין תפקיד ניהול בארגון. להיפך, החיים עם מחלה כרונית מצריכים ממנהלים לטפח איכויות כמו סובלנות לאי וודאות וחמלה לעצמם ולאחרים - איכויות שנחוצות במיוחד כדי להיות מנהל אפקטיבי בימינו.

© Harvard Business School Publishing Corp