כלי היוקרה שמלכים חשקו בהם, דיפלומטים השתמשו בהם ונשיאי ארה"ב אספו אותם

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה״ב

הנה שוב, התקופה הזו בשנה: שולחן החג נערך וכלי החרסינה הטובים יוצאים מהארון. בשאר הזמן הם מאופסנים שם ומעלים אבק, שזה מטופש כי כמעט את כל החרסינה המודרנית, אפילו מהסוג היקר ביותר, אפשר להכניס למדיח כלים. בכל מקרה, פורצלן הוא חומר חזק ממה שנראה. היבוא המערבי הראשון של פורצלן סיני, למשל, הצליח לשרוד מסעות ארוכים מאוד.

● כמה עלתה תצוגת האופנה היקרה ביותר בהיסטוריה?
● בעולם העתיק ניסו לשמר את הנעורים בכל מיני דרכים. לפעמים היה לזה מחיר בלתי הפיך
● המבנים האלה הצילו בני אדם בשעת צרה והיום הם עומדים למכירה

אלפי ניסיונות לשחזר את החומר

סיפור האהבה של אירופה עם החרסינה החל ב־1499, כשמגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גאמה חזר הביתה מהמזרח עם תריסר כלים עבור הפטרון שלו, מנואל הראשון. מלך פורטוגל התאהב בחומר הקרמי המוזר הזה, שהיה חזק כמו חימר שרוף אבל מבריק ושקוף למחצה כמו קונכייה.

האיכות הכמו־קונכייתית הזו גרמה למרקו פולו במאה ה־13 לכנות את החומר "פורצלנה", המילה האיטלקית לקונכיית קאורי. מנואל הראשון היה המלך הראשון שהזמין סט של כלי חרסינה מסין. כשהסט הגיע ב־1520, המגן הרשמי של המלך היה מצוייר הפוך על אחד מפריטים.

כשהביקוש גדל, אמנים סיניים מגְ'יָאנְגְשִׂי בדרום מזרח סין, היכן שמפעלי הפורצלן פועלים מאז המאה העשירית, נעשו מיומנים יותר לאור הדרישות של האירופאיים. כמה מאות שנים אחר כך, הסינים פיתחו פורצלן בצבעי כחול ולבן, לנוכח הביקוש מהמזרח התיכון. הקיסרים של שושלת מינג התאהבו בפורצלן הזה, ודרשו מהאמנים להוסיף לכלים עיטורי פרחים, דרקונים וציפורים.

הפורצלן הסיני נקרא "זהב לבן" והוא תומחר בהתאם. כל כמה שניסו, המתחרים האירופאיים לא הצליחו לשחזר את הנוסחה, גם לאחר שגילו שקאוליניט, מינרל חרסית שהיה מצוי בשפע בסין, הוא החומר המרכזי. אלכימאים שעבדו עבור פרדריק הגדול, מלך פרוסיה, ערכו 30 אלף ניסיונות במטרה לשחזר את החומר, אך לא הצליחו במשימה.

הריגול התעשייתי גורם להתרבות המפעלים

אוגוסטוס השני, הנסיך הבוחר של סקסוניה, כפה על אלכימאי גרמני צעיר ומוכשר במיוחד בשם יוהאן פרידריך בטגר לעבוד בתנאי מעצר בית, עד שיגלה מהי נוסחת הפורצלן. ב־1710 אוגוסטוס ייסד את מפעל "מייסן" המפורסם הסמוך לעיר דרזדן בגרמניה. תוך שלושים שנה, ריגול תעשייתי בקנה מידה נרחב גרם למפעלי חרסינה מתחרים לצוץ ברחבי אירופה.

עוצמתו של הפורצלן היתה גדולה מיופיו. סטים של חרסינה באיכות מעולה היו אמצעי פופולרי בידי הדיפלומטיה המלכותית. ב-1787 הכדר הבריטי ג'וזיה וודג'ווד יצר מדליון שנשא מסר נגד עבדות, עליו הוטבע דימוי של אדם שחור בשלשלאות עם הכיתוב "האם איני אדם ואח?".

הדימוי הזה הפך לסמל מחאה בינלאומי והוטבע על הכל - מצלחות ועד חפתים לבגד.

נשיאי ארצות הברית מגלים את החרסינה

בארה"ב, נשיאים נקשרו לדגמי חרסינה ספציפיים. ג'ורג' וושינגטון התחיל את המסורת:

הוא רכש מסין סט בן 302 פריטים מקושטים בסמל האגודה של סינסינטי, שנוסדה על ידי קצינים אמריקאיים וצרפתיים שלחמו יחד במלחמת העצמאות האמריקאית.

עד סוף המאה ה-19, שוק החרסינה בארה"ב נשלט על ידי יבוא סיני, עד שהופיעו תעשייני החרסינה ווילארד פיקרד מויסקונסין וויליאם סקוט לנוקס מניו ג'רזי.

ב־1918 הנשיא האמריקאי וודרו ווילסון ביקש מלנוקס לייצר את סט כלי החרסינה האמריקאי הראשון עבור הבית הלבן. ב-2015 פיקרד ייצרו את סט כלי החרסינה האחרון עבור הבית הלבן של ברק אובמה.