בראשון לציון ובאשקלון כבר יש: הטרנד החדש שכובש את הפארקים

בחול המועד סוכות תתקיים באגם המרכזי בסופרלנד בראשון לציון פעילות מיוחדת - שיט בסירות פדלים לתושבי העיר. הפעילות הזו מתאפשרת לאחר שפונו מהאגם פרחי היקינטון שהשתלטו עליו (עוד על כך בהמשך), אבל היא מעניינת כי היא חלק מתופעה רחבה יותר: אם פעם ייבשו כאן ביצות, היום מחדשים אותן והופכים אותן לאגמים מלאכותיים או לשלוליות חורף אקולוגיות בשכונות חדשות בכל רחבי הארץ.

● בלעדי | תביעת הענק של הקבלנים נגד המדינה: יקבלו מאות מיליונים בפשרה דרמטית
● התורים חזרו, המכונות לא עובדות וברשות האוכלוסין בוחנים שוב מרתון דרכונים
● פרויקט מיוחד | "אין עוד עירייה שפועלת ככה": איך הפכה ירושלים לחביבת יזמי הנדל"ן

אגמים מלאכותיים או שלוליות חורף מסייעים גם לייצר פתרון לבעיית הניקוז באירועי גשם קיצוניים שהפכו להיות תדירים יותר. כך נוצר מצב שהפתרון האסתטי הוא גם פתרון אקולוגי לבעיית ניקוז מי הנגר של הגשמים שהפכה מהותית כחלק ממשבר האקלים העולמי.

"אגם הוא אלמנט נופי עם ערך נדל"ני גבוה - יש לו ערך אסתטי גדול. אבל בשנים האחרונות למדנו שיש לו גם ערך סביבתי גבוה, לכן יש בשנים האחרונות נטייה להחזיר אלמנטים של טבע לתוך העיר ואנחנו רואים יותר אגמים או גופי מים", אומרת פרופ' טל אלון־מוזס, ראש המסלול לאדריכלות נוף בטכניון. "אגם זו צורה אחת, והאחרות הן גופי מים כמו ביצות חורף או שלוליות".

 פרופ' טל אלון מוזס, ראש המסלול לאדריכלות נוף בטכניון / צילום: תמונה פרטית

שיקום הטבע העירוני הוא מגמה שצוברת תאוצה בעקבות מחקרים שמראים שהחשיפה לטבע מסייעת לתחושת השלומות (well being) של בני האדם, ויש לכך קשר לחשיפה למים. כך נבנו בשנים האחרונות אגמים באשקלון, באור עקיבא, בבאר שבע, ובימים אלה נבנה אגם בכיכר המדינה. הם מצטרפים לאחיהם הוותיקים יותר בפארק הלאומי ברמת גן, לאגם הסופרלנד בראשון לציון, לאגם מונפורט במעלות־תרשיחא, לפארק הבאסה בהרצליה, לאגם האקולוגי בהוד השרון ולנוספים.

 באר שבע. ''הכוונה היא להשתלב בטבע העירוני הקיים'' / צילום: Shutterstock

פרופ' אלון־מוזס מציינת שהעלייה של האגמים ברחבי הארץ היא חלק מהעלייה של התפיסה הסביבתית שקיימת בפרויקטים בכל העולם. "הכוונה היא להשתלב בטבע העירוני הקיים ולא לבנות גוף מים סינתטי. בפארק הלאומי ברמת גן האגם המלאכותי היה מלוכלך ומסריח בשנים מסוימות, כי מים שעומדים נהיים מסריחים לעומת מים חיים וצמחייה שמתפעלת מים.

"בכל העולם יש תנופת של פיתוח בנושא, כולל בסין שעוברת תנופת פיתוח אדירה. בסין כתבו תורה שלמה שמדברת על 'ערי ספוג' (Sponge City) ופרויקטים מעניינים שתופסים את המים יוצרים פתרון סביבתי וטבעי וישנם פרויקטים מרשימים ויוצאי דופן של שילוב מים מהטבע במרקם העירוני".

ראשל"צ: התחיל כמאגר, המשיך כאטרקציה

האגם בראשון לציון, סמוך לסופרלנד, נועד לנקז כמות גדולה של מי גשם. "בהתחלה זה היה אגם שאסף מים ולאורך השנים הבינו את הפוטנציאל של הפיתוח מסביב והוקמה הטיילת בחזית של בית הקולנוע", אומרת אלון־מוזס. "זה אמנם מלאכותי, אבל זה חלק ממערכת טבעית. הוא מלאכותי כי חפרו אותו, אבל טבעי כי המים מתמלאים מהגשם ולא מהברז".

אלי שוורצברג, מנהל אגף חופים ואגמים בעיריית ראשל"צ, מספר: "אזור מערב העיר היה כולו חולות. ברגע שהחלה שם הבנייה חשבו בעירייה לאן יזרמו מי הגשמים בחורף. אופציה אחת היא החדרת צנרת תת קרקעית שזורמת לים וזה בזבוז מים אדיר. אופציה נוספת היא לאגור, וראש העיר דאז החליט בתחילת שנות ה־90 להקים את האגם. ליוויתי כבר אז את הפרויקט כשהייתי מציל בחוף.

 אלי שוורצברג, מנהל אגף חופים ואגמים בעיריית ראשל''צ

"עם השנים, הגשמים החלו לזרום לאותו אגם ובשלב מסוים, עם הרחבת השכונות, נדרשה הרחבה דרך צנרת תת קרקעית שעברה לאגם עצמו. כשהבינו שהאגם קטן מדי הוא הוגדל. היום השטח המימי של האגם הוא 200 דונם והוא יכול להכיל יותר מ־500 אלף קוב מים. זה האגם המלאכותי הגדול ביותר בישראל. עם השנים בחלק המזרחי של בת ים (צמוד לחולון) היו הצפות ולא היה ניקוז לכיוון הים, וביקשו להזרים את המים אלינו לראשל"צ. כיום אנו קולטים את המים ממזרח בת ים, מחולון וממערב ראשל"צ - כמויות אדירות של נגר עילי".

פתרון לניקוז מי גשמים - לא לביוב

השלוליות ובריכות מי הנגר מהוות פתרון יצירתי לבעיית סחף מי הנגר בשיטפונות הגשם שהתרבו לאורך השנים. פרופ' אלון־מוזס: "צריך להבין שהאגמים מתמלאים במי גשם - הם לא פותרים את בעיית מי הביוב, שבשבילם צריך מכוני טיהור שפכים (מט"שים). נכון שגם מים אחרי גשמים ראשונים שעוברים בכבישים וכו' הם מים בעייתיים, אבל סה"כ מי גשם הם לא מאוד מזוהמים".

פרופ' אלון־מוזס מוסיפה שיש בשכונות החדשות בישראל הרבה חשיבה בנושא. "באור ים למשל כל הנגר של השכונה יזרום לבריכת חורף. זה אזור שהיה בשכונה בגלל טופוגרפיה טבעית, והרעיון היה לנצל את השקע - הציבו בניינים מסביב ויצרו מערכת ניקוז כך שמכל השכונה החדשה הזו המים לא הולכים לים, אלא נשארים בשכונה. ככה מפתחים גוף מים כחלק מהפארק הגדול בשכונה ובסוף אם יחלחלו גם מים הם יעשירו את אקוויפר החוף שמשמש למי שתייה".

שוורצברג, שנשאל עד כמה האגמים מהווים פתרון ניקוז בראשון לציון באירועי גשם קיצוניים אומר כי "זה פרויקט שגדל תוך כדי תנועה. מכיוון שכמויות המים הלכו וגדלו, החלטנו להקים עוד אגם בסמוך לאגם המרכזי, שנקרא אגם הנקיק. הוא צר ואורכו כקילומטר וחצי ונמצא דרומית לאגם המרכזי. במקביל אנחנו מחדירים מי תהום לאקוויפר החוף - שני מיליון קוב בתקופת החורף".

בפארק הרצליה ישנה שלולית חורף ופארק עירוני שפעיל משנת 2008 בשטח 250 דונם. לדברי פרופ' אלון־מוזס: "בהרצליה יש שני גופי מים - אחד מלאכותי לנוי, שמוזן גם ממי ברז, ואחד שבאמת בנוי על מי נגר. זה פרויקט מעניין ויפה. קשה לי קצת עם ההפרדה של 'מלאכותי' או 'טבעי'. לפעמים אנחנו עוזרים לטבע ביצירת מאגרים, ואין כמעט משהו לגמרי טבעי. אבל ככה מנצלים את החוקים של הטבע כדי לפתור בעיות סביבתיות".

אשקלון: אגם ושלולית לצפייה בציפורים

במהלך חג הסוכות יפתח את שעריו לראשונה אגם מלאכותי גדול מאוד ושלולית חורף, בפארק אקו ספורט אשקלון, הממוקם מדרום לשכונות הדרומיות ביותר של העיר, בקצה שכונת אגמים החדשה. הפארק, בשטח כ־655 דונם, כולל אגם מלאכותי רחב היקף וסביבו פארק ספורט ונופש עם אמפי הכולל 880 מקומות ישיבה. בחלק הדרומי שלו שלולית חורף טבעית. עלות ההקמה: 120 מיליון שקל, והתחזוקה השנתית תעלה 4־5 מיליון שקל.

בעיריית אשקלון מסרו כי "בריכת החורף היא בלב חלקו הטבעי של הפארק ומתוכננים לצידה מסתורי צפייה בציפורים ומרכז לחינוך סביבתי בשיתוף פעולה בין העירייה, לרשות הטבע והגנים ולקרן קיימת לישראל. עם פתיחת הפארק מתוכננים סיורים כיתתיים לתלמידי העיר ותוכניות לימוד למבקרים בפארק החדש".

רפי בן דוד, ראש מנהלת אקו פארק אשקלון, מספר כי "זה פארק ראשון באשקלון באחריות העירייה. מימנו את הפרויקט משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל כדי לפתור את בעיית מי הנגר, והם תמכו בתוכנית לייצר גם פארק נרחב לתושבי העיר. התושבים צמאים לפארק כזה.

"הפארק האקולוגי החדש משלב בתוכו אגם מלאכותי שהוא בשטח של 65 דונם עם 182 אלף קוב מים בעומק של שמונה מטר. האגם נבנה כדי לסנוק לתוכו מים במקום הכי נמוך ובכך לפתור את בעיית מי הנגר שיצרו בעיות הצפה.

"שלולית החורף היא דרומית לפארק בשטח של כ־30 דונם עם מיני ציפורים ייחודיים וסרטנים ייחודיים ויחידים בארץ ואנו שומרים ומשמרים אותה ועושים בה פעילות ענפה. היא מהווה חלק משמעותי ממערך הניקוז הטבעי בדרום העיר, שסבל עד כה מבעיות הצפה. האגם המלאכותי קיבל מי נגר מכל השכונות הדרומיות שלנו מהחורף האחרון, וביצענו פעולות שהמים יישארו ברמה גבוהה. נרכשו סירות לשיט באגם ויהיה מעין ספורט ימי כמו סירות ממונעות שיספק פעילות ופנאי למשפחות מעבר למסלולי ההליכה. האגם אטום וכולל מערך סינון משוכלל וחדיש, כשהוא מקבל מי נגר בחורף ואם צריך למלא ממלאים עוד במי ברז".

האתגר: "זה דורש פיקוח ותחזוקה לאורך זמן"

כאמור, האגמים ושלוליות החורף הולכים ומתרבים ברחבי הארץ, ואפשר לראות השקעה הולכת וגדלה בפארקים הכוללים אזורי נופש וספורט בסמוך להם. אך לא כולם אקולוגיים ותורמים כל כך לסביבה.

טל אלון־מוזס: "אנחנו נמצאים בארץ קטנה וצפופה וצריך לאפשר לאנשים לצאת לחיק הטבע ליד הבית, למקום יחסית נגיש וזול. אבל צריך להקפיד על העניין האקולוגי. ילדים יכולים לחוות טבע כדבר משתנה. אם אני חושבת על שלולית חורף שמלאה רק בימי הגשם לעומת אגם שיש מסביבו דשא ומשקים אותו שמונה חודשים בשנה והמים הם די עומדים ומצחינים, אז אגם עונתי הוא יופי של פתרון.

"אחד הפרויקטים הראשונים הוקם בירושלים בעמק הצבאים. שם יש פרויקט של איסוף נגר מהשכונות, טיהורו ובסופו של דבר אגירה שלו באגם. זו עיר שאין בה הרבה מקווי מים. בנתניה זו שלולית טבעית שהייתה קיימת תמיד ואפשר לומר שהם מיסדו את זה והפכו אותה לשמורת טבע עם צמחייה מקומית ונוף ביצות שפעם דאגו לייבש ופתאום הפכו להיות להיט".

נקודה חשובה אחרת היא העלויות הגבוהות בהקמה ובתחזוקה של אגמים ושלוליות. פרופ' אלון־מוזס אומרת בעניין זה: "יש חשש מהצפות, וכל הניהול של המערכות מחייב הרבה בקרה. אם יש יותר מדי מים, העודפים צריכים להתנקז למקום מסוים. כיום משקיעים בפארק אריאל שרון בין היתר גם לפתור את בעיית ההצפות הקשות שהיו בשנים האחרונות באזורים ובשכונות קשות.

"אבל עיריות מפחדות ממאגרי מים בגלל היתושים, ובגלל הצורך לבצע טיפולים ביולוגיים ופחות דרסטיים בריסוס. יש גם סכנה בטביעה של ילדים. כל המכלול הזה - זה לא 'תכנן ושכח' אלא 'תכנן ובצע ופקח ונהל'. זה דורש פיקוח ותחזוקה לאורך זמן".

פרחי היקינטון שהוזכרו בתחילת הכתבה - שהשתלטו על האגם בראשל"צ, הם דוגמה אחרת לבעיית תחזוקה. שוורצברג: "התחזוקה השנתית של האגם, כולל ניקיון וגינון, דורשת תקציב של כ־2 מיליון שקל. כרגע יש הוצאה לא קטנה על צמח היקינטון. זה באמת צמח עם שם יפה וחמוד, ויש שיר עליו שכולם אוהבים, אבל מה שעברנו איתו השנה קשה. מישהו השליך לאגם פרחים - כנראה שחיסל בריכת נוי - ואנשים לא יודעים מה זה יקינטון, צמח שמשתלט בקצב אדיר ומוכפל כל שבוע. הגענו למצב שעד לפני שלושה חודשים הוא כיסה את כל האגם המרכזי ולא ראו מים. נעשה נזק אקולוגי אדיר, הצמחייה צפה על פני האגם, ממסכת את פני המים ואין אור ושמש ונוצר נזק אקולוגי. היינו חייבים להתמודד עם התופעה הזו והבאנו מומחים. באמצעות באגרים עם רשתות כלוב הוצאנו כמות אדירה של יקינטון ופתחנו 80% מהאגם וניקינו. יש עוד 20% מסביב לאגם של הפרח ש'כלאנו' על ידי מצופים באורך 2 קילומטרים. איפה שהצמח נמצא היום, שם הוא יישאר כי הוא כלוא בין מצופים. אנשים רוצים שנשאיר את מה שיש כי הפרחים הסגולים יפהפיים".

 האגם בראשון לציון. בעירייה נאלצו להילחם בפרחי היקינטון שכיסו אותו / צילום: דוברות עיריית ראשון לציון

גודל האגמים המלאכותיים גם כן מעורר שאלה. עד כמה גדולים הם צריכים להיות והאם זה לא ניצול לא יעיל של שטח. פרופ' טל אלון־מוזס: "יש שאלה של איזונים גם בהקמת אגמים. כמה אגם צריך להיות גדול? זו שאלה מורכבת. הוא צריך להיות גדול מספיק לשימור הנגר, הנאת האנשים וכו'. נכון שבסופו של דבר בני האדם משתמשים בפס מסביב, ולאמצע האגם אף אחד לא מגיע, ולכן ייתכן שיש מקרים שזה לא ניצול קרקע יעיל".