משבר המשילות בארה״ב מגיע אל שיאו: הימין הקיצוני מדיח את יושב ראש בית הנבחרים

״זו אינה ממשלה מתפקדת, זה תוהו-ובוהו״. המילים האלה, מפי קווין מקארת'י, היושב ראש המודח של בית הנבחרים האמריקאי, היטיבו לבטא את משבר המשילות בוושינגטון.

הן באו לפנות בוקר (יום ד', שעון ישראל) לאחר שרוב קטן של צירי הבית התחתון של קונגרס ארה״ב הצביעו לסיים את תשעת חודשי כהונתו. הן הטילו בזה את המערכת הפוליטית אל עידן של אי-יציבות, שאת אורכו ואת עומקו אפשר רק לנחש.

● יואב קרני, פרשנות | ממשלת ארה"ב לא תיסגר, אבל משבר המשילות נמשך
● ניתוח גלובס | זו הסיבה שהאינפלציה בגוש האירו מראה סימני דעיכה משמעותיים

בית הנבחרים עצמו אינו יכול להתנהל בלי יושב ראש קבוע, והוא או היא ייבחרו כנראה רק בשבוע הבא. לא ברור אפילו אם יימצא רוב מיידי ליושב ראש חדש. מקארת'י נבחר רק לאחר 15 סיבובי הצבעה, שארכו שלושה ימים; ורק לאחר שהבטיח להעניק לציר אחד ויחיד את הרשות ליזום הצבעת אי-אמון. הוא שילם מחיר כבד על הפשרה הזו, והיא עלולה לרדוף את יורשיו.

איך זה ייתכן, הקשה אתמול מקארת'י מבלי לצפות ברצינות לתשובה. איך זה יתכן שיושב ראש בית הנבחרים מודח, אף כי ״שמורה לו תמיכתם של 99% מחברי סיעתו, אף כי הוא איפשר את המשך פעולתה של הממשלה, ואף כי הוא דאג לשלם את שכרם של אנשי הצבא״.

ראשו הותז מכוח רצונם של שמונה צירים רפובליקאיים מורדים. הם עשו יד אחת עם 208 דמוקרטים, כדי לקבוע תקדים היסטורי: זו הייתה ההדחה הראשונה של יושב ראש בית נבחרים ב-234 שנות הרפובליקה האמריקאית (אנחנו סופרים מ-1789).

״נוצרה לשם פשרות״

זה קרה ארבעה ימים לאחר שמקארת'י הגיע לפשרה עם הדמוקרטים, שהאריכה זמנית את מימון הממשלה הפדרלית ומנעה לפי שעה את סגירת משרדיה. 91 רפובליקאים הצביעו נגד הפשרה, אם כי רק שמונה מהם החליטו להענישו על עצם נכונותו להתפשר. הם חשבו אותה לבגידה.

״שיטתנו הפוליטית נוצרה לשם פשרות״, הוא אמר במסיבת עיתונאים ארוכה, לאחר שחדל להיות יושב ראש. הוא הודיע בה כי אין לו כוונה לחזור ולהתמודד על הכהונה, ומכאן ואילך הוא יהיה ״סוכן חופשי״.

מקארת'י רצה את הפטיש כל כך, נאבק להגיע אליו במשך שנים, והתכחש לשורשיו המתונים ונעשה בעל ברית צייתן של דונלד טראמפ. הוא ייסוג כנראה אל הספסלים האחוריים. יורשו יצטרך להיות איש של פשרות בלתי פוסקות.

כדי לעמוד על חשיבות ההדחה מוטב לזכור כי יושב הראש האמריקאי, שתוארו הרשמי הוא 'ספיקר' (Speaker), אינו שווה ערך של יושב ראש הכנסת - גם מפני שהכנסת אינה שוות-ערך של בית הנבחרים האמריקאי, וגם מפני שהאיש המחזיק בפטיש בגבעת הקפיטול נהנה מסמכויות גדולות לאין שיעור מאלה של מקבילו הנומינלי בישראל. הוא גם האיש מס' 2 בסדר הירושה של הנשיא, אחרי הסגן או הסגנית.

ה'ספיקר' האמריקאי שולט ללא מצרים בסדר היום של הבית התחתון של הקונגרס, ומקצה את המושבים בוועדות (שהן חזקות לאין שיעור מוועדות הכנסת). אם המפלגה היריבה מחזיקה בבית הלבן, הספיקר הוא המנהיג דה-פאקטו של מפלגתו, האיש הבכיר ביותר במדרג הפוליטי שלה, הנושא-ונותן העיקרי עם הנשיא, וממילא גם המכשיל העיקרי של יוזמות חקיקה נשיאותיות שאינן לרוחו.

ועוד עניין חשוב אחד: בבית הנבחרים של ארה״ב אין פרסי ניחומים למפסידים. סיעת הרוב, יהיה הרוב שלה קטן אשר יהיה, שולטת בכל הוועדות. בחודש שעבר, ועדה של בית הנבחרים הייתה זקוקה לרשותו של מקארת'י כדי לפתוח חקירה פלילית נגד הנשיא ביידן, שמטרתה לבדוק את האפשרות של העמדתו למשפט הדחה בסנאט ('אימפיצ'מנט').

לפני מנוע הקיטור הראשון

בפעם השלישית בתוך שבוע, אנחנו כותבים כאן על משבר הפרדת הרשויות בארה״ב. מה שמתחולל בוושינגטון מצדיק לא רק סקרנות, אלא גם תהייה. בחודשים האחרונים, ימין ושמאל בישראל מדברים בערגה על ערכה של הפרדת הרשויות, ומתלוננים, איש על פי צרכיו ודעותיו הקדומות, על היעדר הפרדה כזאת בישראל.

ובכן, הנה לכם ההפרדה האמריקאית: הזרוע המבצעת כה מופרדת מן הזרוע המחוקקת עד שהיא מתקשה לחוקק; היא אינה יכולה לחוקק לעצמה תקציב. בדמוקרטיות פרלמנטריות מצב עניינים כזה היה מביא להחלפת הממשלה, כדי שתוכל לעמוד במשימותיה.

אבל אמריקאים מאמינים בנוסחתם החוקתית, שאומצה הרבה לפני מנוע הקיטור הראשון. בשעה שלצרפתים היו חמש רפובליקות, שתי מלוכות ושתי קיסרויות, לאמריקאים היתה רפובליקה אחת. זה מופת של יציבות, אבל אולי גם מופת של עקרוּת.

תופסי מרובה

אתמול, צפינו בהסלמה דרמטית של משבר ההפרדה. הרוב האופוזיציוני בבית הנבחרים קרס בגלל גחמותיהם של 8 מ-221 חבריו. למען האמת, הרבה יותר משמונה רפובליקאים מתנגדים לפשרות. 91 מהם הצביעו ביום שבת נגד הצעת החוק של מקארת'י, שהאריכה ב-45 יום את מימון הממשלה הפדרלית, כדי למנוע את הפסקת שירותיה.

הרדיקלים הימניים האלה שייכים לאסכולה של תופסי מרובה. הם אינם מסתירים את דעתם, כי מוטב להביא את הממשלה עד סגירה חלקית או מלאה, כדי לכפות עליה צמצום הוצאות וכדי להכריח אותה לאמץ מדיניות שאינה מתיישבת עם רצונה, או עם מצעה.

היסטורית, בית הנבחרים נוטה להיות רדיקלי יותר מן הסנאט, חבריו לוקים מאז ומעולם בפופוליזם, בעודף התרגשות, ובנימוסים לקויים (יחסית לסנאט, לא לכנסת). כאשר הדמוקרטים שולטים בבית הנבחרים, הם שמאליים יותר מעמיתיהם בסנאט; הרפובליקאים ימניים יותר. הנטייה הזו הוחרפה מאוד בשלושת העשורים האחרונים, שבהן הרפובליקאים החזיקו בפטיש היושב ראש שני שלישים מן הזמן.

הרפובליקאים הקיצונים ניהלו מלחמת גרילה כמעט בלתי פוסקת נגד שלושה יושבי ראש של מפלגתם מאז 2011. הם הביאו את הראשון עד התפטרות, את השני עד פרישה מן החיים הפוליטיים ואת השלישי, אתמול, עד הדחה.

מה יקבלו המורדים? את אוקראינה, למשל

תומכי יושב הראש המודח היו כנראה שמחים להיפטר מן השמונה שהצביעו לטובת הדחתו. אבל בלי השמונה הללו, לא יהיה להם רוב במליאה. יושב ראש חדש יצטרך להגיע להסכמה כלשהי עם המורדים. יהיה עליהם לקבל משהו שהמודח לא נתן להם. מה למשל?

אולי נכונות לסגור את הממשלה בעוד 42 יום (כאשר תסתיים ארכת-המימון שיזם מקארת'י). לחלופין, או אולי בנוסף על, יושב הראש החדש יצטרך להבטיח להם שאוקראינה שותתת הדם לא תקבל אף סנט אחד נוסף מארה״ב. בהתחשב בזה שעד היום ארה״ב הקצתה 70 מיליארד דולר לאוקראינה (בסיוע צבאי ואזרחי ובעזרה לפליטים), תוצאה כזאת של המשבר בוושינגטון תהיה הרת אסון.

מה יקרה אם רוב הרפובליקאים יסרבו להיענות לתכתיב של מיעוט קטן ובוגדני? בדמוקרטיה פרלמנטרית התשובה האלמנטרית היא התפזרות הבית ובחירות חדשות. לא בארה״ב, כמובן. היא עורכת בחירות לקונגרס אחת לשנתיים מאז 1788, ללא יוצאים מן הכלל. אפילו מלחמת האזרחים ושתי מלחמות העולם לא שיבשו את לוח הזמנים הזה. אין ֿמכניזם חוקתי שיאפשר פיזור של בית נבחרים.

בקצרה, אין לאיש מושג של ממש איך לחלץ את סיעת הרוב מידי המיעוט הקנאי שלה. השם הסביר ביותר המוזכר עכשיו לרשת את מקארת'י הוא האיש מס' 2 במדרג הרפובליקאי, סטיבן לסקאליס (Scalise), המקבל עכשיו טיפול נגד סרטן.

הקונגרס לעולם אינו רחוק מבחירות. כל מושבי בית הנבחרים עומדים לבחירה חוזרת אחת לשנתיים, יחד עם שליש ממושבי הסנאט. אבל הבחירות הממשמשות ובאות אינן ככל הבחירות.

הטוען רב הסיכויים ביותר למועמדות הרפובליקאים, דונלד טראמפ, בילה את יום ג' באולם בית המשפט בניו יורק שבו הוא עומד לדין באשמת הונאה. הוא היה יכול לקרוא את הקיצונים של מפלגתו לסדר. אבל הדעה היא שהוא אינו רוצה סדר; שתוהו-ובוהו פוליטי משרת את סדר יומו. אין זה מן הנמנע שהצדק אתו.

____________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve