רציתם "שאמריקה תתעסק בענייניה"? המלחמה הזאת מזכירה מה המצב באמת

מספרים על רה"מ לוי אשכול כי באו וסיפרו לו שיש בצורת, "היכן" שאל בבהלה. בנגב, השיבו העוזרים. "נרגעתי" ענה, כך על פי הסיפור, "חשבתי שבאמריקה". בימים ההם ישראל הבינה היטב את מיקומה בעולם ואת תלותה במעצמה מספר אחת. מאז זרמו מים רבים בירדן, ובירושלים קם דור חדש. אחד מחטאי היוהרה הרבים שהביאו ליום הנורא של הפתעת אוקטובר 2023, הוא אי הבנת מיקומה של ישראל בעולם, בכלל, ויחסיה עם אמריקה בפרט. המזל הגדול של תושבי ישראל הוא שבבית הלבן יושב אוהב ישראל ותיק, שהעדיף להתעלם ממדיניות ויחס משונים מצד ממשלת ישראל.

● ראיון | "כמו סכין בבטן": טליה לנקרי מודה - 30 שנה נערכנו לאירוע כזה
● יואב קרני, פרשנות | רטוריקה של ימי מלחמה: הערה בשבח האיפוק
● ניתוח | מאות מיליונים בשנה: המשחק הכפול של התורמת הגדולה לחמאס

ארה"ב היתה המדינה הראשונה להכיר בישראל. רק 11 דקות לאחר הכרזת העצמאות בתל אביב הוציא הנשיא הארי טרומן הודעה רשמית המכירה במדינה. "ממשלה זו קיבלה הודעה כי מדינה יהודית נוסדה בפלסטינה (השם המנדטורי של הטריטוריה) והכרה בה התבקשה על ידי הממשלה הזמנית (שלה). לפיכך ממשלת ארה"ב מכירה בממשלה הזמנית הזו להיות הסמכות החוקית של המדינה החדשה, מדינת ישראל".

מאז, עם עליות וירידות בהתאמה לנשיאים ולראשי הממשלה השונים, היתה ארצות הברית, ללא הבדל מפלגה, בת ברית קרובה של ישראל. לאורך השנים ועד מרץ 2023 ישראל היתה המדינה שקיבלה מארה"ב את מירב סיוע החוץ שניתן לאיזו מדינה. סך כולל של למעלה מ-300 מיליארד דולר בערכים בדולרים של 2023. אך לא רק סיוע כספי ישיר עצום סיפקה אמריקה. היא גם סיפקה סוגים אחרים של סיוע, כמו ערבויות להלוואות, שאיפשרו לישראל ללוות בקלות מיליארדי דולרים בריבית נמוכה במוסדות פיננסיים אמריקאים. הערבויות נוצלו למימון קליטת עולי בריה"מ בשנות התשעים וכן לשם חילוץ הכלכלה ממשבר 2000-2003 לאחר שנות האינתיפדה השנייה. כך בשנת 2003 ביקש ראש הממשלה דאז אריאל שרון לקבל תוספת של 8 מיליארד דולר לתוכנית הערבות להלוואות. לבקשה צורפה גם בקשה לסיוע ביטחוני נוסף של 4 מיליארד דולר כדי לסייע לישראל להתכונן לתוצאות אפשריות של המלחמה האמריקאית בעירק. בקשת הערבויות אושרה במלואה (סך 9 מיליארד אושרו) ומהסיוע הבטחוני המיוחד אושר מיליארד נוסף לסיוע השוטף. בסך הכל השתמשה ישראל ב־4.1 מיליארד דולר של ערבויות אלו.

 אריאל שרון. ביקש תוספת של 8 מילארד דולר / צילום: משה מילנר - לע''מ

אך לא רק סיוע כספי מסיבי קיבלה ישראל. ארה"ב היא אחת מהחברות הקבועות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ככזו יש לה זכות ווטו על החלטות המועצה. 83 פעמים ארה"ב השתמשה בזכות זו. רוב מקרים אלו, 42 במספר, היו הצעות החלטה נגד ישראל. קשה לדמיין לאילו צרות בינלאומיות עלולה היתה ישראל ללא מטריה מדינית זו, אשר מקרינה על מעמד ישראל בפורומים בינלאומיים רבים.

אך מעל הכל הסיוע הבטחוני הנרחב שהושיטה אמריקה לישראל לאורך יותר מ־50 שנה הוא שאיפשר לישראל להתקיים במזרח התיכון, ואף היווה התשתית לתעשייה הביטחונית המפוארת שפותחה בישראל.

כוחות בכוננות שיא

הנשיא קנדי היה הנשיא הראשון שהחל את היחסים הבטחוניים עם ישראל והגדיר את הגנתה של ישראל כחובה מוסרית וכהתחייבות לאומית. הוא היה הראשון לטבוע את המושג "יחסים מיוחדים" בהקשר ליחסים אלו. יורשו הנשיא ג'ונסון אישר מכירת מטוסי פנטום חדישים לישראל ופתח בכך עידן חדש בחיל.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים עלו היחסים מדרגה. לאחר שצה"ל ספג אבדות כבדות בציוד לחימה, תחמושת, מטוסים וטנקים החלה ארה"ב במבצע "ניקל גראס" אשר במהלכו הועברו לישראל ברכבת אווירית, אך גם דרך הים, כ־55,500 טונות של טנקים, מטוסים, כלי נשק ותחמושת. חלק מהמטוסים אף תודלקו באוויר. במהלכים לסיום המלחמה היא אף העמידה את כוחותיה בכוננות קרב 3 (מתוך 5) ואת הכוח הגרעיני בכוננות עליונה, במטרה להרתיע את בריה"מ אשר איימה לשלוח כוחות לסייע למצרים. לאחר המלחמה החלה ארה"ב במימון הסיוע הביטחוני לישראל. בסוף 1973 העביר הקונגרס לראשונה חקיקה בה אושר סיוע ביטחוני בסך 2.2 מיליארד דולר (כ־14 מיליארד בדולרים של 2023). סיוע זה הוארך שוב ושוב מאז, והסתכם לאורך השנים במונחים נומינלים (קרי ללא התאמה לאינפלציה) ב־159 מיליארד דולר. בנוסף סייעה ארה"ב בפיתוח מערכות ההגנה האוויריות, חץ, כיפת ברזל וכו', בסכום נוסף של כ־9.9 מיליארד דולר.

בשנת 1986 העלה הנשיא רייגן את היחסים מדרגה נוספת כאשר בחקיקה הועלתה ישראל לסטטוס של "בעל ברית מרכזי שאינו חבר נאט"ו". סטטוס זה אפשר לממשל לממן פרויקטים משותפים של מחקר ופיתוח של מוצרים צבאיים.

לארה"ב יש תוכנית מימון מערכות נשק למדינות זרות. ישראל קיבלה את הכמות הגדולה ביותר של של סיוע זה, שהיווה כ־16% מכלל תקציב הביטחון של ישראל. התוכנית מאפשרת לישראל לקבל תנאים מיוחדים כולל פריסת תשלומים מספקיות הנשק העיקריות בארה"ב. התוכנית זו סייעה לישראל לרכוש מערכות כמו F16 ו־F35, ומאפשרת לה לבצע רכישות היום על סמך מענקי העתיד. את הפער בתזרים התשלומים משלימים בנקים פרטיים בארה"ב, הבטוחים כי הכסף יגיע מממשלתם. כך למשל ברכישת ה־F35 קונסורציום בנקאי בראשות סיטיבנק שילם ליצרן לוקהיד מרטין את מלוא התשלום, וזה המחא לבנק את הזכות למענקי העתיד של ממשלת ארה"ב. היכולת לממן רכישת נשק ללא שיקולי תזרים ותקציב שוטפים איפשרה לישראל להצטייד בנשק משוכלל בהתאם לצורכי הצבא, ולא בהתאם לתזרים האוצר.

בשנת 2016 ממשל הנשיא אובמה חתם הסכם בן 10 שנים לסיוע צבאי לישראל. בהסכם ארה"ב התחייבה לספק לישראל 38 מיליארד דולר של סיוע צבאי. 33 מילארד מהם תחת תוכנית המימון לרכש ועוד 5 מיליארד תקציב מיוחד למערכות ההגנה מטילים.

חזרה לממדים טבעיים

הסיוע האמריקאי העצום הזה לא רק איפשר לישראל לקיים צבא מודרני וחמוש היטב, אלא גם לבנות תעשייה ביטחונית מפוארת, אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, שעל לקוחותיה נמנות גרמניה, הודו, אזייברג'ן וויאטנם. אפילו ארה"ב, לפי פרסומים שונים, רוכשת מישראל מערכות בכ־1.5 מיליארד דולר, בהם קסדות לטייסי F35 ומערכות הגנה לטנקים (מעיל רוח).

עם פרוץ המלחמה הנוכחית מיהרה שוב ארה"ב להבהיר לכל כי היא תעמוד לימין ישראל. סיוע חירום מיידי בסך 8 מיליארד דולר בציוד אשר כבר החל להגיע, לרבות חלקי חילוף ותחמושת לכיפת ברזל. אך הנשיא ביידן לא הסתפק בכך. שר ההגנה לויד אוסטין הצהיר כי הורה למספר אוניות צי, לרבות נושאת המטוסים ג'רלד פורד, להגיע למזרח הים התיכון. בין הספינות משגרת הטילים המונחים נורמנדי, ועוד ארבע ספינות תקיפה דומות. בנוסף הודיע השר כי "ביצענו צעדים משלימים גם בנכסים אוויריים כולל מטוסי F 35, F15, F16, וגם F10 שהובאו לאזור". וכי ארה"ב תקיים מוכנות גלובלית להרתיע התרחבות המלחמה.

ביום שלישי הבהיר ביידן במסיבת עיתונאים מרגשת במילים ברורות כי אמריקה עומדת לצד ישראל באופן חד משמעי ואף הוסיף אזהרה ברורה: Let me say again - to any country, any organization, anyone thinking of taking advantage of this situation, I have one word: Don’t. Don’t (הרשו לי לומר שוב לכל מדינה או אירגון החושבים לנצל את המצב, במילה אחת, אל תנסו. אל תנסו).

אחת התוצאות הברורות של מלחמת 2023 תהיה חזרתה של ישראל לממדיה הטבעיים. לא עוד יוהרה ושחץ ודברי בלע מצד שרים וחברי כנסת בקואליציה נגד ארה"ב. לא עוד ש"ארה"ב תעסוק בענייניה", ולא עוד פלרטוט מתגרה עם סין ורוסיה, שתיים שסירבו לגנות את מתקפת הטרור הבלתי אנושית. תרצה או לא, ישראל היא קליינט אמריקאי ובה בלבד תלוי עצם קיומה.

כל דברי ההבל וההיבריס של "נשק צרפתי שיחליף את אמריקה" (מפי יו"ר קוהלת), שנועדו להתעלם מדעותיה של אמריקה במישור הפלסטיני, יתאדו כמו עמדות הרואה־יורה בגבול הרצועה. המשבר הנורא רחוק מלהיות מאחורינו. אך שיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית והדור הצעיר באמריקה - שהחלו מידרדרים עם ההליכה המתגרה של נתניהו לקונגרס בהזמנת ג'ון בונר היו"ר הרפובליקני, מעל ראשו של הנשיא אובמה - מוטב שיהיה גבוה על סדר יום החדש שלאחריו.