אמ;לק
"מה רצו בחמאס? עצם השאלה מעיד על אי-הבנה", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין, אוניברסיטת ת"א, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן ולשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן. לדברי מי שבשנתיים האחרונות הזהיר מהקונספציה שחמאס מתמתן, "חמאס הוא ביטוי מאוד מאוד קיצוני לאסלאם פוליטי, והוא כל כולו ג'יהאד". בכל זאת הוא מזהה תקווה לישראלים ולפסטינים, אך אומר שחייבים לעצור את הפנטזיות על מדינה אחת.
ד"ר מיכאל מילשטיין, היית איש אגף המודיעין במשך 20 שנה, לרבות תפקיד ראש הזירה הפלסטינית בדרגת אלוף משנה. נדבר היום על חמאס וכוונותיו, אבל לפני כן אני חייבת לשאול: האם אתה מבין את הכשל המודיעיני שהוביל לפיאסקו של 7 באוקטובר?
"קשה להסביר זאת. תראי, כשאני הייתי בצבא, עוד מימי צוק איתן, ידענו על הרצון של חמאס להיכנס לשטח הישראלי, לבצע השתלטות על יישוב, לחטוף אזרחים ולהניף דגל חמאס. זה לא דבר חדש. אבל המאסה הענקית הזאת של 1,500 מחבלים, ההשתלטות על כל כך הרבה ישובים וכמות כה גדולה של נרצחים - זה החידוש הגדול.
● "קיבוץ בארי עוד יהיה מקום פורח שיאיר את העוטף ואת המדינה כולה"
● "רוב ערביי ישראל בשוק מהזוועות, אבל הם מפחדים להתבטא"
"כאן להבנתי היה סוג של כשל בדמיון, וכן חוסר הבנה, אולי אפילו חוסר הערכה לגבי מסוגלות האויב. הייתה גם הסתמכות יתר על מכשול (חומה טכנולוגית) שבנינו ב-4 מיליארד שקל, ואמור להגן עלינו. החומה אכן מגינה מפני מנהרות, אבל לא היו מנהרות הפעם, אלא בולדוזרים שגרמו לקריסת הגדר. זו הייתה הפתעה לא צפויה, כמו כל ההפתעות הגדולות של ההיסטוריה. למשל, קו מז'ינו - הצרפתים בנו אותו אחרי מלחמת העולם הראשונה כקו 'בלתי עביר' של ביצורי בטון. מה עשו הגרמנים במלחמת העולם השנייה? עקפו אותו מצפון.
"מודיעין בנוי מכוונות ומיכולות", ממשיך מילשטיין. "בעולם הכוונות, הייתה קונספציה שאמרה: לחמאס אין רצון לקדם הסלמה, הם מורתעים. היא הייתה מושרשת חזק מאוד במודיעין ובמדינה. לכן הסיפור המודיעיני בעיני הוא רכיב בתוך מחדל הרבה יותר עמוק".
ד"ר מיכאל מילשטיין (51)
אישי: נשוי + 3, גר בקריית אונו
מקצועי: ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב, וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן; שימש כיועץ לעניינים פלסטיניים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים וכראש הזירה הפלסטינית באגף המודיעין של צה"ל
עוד משהו: פרסם ארבעה ספרים וספרו הבא עתיד להיקרא "מדינה אחת, שתיים או שלוש: מבט לעתיד הישראלי-פלסטיני"
תאר את הקונספציה.
"היא אמרה כך: בצד השני נמצא גורם שמעוניין לקדם את הסיפור האזרחי הרבה מעבר לעניינים האידיאולוגיים. חמאס היא הרי מפלגת שלטון שצריכה לספק לאנשים שירותי חינוך, בריאות, רווחה, ביוב. הכול. לכן, אם אני אספק לה היתרי מסחר ויציאת פועלים, אצליח ליצור 'מחיר הפסד', שבגללו לא יהיה לה אינטרס לתקוף. השורה התחתונה בקונספציה הייתה זו: לחמאס אין שום אינטרס לקדם הסלמה".
אתה התרעת כל הזמן שהקונספציה הזו שגויה. שבועות ספורים לפני המתקפה הנוראה, כתבת טור לאתר N12 שלפיו הקונספציה "מחוררת". זה רק טור אחד מבין עשרות שכתבת בנושא זה לאורך יותר משנתיים, לצד מאמרים אקדמיים. לא הקשיבו לך?
"הקול שלי נשמע והגיע למי שנדרש. זה משחק מאוד מורכב כי בסוף אתה יכול להביע את דעתך ואנשים יגידו - לדעתנו אתה שוגה. פוליטיקאים בממשלה הנוכחית, וגם בזו הקודמת, התגאו בכך שזו השנה הכי רגועה בעזה.
"באותה שנה 'רגועה', מנהיג חמאס יחיא סינוואר ומוחמד דף שקדו על אם כל ההפתעות המדממות שאי פעם חווינו בישראל. הדיסוננס הזה, בין המחשבה שמצאנו טריק לאלף את חמאס, לבין המציאות, הוא בלתי נתפס. לחמאס אין שום רצון להגיע אתך למשהו שנראה כמו הונג-קונג של המזרח התיכון. הם הולכים למלחמה ואנחנו לא הבנו את זה בכלל".
הג'יהאד חשוב יותר מפרנסה וחיים טובים
הגיוני לחשוב שאפשר "לעשות עסקים" עם חמאס, כפי שעשינו עסקים עם מדינות המפרץ בהסכמי אברהם, וכפי שאנחנו מנסים לעשות מול סעודיה. זו בדיוק תכליתו של "שלום כלכלי". על כך דיבר גם שמעון פרס כשבנה את החזון ל"מזרח תיכון חדש".
"נכון, אבל יש תרבויות כמו זו של יחיא סינוואר, שבהן כששמים על כף המאזניים פרנסה וחיים טובים אל מול המשך קידום יעדים אידיאולוגים וג'יהאד (מלחמת קודש) נגד אויבים כופרים - הג'יהאד לוקח".
מה שאתה מנסה להגיד זה שחמאס הוא לא סעודיה ולא מדינות המפרץ.
"חמאס הוא ביטוי מאוד מאוד קיצוני לאסלאם פוליטי, והוא כל כולו ג'יהאד. בתוך זה, יכולות להיות תקופות של רגיעה. ישראל אמרה על חמאס: 'הם פרגמטים, הם לא קיצונים'. מה שלא הבנו, הוא שחמאס יכול להיות קיצוני ופרגמטי בעת ובעונה אחת. הוא לא בהכרח מתאבד סדרתי. הוא יהיה פרגמטי במשך שנתיים, ואז ישוב ויהיה קיצוני. זה החזון. חמאס הוא כלום בלי החזון הזה".
חמאס הלכו על כל הקופה. אם ננסה להיכנס לראש של הארגון ושל מנהיגו יחיא סינוואר, בכל זאת קשה להבין: מה המטרה הגדולה? חיסול ישראל? הרי זה לא יקרה.
"עכשיו לא, אבל אולי עוד 50 שנה כן? יחיא סינוואר, ממד הזמן של החיים שלו הוא שונה מאשר שלי ושלך. מבחינתנו, יש גיל שבו יוצאים לפנסיה, ויש גיל שבו מתים. הוא, בראייתו, עוד חוליה בשרשרת ארוכה של מנהיגים היסטוריים שיקדמו עוד ועוד את מימוש החזון הזה של הכחדת ישראל והנפת דגל חמאס על הר הבית.
"הרבה אנשים שאלו אותי אחרי המתקפה בשבת: מה רצו בחמאס? עצם השאלה - שמנסה להכניס רציונל לפעילות חמאס - מעידה על אי הבנה. לכל מי ששואל אותי את השאלה הזו, אני מספר את המשל על הצפרדע והעקרב".
מה אומר המשל?
"העקרב מנסה לשכנע את הצפרדע להעביר אותו את הנהר. היא אומרת לו: אתה תעקוץ אותי, והוא משיב - מה האינטרס שלי? אם את טובעת, אני טובע אתך. זה נשמע לה הגיוני אבל תוך כדי שהם עוברים את הנהר, הוא עוקץ וממית אותה. תוך כדי ששניהם טובעים, הצפרדע שואלת: למה עשית את זה? העקרב משיב: 'כי אני עקרב'. זה בדיוק העניין לגבי חמאס. מה הייעוד שלהם? לטפל בביוב של חאן יונס? לטפל באגני ניקוז בצפון הרצועה? זה לא מעניין אותם".
ב-2018, בעיצומם של המגעים מול חמאס להסדרה, כתב סינוואר על פתק שיועד לנתניהו: "סיכון מחושב". ראינו בכך הודאה בכך שיש מקום "לעשות עסקים" עם חמאס.
"ברור לגמרי שזו הייתה הונאה אסטרטגית. ניסיון להדהד ולהקרין: אני איש של הסדרים, אפשר לסמוך עליי. יש כזה שיר של שלום חנוך: 'זהו האויב שלך, בדיוק כמוך, בדיוק'. אז לא, האויב הוא לא כמוך. הוא אחר ואתה צריך להתאמץ כדי לפענח עד כמה הוא אחר. לימוד הלקח הזה היה לצערי מאוד רווי דמים".
לצלול למוח ולאידאולוגיה של סינוואר
ובעוד ישראל מדברת על "השנה הכי שקטה ברצועה", אתה מתעקש שאנחנו לא רואים את התמונה נכוחה. מה גרם לך לחשוב כך?
"אני קורא את הכתבים של הצד השני בשפת המקור, ומאמין להם. אני פשוט מאמין להם. יחיא סינוואר עולה לנאום עם גרזן או אקדח, קורא לאנשי הגדה וערביי ישראל לבצע פיגועים קשים ואנחנו אומרים - 'לא היו הרבה פיגועים בעקבות זה', או 'המצב בעזה עדיין מוכל'. סינוואר ניצל את המכסות ליציאת פועלים לישראל כדי לשלוח אותם להביא מודיעין מהיישובים שבהם עבדו. הוא גם ניצל את היתרי היצוא והיבוא כדי להבריח לרצועה חומרי גלם ואמל"ח".
סינוואר, אומר מילשטיין, בהחלט הביא בחשבון שהתגובה הישראלית למתקפת האימים שתכנן תהיה הרסנית. "במחי אירוע אחד, סינוואר לא רק מחק לגמרי את כל ההישגים האזרחיים ואת הדאגה לציבור העזתי, אלא הביא את עזה לקטסטרופה נוראית. אני לא חושב שזה נורא אכפת לו. הוא גם מביא בחשבון שאולי ימות, הוא לא פוחד מזה. כדי להבין את יחיא סינוואר, אנו חייבים לצלול לתוך המוח שלו ולתוך האידיאולוגיה שלו".
סינוואר - שגדל במחנה הפליטים בחאן יונס וצמח בשורות הזרוע הצבאית של חמאס - ישב בכלא הישראלי במשך 22 שנה. הוא שוחרר בעסקת שליט בנובמבר 2011, לצד עוד יותר מ-1,000 מחבלים. מילשטיין שהיה בתקופה ההיא ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן, שם עליו עין כבר אז.
"היה לי ברור שמדובר בכוכב בוהק אדיר בשמי התנועה", הוא מספר. "כשעברנו על שמות האסירים שעומדים להשתחרר בעסקת שליט, אני זוכר דיבור על כך שלא מדובר באיום. אנשים אמרו: 'הוא כבר מבוגר, מתקרב לגיל 50, היה המון שנים בכלא. הוא איבד את זה. הוא בטח יישב בבית ויכתוב זיכרונות'. ואני אמרתי: 'אתם לא מבינים מה זה חמאס. חמאס זה פרויקט לכל החיים שבמסגרתו אנשים מוכנים להקריב את חייהם למען המטרה הגדולה'. ובאמת רבע שנייה אחרי שהשתחרר, סינוואר הפך לדמות דומיננטית מאוד בחמאס".
אנשי חמאס אינם אנשי דת - מדגיש מילשטיין - אבל הם דתיים מאוד. "הם לא בוגרי לימודי דת, הם לא 'רבנים', לצורך העניין, אבל הם אדוקים בדתם. חלק גדול מהם מהנדסי חשמל, מורים, רופאים ורוקחים.
"וכשהם הולכים על מהלך הונאה כזה, הם מסתמכים על פסקי הלכה שאומרים - עכשיו אתה ב'תהדיאה'. תהדיאה זה לא דו־קיום עם האויב, אלא זו הפוגה שהלוחם נדרש לה כדי לאגור כוח. וכשהוא מרגיש שהוא מספיק חזק - בהונאה ובהפתעה הוא יתפרץ על אויבו כדי להרוגו. יש ללוחם אישור הלכתי מלא להפר כל התחייבות שהיה מחויב לה. מי שלא הבין את זה, עמד המום מול מתקפת 7 באוקטובר".
"יש תקווה, אך לא כל עוד חמאס בשלטון"
אתה אומר - החזון של חמאס הוא ג'יהאד, מצד שני, הם גם מנהיגי הציבור בעזה. מדוע הם לא חותרים להנהגת יישות מדינית משל עצמם?
"זו יכולה להיות יישות מדינית, שהיא תחנה בדרך להכחדת ישראל. נפגשתי ושוחחתי בעבר עם אנשי חמאס. אמר לי מנהיג מאוד בכיר: 'אני יכול לחיות אתך, אבל לעולם לא אכיר בך ובזכויות שלך. יותר מזה - כשיהיה לי מספיק כוח, אפרוץ את הגבולות ואשמיד אותך'.
במילים אחרות, הוא אומר: 'אני יכול להקים מדינה בגבולות 67'. אבל בחיים לא יהיה מצב שבו לי ולך יש שגרירויות ואנחנו מנהלים מגעים דיפלומטיים תקינים".
אחת מנקודות המוצא של ישראל הייתה שכשגוף רדיקלי עולה לשלטון, הוא מתמתן.
"לא נכון. אמרתי את זה בדיונים - אני לא מכיר אף גוף רציני, אידיאולוגי, שאחרי שעלה לשלטון הוא התמתן. הנאצים כשעלו לשלטון, לא בדיוק היו מתונים. האסלאמיסטים עלו לשלטון באיראן, ואנחנו יודעים איך זה נראה. דאעש, כשהוא הקים מדינה, זו לא הייתה מדינה מתונה".
נשמע מייאש. האם יש תקווה?
"יש תקווה. אבל התקווה הזאת לא יכולה לקרות כל עוד חמאס בשלטון. תחת חמאס, עזה לא תהיה סינגפור ולא הונג קונג".
אז מהיכן היא תבוא?
"למשל, ממהפך שיתחיל מבפנים, אביב ערבי. אולי הדור הצעיר יגיד לעצמו: איזה סוג של חיים חמאס מציעים לי? רק מלחמה, דם וקרבות. אומר משהו שמערבב בין הערכה למשאלת לב: אחרי שישראל תכה את עזה בצורה קשה מאוד, עשויים להיווצר התנאים להנהגה חדשה בעזה. אסור לנו לבנות על שני דברים: לא על החזרת הרשות לעזה. זה לא יקרה. הרשות בקושי שולטת על המרחב של יהודה ושומרון; ולא לפנטז על הבאת כוח רב-לאומי, בינערבי, לעזה. למי יש כוח לשלוט על 2.2 מיליון עזתים?"
עבודת הדוקטורט שלך עסקה בזיכרון הנכבה הפלסטינית ובימים אלה אתה חוקר את מצבו של הדור הצעיר הפלסטיני. איזה מין עתיד אתה צופה לישראל ולפלסטינים בעשורים שיבואו?
"ישראל מתקדמת בצורה לא מתוכננת - בעיניי מופרעת - למציאות של מדינה אחת. יש פנטזיונרים שאומרים - חזון שתי המדינות מת, אז נלך על מציאות של מדינה אחת. נכבד אחד את השני. ואני אומר: שני עמים שנלחמים אחד בשני כמו שבטים מימי הביניים, הם יוכל לחיות יחד? מה שיהיה כאן זה בוסניה. זה בלקן.
העולם מחבק אותנו עכשיו. זה לא יקרה אם נהפוך לסוג של דרום אפריקה. במצב של מדינה אחת, נוכל להיות או מדינה יהודית או דמוקרטית, אך לא שתיהן. אם היהודים ישלטו גם תחת רוב ערבי, זו לא דמוקרטיה. ואם כולם אזרחים שווי זכויות, אולי נגיד ביי ביי לסיפור של מדינה יהודית".
הפלסטינים רוצים מדינה פלסטינית?
"פלסטינים בני 18-24 נמצאים ברמת ייאוש כל כך עמוקה מהסיפור של שתי מדינות, שחלקם אומר: יודע מה, יאללה תביא לי מדינה אחת, אבל בתנאי. בתנאי שתיתן לי אזרחות, ביטוח לאומי ודרכון; יכולת לצאת מנתב"ג ולעשות חיים טובים. סקרי דעת קהל מראים שפלסטינים, בעיקר הדור הצעיר, מתחיל להתאהב ברעיון הזה, של מדינה אחת.
"חשוב לזכור משהו: אצל הפלסטינים יש פיצול לאומי מטורף. השנאה בין רמאללה לעזה היא מטורפת. כך שבמקרה הטוב נגיע לשלוש מדינות לשני העמים".
אם לנסות ולסיים בנימה של תקווה - אתה מוצא במצב הקיים גם סוג של הזדמנות.
"זה חרך מאוד צר, והוא נוגע למעורבות הדומיננטית של קטאר ביחסים שבין ישראל לבין חמאס ובעיקר לעזה. ברור לנו כעת שהדי־אן־איי הקטארי הוא פרו-חמאסי. עד היום אמרנו: קטאר משחקת תפקיד ב'שלום הכלכלי'. הרי הם ארנק מהלך, ונותנים כסף למסגדים, לעובדי מגזר ציבורי לכל מיני פרויקטים בתחום הרווחה.
"היום אנחנו מבינים טוב מאוד עם מי יש לנו עסק. כל הנהגת חמאס יושבת כעת בדוחה, בירת קטאר, ומשם היא מנהלת את המלחמה. לכן הגיע הזמן לכן שישראל תחשוב על חלופה לשחקן הרע הזה. החלופה יכולה להיות באמצעות החברים החדשים שלנו, הסעודים והאמיראתים. ברור לגמרי שתהיה להם השפעה הרבה יותר טובה על האזור מאשר זו של קטאר, שהתבררה לא כ'משענת קנה רצוץ', אלא ככלי רע כלי שעוזר לחמאס".