"זו תהיה כניסה הרבה יותר רחבה": המומחה שמסביר מתי צה"ל ייכנס לעזה ואיך זה ייראה

"לקראת הכניסה הקרקעית, מתי שהיא לא תהיה, חשוב שהציבור יבין שני דברים שהולכים יד ביד אבל גם קצת סותרים", כך אומר בשיחה עם גלובס האלוף (מיל') יעקב עמידרור, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי וכיום חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. לדבריו, "מצד אחד, חשוב מאוד להבין שאי-אפשר לחסל את היכולת הצבאית של ארגון החמאס בלי כניסה קרקעית. אי-אפשר לעשות זאת במודיעין ובסיכול, או בהמשך המצור או רק על ידי פעולות חיל האוויר בלבד. חייבים להכניס את הכוח הקרקעי.

● "יש בעזה מאות ואולי אלפי קילומטרים של מנהרות": המומחה שמסביר - מה מחכה לצה"ל?
● ראיון | פרופ' טרכטנברג: "קבינט כלכלי בראשות יוסי שלי? זה הומור שחור. משרד האוצר עדיין לא התעשת" 
● אחד המשקיעים הנועזים של וול סטריט מתייצב לצד ישראל ובגדול

"אבל באותו משפט צריך לומר שהכניסה הקרקעית אינה פשוטה בכלל. יהיה כאן מבצע קשה מאוד, מורכב מאוד, מסובך מאוד. נכון שאנחנו מאוד חזקים, אבל לחימה בשטח בנוי שהוכן להגנה נחשבת בעולם הצבאי לקשה מאוד, בעיקר עבור הצד התוקף.

"לצד המתגונן בלחימה יש יתרון גדול, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להכניס את הכוחות הקרקעיים על מנת להרוס את היכולת הצבאית של חמאס. אין מה למהר, יש לנו זמן וצריך לעשות את זה בשום שכל. לא צריך להיכנס בחופזה, כי יש צורך בתכנון יסודי וקפדני. אבל חייבים לעשות את זה. הציבור בישראל צריך להבין את שני הצדדים של המשוואה הזאת, אחד שזה הכרחי, ושנית שזה לא יהיה קל ויהיו לנו לא מעט אבידות".

עמידרור סבור כי "זה לא יהיה כמו הכניסות הקודמות במבצעים קודמים ברצועה, זו תהיה כניסה הרבה הרבה יותר רחבה. אני יכול להגיד, בלי להכיר את התוכנית המבצעית, שמטרות הלחימה הפעם - השמדת היכולת הצבאית של החמאס - זה רחוק מאוד ממה שהיה בעבר, גם מבחינת היקף הכוחות וגם מבחינת עומק הכניסה".

"מה יהיה ברצועה אחר-כך? יש כמה אופציות"

לגבי השאלה של מה נעשה עם הרצועה לאחר הניצחון על החמאס, עמידרור סבור כי "פה יש כמה אופציות, ותלוי מאוד מה יקרה בלחימה עצמה, ולאחריה נצטרך לקבל החלטה. אופציה קיצונית מצד אחד זה להישאר שם עם ממשל צבאי. אופציה שנייה, הקיצונית לצד השני, זה לגמור את מה שאנחנו צריכים לעשות ברצועה מבחינה צבאית, ואז פשוט לצאת, ושהרצועה תישאר כבעיה לעולם ולכל מי שרוצה לטפל בבעיה הזו - זה לא ענייננו.

"לנו יש רק אינטרס אחד מהרצועה, וזה לא רווחת התושבים, אלא להילחם בכל כוח שינסה להקים יכולת צבאית בעזה. צריך להמשיך ולפגוע בכל מי שינסה לעשות את זה גם אחרי שתיגמר המלחמה הזו.

 יעקב עמידרור. ''מטרות הלחימה הפעם - השמדת היכולת הצבאית של החמאס'' / צילום: עינת לברון

"בין אופציה א' ו-ב' יש כל מיני מגמות ביניים שצריך יהיה לשקול. איזה מערכת בינלאומית אולי תיכנס? אולי הרשות הפלסטינית? הכול כאמור ייקבע לפי תוצאות הלחימה, לפי מה שנראה בשטח, לפי דעת הקהל הבינלאומית, לפי השיחות שננהל גם בתוך המזרח התיכון ועוד ועוד. אין צורך לקבל את ההחלטה עכשיו".

האם העובדה שיש לנו לפחות 199 חטופים ושבויים צריכה להשפיע על המהלך, והאם בפועל היא תשפיע?
"כל עוד אנחנו לא יודעים את המיקום של החטופים והשבויים, זה לא צריך להשפיע על התוכנית המבצעית שלנו. אנחנו צריכים לעשות את מה שצריך ואפשר כדי לאתר את מיקומם, או לפחות מיקום של חלק מהם, ואז צריך להשאיר את שיקול הדעת המבצעי לדרג המדיני והצבאי איך לפעול כדי לנסות להחזיר אותם. משום שברגע שאתה יודע איפה הם נמצאים זה כבר שיקול אחר".

האם ברור שהייתה כאן קונספציה שגויה, ואם כן, ממה היא נבעה?
"הייתה לנו ערב ההתקפה הזו של החמאס סדרה של כישלונות. קודם כל, היה לנו כישלון מודיעיני - לא הייתה התרעה; היה לנו כישלון בקונספציה לגבי מהותו של החמאס, ועד כמה הוא ארגון שיש לו אינטרסים מלבד טרור; והייתה לנו טעות של קונספציה הגנתית שלא התאימה לסצנריו שנוצר.

"את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לבדוק שעה אחרי המלחמה. לבזבז זמן ואנרגיה על נושאים שלא מובילים אותנו לניצחון מובהק במלחמה כרגע זו טעות. אבל דקה אחרי שננצח, אחרי שתיגמר המלחמה, אנחנו נצטרך לחזור לאחור. לא כדי לחפש אנשים ולערוף ראשים אלא כדי להבין כיצד טעינו, בשביל להיות טובים יותר בעתיד".

"איראן עומדת מאחורי עוצמתו של החמאס"

האם יש גרעין של אמת לדעתך בסברה שאיראן דחקה בחמאס לפגוע בנו דווקא עכשיו, מתוך רצון למנוע את ההתקרבות שלנו לסעודיה?
"אני חושב שיש יותר מגרעין של אמת בכך, שעבור האיראנים מזרח תיכון שבו יש ברית אמריקאית, סעודית וישראלית זה משהו שהם מאוד חוששים ממנו, ולא רוצים שכך ייראה המזרח התיכון, אבל אני לא מכיר שום הוכחה לכך שאיראן עמדה מאחורי ההתקפה, במובן של העיתוי ושל היקף המתקפה.

"אבל צריך לזכור שגם אם אין כזאת הוכחה, מי שהשקיע בחמאס המון כסף והעביר לו המון נשק, ואימן את אנשי חמאס ולימד את החמאס איך לייצר חלק מהיכולות שלו, זאת איראן. אז גם אם איראן לא עמדה מאחורי ההתקפה מבחינת העיתוי והמיקום, איראן עדיין עומדת מאחורי עוצמתו של החמאס. גם בצד הכלכלי וגם הצבאי".

"במלחמה לא דואגים לאוכלוסיית האויב"

עד כמה בלחימה ישראל צריכה להתחשב בזווית ההומניטרית?
"אנחנו צריכים, במסגרת החוק הבינלאומי, לשעבד את כל האינטרסים האחרים לאינטרס המרכזי שלנו - להשמיד את היכולת הצבאית של חמאס. עם כל הכבוד לעולם, הבריטים לא שאלו את עצמם שום שאלה הומניטרית כאשר הם הפציצו בגרמניה במלחמת העולם השנייה. היום הם נותנים נשק לאוקראינים והם לא שואלים שום שאלה הומניטרית לגבי הערים הרוסיות שחוטפות את התחמושת שהמערב נותן לה. כאשר יש בצד השני מדינת אויב, ועזה היא מדינת אויב מבחינתנו, אנחנו מתנהגים כמו במלחמה, ובמלחמה לא דואגים לצרכים של אוכלוסיית האויב. לא מתעללים בה, ומנסים לא לפגוע, אבל בסוף המטרה צריכה להיות ברורה.

"צריך להבין שהחמאס פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית, ועושה הכול כדי לפגוע באזרחים שלנו, כך שזו סיטואציה מאוד ברורה. צריך גם לזכור שבסופו של יום הפלסטינים בחרו בחמאס בבחירות דמוקרטיות. לכן, אי-אפשר לבוא בטענות לישראל כאשר היא פועלת בהתאם לצרכיה במלחמה. דרך אגב, בכל המבצעים הקודמים אנחנו לקחנו ברצינות את הטענות לצרכים הומניטריים של תושבי עזה, ובסופו של דבר תראה לאן זה הביא אותנו".

מה תפקיד הרשות הפלסטינית בכל הסיפור הזה? אבו מאזן הוציא גינוי אחרי שבוע ואחרי זה מחק אותו, אבל מה האינטרס שלהם כאן?
"לאבו מאזן ולרשות אין שום תפקיד באירוע. כמו שאמרנו, יש כאלה שחושבים שיהיה לו תפקיד בסוף המלחמה. בינתיים, אבו מאזן שמח ששני הצדדים הורגים זה את זה, כי הוא שונא את שניהם. הוא שונא אותנו וכמובן שהוא שונא את החמאס".

למה ארה"ב תומכת בנו כל-כך הפעם? האם זו הציונות של ביידן?
"אפשר לפרש את התמיכה חסרת התקדים הזו כמשהו אישי של ביידן. אבל יש כאן משהו מעבר, להבהיר לעולם שהציר האמריקאי-ישראלי-סעודי יותר חזק, ואפשר לסמוך עליו יותר מאשר הציר של איראן-חיזבאללה-חמאס-הג'יהאד האסלאמי. זה כבר דבר שנוגע למעמדה בעולם לא רק של ישראל, אלא גם של ארה"ב".