בשנתיים האחרונות עמד ענף הרכב הישראלי בחזית של הידוק היחסים הכלכליים בין ישראל לסין. כיום מיוצגים בישראל כמעט 25 מותגי רכב סיניים, יותר מכל שוק מערבי אחר, ושיעור החדירה של כלי מתוצרת סין עמד בשלושת הרבעונים הראשונים על 17% מכלל המכירות, עוד שיא בהשוואה למערב.
● משלוחים של אלפי כלי רכב נעצרו בעקבות המלחמה
● ענף הרכב במלחמה: עלויות ההובלה נוסקות, סחורה תקועה בנמל והשקות נדחות
הערך הכספי של יבוא הרכב מסין מתחילת 2023 נאמד בכ־4־6 מיליארד שקל והוא צפוי לגדול משמעותית עד סוף השנה אם לוקחים בחשבון את עשרות אלפי כלי הרכב שכבר נרכשו מהיצרנים ואמורים להגיע למלאי של היבואנים עד סוף השנה.
אולם, אפילו יבואנים שיש להם קשרים עסקיים ואישיים הדוקים עם יצרניות רכב סיניות חשו בשבוע החולף שלא בנוח לנוכח העמדה, שאינה מצדדת בישראל, אותה אימצו גורמי ממשל בכירים במדינה מתחילת המלחמה הנוכחית.
הסינים מציבים את הנפט בראש
נקדים ונאמר, שלממשלת סין אין שום טינה "אישית" כלפי ישראל, נהפוך הוא: הסינים מייחסים לנו תפקיד אסטרטגי במאמצים שלהם להרחיב את השפעתם הפוליטית והמסחרית במזרח התיכון ובאירופה במסגרת פרויקט "דרך המשי" (OBOR). בסין גם קיימת הערכה רבה ליכולות הטכנולוגיות של ישראל וחברות סיניות ממשלתיות השקיעו בישראל מיליארדי דולרים בתחומי הסחר והתשתית.
בחודשים הקרובים אף אמור היה להיחתם הסכם סחר בין ישראל לסין.
אבל עם כל הכבוד לישראל הקטנה, ולחשיבות שלה בתוכניות האזוריות של סין, מדובר במעצמת על שמציבה את האינטרסים הפנימיים שלה מעל לכל שיקול אחר. וכאשר מדובר במזרח התיכון האינטרס העליון הוא המשך זרימה חופשית של נפט זול מהאזור, שכלכלת סין תלויה בו.
בשבוע שעבר הקדיש הניו־יורק טיימס כתבה נרחבת לתלות של סין בנפט, שמגיע ממדינות במזרח התיכון, ובראשן סעודיה ואיראן. על פי הכתבה שתי המדינות הללו אחראיות לכ־50% מסך יבוא הנפט שלה, ובחודש שעבר אף רכשה סין 87% מכלל ייצוא הנפט האיראני. אבל גם אם נקבל את הגישה ש"זה לא אישי נגדנו" יש סימנים לכך שלמלחמה הנוכחית יהיו השפעות לוואי על המשך החדירה של כלי רכב סיניים לישראל ברבעונים הבאים, ואולי אף מעבר לכך.
השוק הפרטי לא מתרגש משיקולים בין לאומיים
נתחיל דווקא ממה שלא צפוי להשתנות דרמטית, והוא הביקוש לרכב חשמלי מתוצרת סין בקרב הלקוחות הפרטיים בישראל. הסיבה העיקרית היא, שמדינת הייצור של הרכב כמעט ולא מהווה כיום שיקול בבחירה של רכב כזה או אחר בשוק המקומי ולא משנה מה טיב היחסים של אותה מדינה עם ישראל.
דוגמה טובה היא טורקיה; גם בשנים, שבהן נשיא טורקיה ארדואן נקט במדיניות אנטי־ישראלית בוטה ומתלהמת, לא נפגע יבוא הרכב מטורקיה לישראל, שכלל בעיקר כלי רכב יפנים (טויוטה, הונדה) וקוריאנים (יונדאי). נהפוך הוא, יבוא הרכב מטורקיה אף רשם צמיחה באותן שנים.
סיבה נוספת היא שעיקר יבוא הרכב מסין לישראל מתמקד בכלי רכב חשמליים "עממיים" ונכון להיום כמעט אין להם תחליף. יצרני הרכב הסינים הם כמעט היחידים, בינתיים, שמסוגלים לייצר כלי רכב חשמליים עם טווח סביר בפלח המחיר של 140־180 אלף שקל, שהוא הפלח המבוקש ביותר בשוק.
יתר על כן, לא מעט מותגים "מערביים" כמו טסלה, פולקסווגן, ב.מ.וו ועוד, מייצרים את כלי הרכב החשמליים שלהם בסין ותורמים לתל"ג שלה. הזרם הזה רק צפוי ללכת ולהתגבר בשנים הקרובות.
לפיכך ייתכן שנראה ירידה ביקוש לכלי רכב סיניים כחלק מהירידה הכללית בביקוש לרכב חדש, שצפוי בכלל השוק בחודשים הבאים. אבל ספק אם היא תהיה בשל שיקול "פטריוטי" כזה או אחר.
צי הרכב הממשלתי וסיוע החירום הדולרי
בשוק המוסדי, ובעיקר הממשלתי, צפויים המותגים הסינים להיתקל במכשולים גדולים יותר. נזכיר, שבשנה החולפת נרשמה חדירה ראשונית של כלי רכב מתוצרת סין לצי הרכב הממשלתי, כולל דגמי SUV גדולים לקצינים בכירים בצה"ל.
על פי התחזיות החדירה הזו אף הייתה צפויה להתרחב בשנה־שנתיים הבאות, אולי אפילו להיקפים של אלפי יחידות בשנה. זאת במסגרת שורה של מכרזי הצטיידות ברכב חשמלי שצפויים לפרסם גופי ממשלה, ביטחון וצבא, וחברות ממשלתיות כחלק מהמדיניות של המדינה להעביר את צי הרכב שלה לכלי רכב "ירוקים".
המדינה אמנם לא מערבת בשגרה את שיקול מדינת ייצור הרכב במכרזי הרכש שלה (פרט לרכש גומלין), למעט בכלי רכב שנרכשים בכספי הסיוע הביטחוני. אבל כאן נכנס לתמונה השינוי במאזן הכוחות במשולש ישראל־סין־ארה"ב, שכבר מורגש בעקבות המלחמה.
אין זה סוד שארצות הברית גילתה בשנים האחרונות מורת רוח לנוכח הידוק היחסים כלכליים בין ישראל לבין סין, שעמה מנהלת כיום ארצות הברית "מלחמה קרה" לכל דבר. אבל ההסתייגויות האמריקאיות לא זכו להרבה התייחסות מעשית.
כעת, כאשר ישראל צפויה לקבל סיוע חירום של מיליארדי דולרים מארצות הברית, אפשר להניח שהשינוי במשוואה האסטרטגית יבוא "על חשבון" הסינים. ספק אם הממשל האמריקאי ירד לרזולוציה של הכנסת סעיפים שיגבילו את ההצטיידות ברכב סיני על ידי גופי ממשל וחברות ממשלתיות בישראל.
אבל לא מן הנמנע, שגורמי הרכש הציבוריים יימנעו על דעת עצמם ממהלכים, שעשויים להתפרש בתור "פרובוקציה". כמו למשל שימוש עקיף בכספי הסיוע הכלכלי לצורך רכישת כלי רכב אזרחיים צמודים מתוצרת סין עבור ממלאי תפקידים ייצוגיים.
לשינוי האסטרטגי במאזן הכוחות המשולש עשויה להיות עוד השפעת לוואי, קרובה יותר, על שוק הרכב, בדמות התרחקות הסיכוי לחתימה קרובה על הסכם הסחר החופשי ישראל־סין. ההסכם הזה ניצב כיום על סף סיכום וחתימה, למורת רוחם של האמריקאים, והוא אמור היה לתת בין השאר תנופה ליבוא של כלי רכב מסין בשל ביטול המכסים. אבל בסיטואציה הנוכחית קשה לראות מהלך בעל חשיבות כה סמלית והצהרתית מתרחש בקרוב.
ולבסוף, לשינוי עשויה להיות השפעה גם על ענף ההיי־טק הישראלי ובתוכו גם על ענף האוטו־טק, שבשנים האחרונות הגדיל את התלות שלו בשוק הסיני - בייחוד בכל הנוגע לצ'יפים מתקדמים ומבוססי בינה מלאכותית ותוכנות סייבר.
נזכיר שגורמים אמריקאים הביעו לא אחת חוסר נחת, בלשון המעטה, מזליגה של "טכנולוגיות בעלות שימוש דואלי" מישראל לסין, כלומר טכנולוגיות לשימושי רכב אזרחיים שיכול להיות להם שימוש צבאי. למרות זאת התחום הזה היה די פרוץ בשנים האחרונות וכיום לא מן הנמנע שיבוצע פיקוח הדוק יותר על "התחומים האפורים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.