הכלכלן הבכיר שמעריך - כך תשפיע המלחמה על כלכלת ישראל

הכותב הוא  לשעבר נשיא של אוניברסיטת רייכמן, וחבר  לשעבר בוועדה המוניטרית של בנק ישראל

במבצעים הביטחוניים של השנים האחרונות בעזה, כלכלת ישראל וממשלת ישראל לא נדרשו להתאמות משמעותיות בכל הנוגע למדיניות המאקרו־כלכלית. זר שיחקור את צמיחת המשק, ללא ידיעה שהיו כאן אירועים ביטחוניים בעזה, לא יבחין בזעזועים משמעותיים בנתונים.

● פרשנות | ההשלכות של החלטת הריבית והלקח ממלחמת יום הכיפורים 
● המנהל שהתברג בצמרת טבלת התשואות מעריך: יש בבורסה הזדמנויות ואלה הן 

אבל הפעם זה שונה. בעוד שבמבצעים הקודמים ספגה כלכלת ישראל את העלות ללא קושי, הפעם, וככל שהמלחמה מתארכת, גובר הצורך להתארגנות כלכלית מחודשת בכל הנוגע לתקציב המדינה.

תקציב הביטחון לא יוכל לספוג את תוספת ההוצאות; הממשלה תצטרך להוסיף סכומים ניכרים שאין באפשרותנו להעריך את ממדיהם כרגע, אך ברור שיהיו ניכרים. מאידך גיסא, ירידת הפעילות הכלכלית, על רקע האטת הפעילות שהסתמנה טרם פריצת המלחמה, תחריף עקב הגיוס הנרחב, הפגיעה בשגרת החיים והצורך לשמור על האוכלוסייה האזרחית, ולכן צפויה ירידה בהכנסות ממסים. גידול הוצאות וירידה בהכנסות פירושן התרחבות הגירעון.

בצד ההוצאות, הפעם זה שונה כי נוסף על הגידול בהוצאות הביטחון, הממשלה נדרשת להתמודד עם הצרכים האזרחיים שנוצרו. אלפים מקרב אוכלוסיית העוטף נותרו ללא קורת גג שאליה יוכלו לחזור בשוך הקרבות; במקביל, פרנסתם נפגעה, ולמעשה מקורות הכנסתם נפגעו. הממשלה תצטרך לטפל בזה במסגרת תקציב המדינה. זה כמובן ירחיב את הגירעון בתקציב.

את הגירעון חייבים לממן; הדבר נעשה באמצעות לקיחת הלוואות מהציבור באמצעות מכירת איגרות חוב ממשלתיות. פעולה זו מלווה בלחץ על המקורות בשוק ההון, שמתבטא בעלייה של שיעורי הריבית, ושכמובן יכול להטיל נטל נוסף על המגזר העסקי ועל משקי הבית.

הצריכה הפרטית תתמתן לטובת צריכה ציבורית

ניסיון העבר, גם העבר הרחוק כמו מלחמת יום הכיפורים, מלמד שחייבים להימנע מהכנסת המשק למסלול מאקרו־כלכלי שאינו בר־קיימא. עם פרוץ המלחמה, כלכלת ישראל הייתה בתעסוקה מלאה; משכך, הגדלה של הביקושים המקומיים, בעיקר הצריכה הציבורית, חייבת לבוא על חשבון השימושים המקומיים האחרים, כלומר, צריכה פרטית והשקעות, או במחיר של הרעה בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, קרי - פגיעה ביצוא וגידול ביבוא.

ככל הנראה הצריכה הפרטית תתמתן, ותשחרר מקורות להגדלת הצריכה הציבורית, אך לא במידה מספקת, ומאידך, לא רצוי להקטין השקעות - שכן יש לכך השפעות של פגיעה בצמיחת המשק בטווח הארוך. האפיק העיקרי שבו רצוי לספק את הגדלת המקורות למשק הוא הגדלת היבוא. מצב המשק ערב פתיחת המלחמה היה בעודף יצוא ניכר, ולכן המשק מסוגל להקטין את העודף ואפילו ליצור גירעון מסוים, מבלי לצאת מאיזון מאקרו-כלכלי. אפיק זה עלול להיתקל בקושי עקב היחלשות השקל, מה שמייקר את היבוא ומקטין את התמריץ לייבא.

מה עושים במצב שנוצר? כפי שהממשלה הקימה קבינט ביטחוני לניהול המלחמה, כך חייבת הממשלה להקים קבינט כלכלי/חברתי שינהל את ההתמודדות האזרחית. קבינט זה צריך להיות קטן במספר משתתפיו, עליו לקבל סמכויות רחבות לקבלת החלטות אופרטיביות, והוא צריך לכלול אנשים בעלי ניסיון בניהול תקציב ויכולת לקבוע קדימויות לאומיות להתמודדות עם המצב. הקבינט צריך לפעול מיידית לטובת האתגרים המיידיים, ולעדכן מדי ערב, כפי שדובר צה"ל עושה יום-יום, על אודות המהלכים שננקטים, אך עליו לחשוב, ובמקביל לתכנן לטווחים הארוכים יותר.

לשמור על הגירעון בטווח שליטה

התקציב חייב להתאים לצרכים שנוצרו עקב ההפתעה הביטחונית; המסגרות חייבות להיקבע מחדש כך שהגירעון לא ייצא מכלל שליטה. גידול עד לסביבה של כ-5% מהתוצר הוא גידול שניתן יהיה להתמודד איתו, והוא אפילו רצוי, אך ככל שהגירעון יחרוג מעבר לסכומים אלה, ישראל עלולה להיקלע לסחרור כלכלי שאנחנו מכירים מהעבר - קפיצה באינפלציה, פגיעה בפריון וירידה בצמיחה.

סעיף תקציבי חיוני הוא הסיוע המיידי הנדרש לטפל בצורכי האוכלוסייה שנפגעה ישירות. סעיף נוסף הוא מימון פתרונות דיור מיידיים לאוכלוסייה שניזוקה והתפנתה מהעוטף. תעשיית ההייטק, שהובילה את כלכלת ישראל להישגים גדולים בתחום הצמיחה, סבלה מהמשבר העולמי ומהניסיון לשינוי המשטר החוקתי בישראל. למרות שמפרוץ המלחמה ההפיכה המשטרית לא עומדת על סדר היום, חשוב להסיר את האי-ודאות בתחום זה, ובאופן פורמלי.

כאמור, צריך גם לתכנן במקביל את הטווח הארוך. פרויקט לאומי של שיקום העוטף יכול להוות ציר שדרכו ממשלת ישראל תחדש את צמיחת המשק, וגם תפתור את בעיות אוכלוסיית העוטף. שיקול כלכלי שצריך להביא בחשבון במהלכים הצבאיים הוא שגיוס ממושך יפגע בתעשיות מסוימות; יש צורך לדאוג לשחרורם של בעלי תפקידים חיוניים, שתרומתם לכלכלה עולה על תרומתם למאמץ המלחמתי.

ולבסוף, יש לנו את בעיית האינפלציה והמדיניות המוניטרית. הלחץ על מקורות המשק, יחד עם היחלשות השקל, עלולים לגרום לעלייה באינפלציה. חשוב להבין שהאינפלציה כשלעצמה אינה פותרת את חוסר האיזון המאקרו-כלכלי. עליית שער החליפין פוגעת במדיניות הבנק המרכזי לריסון האינפלציה.

לבנק ישראל יש רזרבות מט"ח גדולות, שצריך לנצלן בזהירות ולמנוע תנודות חריגות של שער החליפין כלפי מעלה. יחד עם זאת חשוב לזכור: רזרבות המט"ח מעניקות למשק כרית ביטחון להתמודדות עם מצבי חירום שעלולים להתפתח, לכן השימוש ברזרבות אלו חייב להיות מושכל.