להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
תקיפות צה"ל בעזה מעלות כל העת שאלות מתחום המשפט הבינלאומי, ואף מתחום המוסר. ח"כ טלי גוטליב הציפה לאחרונה את הנושא כשהתייחסה לעתירה שהוגשה לבג"ץ בנוגע לפינויו של בית חולים בעזה. "בג"ץ חשף היום עובדה חסויה הפוגעת בצה"ל ובאלמנט ההרתעה!", היא כתבה בחשבון הטוויטר שלה. "הוגשה עתירה בדרישה למנוע פיצוץ בית החולים אלקודס… בג"ץ ביקש את עמדת הפרקליטות, (וזו) חשפה כי כרגע (זה) לא על הפרק. רעיון מעולה לעזתים - עתירה לבג"ץ תחשוף מה יופצץ ומה לא, ומתי. הזוי!". במה מדובר?
ב־21 באוקטובר ארגון "רופאים לזכויות אדם" אכן הגיש עתירה לבג"ץ בה התבקש צו על תנאי נגד "אילוץ בית החולים אלקודס בעזה להתפנות", נגד תקיפתו, או לפחות נגד פינויו ותקיפתו כל עוד לא התפנו ממנו החולים. התשתית העובדתית להגשת העתירה נסמכה כולה על מה שהוגדר כדיווח מבית החולים לפיו "קצין צה"ל התקשר (לשם) לפני זמן קצר" והורה על פינוי מיידי "תוך ציון כי במקום עתידה להתבצע פעילות צבאית". הדיווח הזה לא נתמך בתצהיר כלשהו (מסמך המשמש עדות לכך שמי שעומד מאחורי הטענה עושה זאת על סמך ידיעה אישית או לפי מיטב ידיעתו), והעתירה עצמה הוגשה ללא כל פנייה מוקדמת אל רשויות הצבא. האם לאחר הגשת העתירה בג"ץ חייב את הצבא להתייחס לתוכנה? התשובה לכך היא שלילית. ההחלטה שניתנה קבעה כי "העותר מתבקש להמציא פנייה מוקדמת למשיבים (כלומר, צה"ל) או לפרקליטות המדינה". כלומר, בניגוד לדבריה של גוטליב, בית המשפט לא חייב את צה"ל להשיב לעתירה, אלא חייב את העותרים לפנות אליו, כשלב הכרחי לפני המשך בירור העתירה. מה שנכון הוא שבצבא בחרו להשיב לטענות, ובהמשך התקבל מכתב רשמי מטעם הפרקליטות הצבאית. במכתב הובהר כי במהלך הלחימה נמסרו הודעות מקדימות למגוון מוסדות ברצועת עזה הממליצות להם להעתיק את פעילותם למקום אחר, והדבר לא מעיד בהכרח על כוונה לתקוף את המקומות. באופן ספציפי, צוין שם כי "נכון לעת הזו אין כוונה לתקוף את בית החולים אל־קודס בעיר עזה". לאחר התגובה הזאת, העתירה נדחתה על ידי בג"ץ. אבל עד כמה משמעותית התגובה שבצה"ל בכל זאת העבירו? לדברי אל"מ (במיל') ד"ר לירון ליבמן, ששירת בתפקידים בכירים בפרקליטות הצבאית, "הדברים מתוך המכתב שצוטטו בפסק הדין הם דברים כלליים - ולא נראה שמדובר בחומר חסוי". הוא מוסיף כי "האמירה לפיה באותה עת אין כוונה לתקוף את בית החולים אינה כובלת באופן משמעותי את הצבא, שכן במצב מלחמה דברים יכולים להשתנות גם תוך זמן קצר".
מטעמה של ח"כ גוטליב נמסר: "בג"ץ ציווה על פניה למדינה וקבלת תשובה ועמדה! בג"ץ פירט בפסק הדין את תגובת המדינה וסיכן תוך כך את חיילינו, ועודד את מחבלי חמאס למצוא מחבוא בבית החולים".
בשורה התחתונה: דבריה של גוטליב מטעים. בג"ץ לא חייב את צה"ל או הפרקליטות לחשוף חומר חסוי הנוגע ליעדים שאמורים להיות מופצצים בעזה, אלא חייב את העותרים לפנות לתגובה בטרם הגשת העתירה. על פי ד"ר לירון ליבמן, בכיר לשעבר בפרקליטות הצבאית, התגובה שבחרו בצה"ל להעביר היא ככל הנראה אינה בגדר חומר חסוי.
תחקיר: יובל אינהורן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.