סיוע העתק של האמריקאים לישראל עשוי להיתקע. אלה הסיבות

שעה שנשיא ארה"ב ושריו הבכירים ממהרים למזה"ת בנסיון להציל את ישראל מידי ממשלתה החצי מתפקדת ונכסים צבאיים בעלי עוצמה מועברים לקירבתה בכדי לנסות ולמנוע מערכה צבאית כלל איזורית נרחבת, אשר את תוצאותיה הסופיות קשה להעריך, בינתיים אין לאמריקה בית נבחרים מתפקד.

● יואב קרני, פרשנות | בלייבור רבים בשל התמיכה בישראל והקונגרס מנסה לצאת מהשיתוק
● איך תשואה של 5% על האג"ח, יכולה לצנן את כלכלת ארה"ב הלוהטת

לפני כשלושה שבועות, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב הדיחה מפלגת הרוב, המפלגה הרפובליקנית האוחזת ברוב זעום של 3 מושבים מעל קו ב־218 הנדרשים, את יו"ר הבית מטעמה קווין מקארת'י. ההדחה נעשתה בקולות של 8 חברים בלבד, מהאגף הטראמפיסטי הקיצוני ביותר של המפלגה. אך לא רק תקדים היסטורי זה נשבר החודש.

רק השבוע, בחלוף שלושה שבועות ומועמד שכשל כמה פעמים בהצבעה במליאה, הצליחה המפלגה לבחור במועמד חדש למישרת היו"ר, שהוא התפקיד השלישי בחשיבותו באמריקה לאחר הנשיא וסגנו. היו"ר הנבחר, חבר קונגרס חדש וחסר ניסיון, בשם מייק ג'ונסון, גם תמך באופן מלא ונחרץ בטענה כי בחירות 2020 נגנבו.

 יו''ר בית הנבחרים הנכנס מייק ג'ונסון, מונה לאחר שלושה שבועות / צילום: ap, Alex Brandon

כל זה יכל היה להיות פרסה, זיקוקי דינור מרהיבים, שעה שהמפלגה של רונאלד רייגן, לינקולן, וגורג' בוש, הולכת ומתפרקת תחת הקיצוניות והפופליזם הטראמפיסטי. אך אליה וקוץ בה. בספטמבר נגמרה שנת הכספים ומהראשון באוקטובר החלה שנת הכספים החדשה של הממשלה הפדרלית. עם שנת הכספים החדשה הממשלה הפדרלית זקוקה לתקציב ובהעדרו שום פעולה תקציבית שהיא לרבות הפעלת הצבא, סיוע לישראל ולאוקראינה, או תשלומי הביטוח הלאומי, אינם אפשריים.

בתחילת אוקטובר סיכם היו"ר הרפובליקני המודח, קווין מקארת'י, על העברת תקציב זמני ל־45 יום, שיותיר את הממשלה הפדרלית בתפקוד, עד שהצדדים, הנשיא והקונגרס, יוכלו להעביר תקציב מוסכם לכל השנה. אך מה שהיה מאז ומתמיד שיגרתי למדי באמריקה, הפך בטירלול הטראמפיסטי שעובר על המפלגה הרפובליקנית מאז ינואר 2021, לאירוע שהביא שמונה חברי קונגרס רפובליקנים להדיח את יו"ר בית הנבחרים ממפלגתם על כי "העז לשתף פעולה" עם הדמוקרטים.

בין הדרישות של האגף הטראמפיסטי מהתקציב החדש ניתן למנות את ביטול התקציב למשרד המטפל בתביעות המשפטיות הפדרליות כנגד טראמפ, ביטול הסיוע הצבאי לאוקראינה, ומיני קיצוצים חדים בתוכניות חברתיות כמו למשל קיצוץ של 80% התקציב המיועד לבתי ספר שבאיזורים בהם גרה אוכלוסיה חלשה (סכום מגוכח שלא עולה על 14.7 מיליארד), וכדומה. לתוכניות הקיצוץ נלוות רטוריקה לוהטת על כך שהמטרה להביא את אמריקה לאיזון תקציבי בתוך עשור.

המציאות אפורה כשק

הדרמה הפוליטית בשיאה, אך המציאות פשוטה ואפורה. איזון תקציבי אינו באמת אפשרי ללא הפיכה רבתי, או אם ארה"ב מתכוננת לסגור את כל הממשלה הפדרלית, כולל לפרק את הצבא. ניקח למשל את 2023, בה אגב הגרעון הצטמצם ב־1.43 טריליון דולר לעומת 2021. באותה שנה סך הוצאות הממשלה על התוכניות הקבועות בחוק ושאינן ניתנות לשינוי בחוק התקציב, המכונות גם non discretionary, והכוללות את הביטוח הלאומי, מדיקר, ביטוח רפואי לתושבים מעל גיל 65, ובתוספת תשלומי הריבית על החוב, עמדו על 4.35 טריליון דולר. סך תקבולי הממשלה ממיסים למינהם עמד על כ־4.65 טריליון. יתרת התקציב ללא גרעון עמד איפוא על כ־300 מיליארד דולר, אפילו לא מחצית מתקציב הבטחון לבדו. ל־2024 עם עליית הריבית המספרים גרועים עוד יותר.

במילים פשוטות, גובה הגרעון שווה פחות או יותר לגובה התקציב הזמין לכל הפעילות הממשלתית, בטחון, משפטים, חינוך, תשתיות, חוץ וכו' (החלק המכונה discretionary). כך אפילו יקוצץ זה, כולל הבטחון המהווה יותר ממחצית ממנו, בהיקף דרמטי של נניח 20% עדיין יעמוד הגרעון על 1.5 טריליון דולר, ובהתאמה יצטרך לגדול החוב, אשר בתחילת החודש עבר את הקו הסימלי של 33 טריליון דולר.

הביקוש הממשלתי לכסף גדל

בינתיים עם עליית הריבית עלות מימון החוב הולך וגדל. בתקציב הנשיא ל־2024 סך עלות הריבית על החוב עומדת על כמעט 800 מיליארד דולר, כמעט הכפלה של העלות מתקציב 2022. אך גם מספר אסטרונומי זה הינו אופטימי משהו. זאת הואיל ואת הריבית על חובותיה לא קובעת הממשלה אלא השווקים והפדרל רזרב. בשנים עברו, חלק ממשי מהחוב הממשלתי נרכש על ידי הפד (בכסף שהודפס מהאוויר) דרך מנגנון ההרחבה הכמותית, סך של כ־3.6 טריליון בין סוף 2019 למחצית 2022. רוכשים נוספים היו ממשלות ומשקיעים זרים, אשר בסוף 2014 החזיקו במצורף כ־48% מהחוב המוחזק בידי הציבור.

בנוסף לרכישת החוב קיבע הפד את הריבית הבסיסית במשך עשור וחצי על כמעט אפס. כך, בגין רכישת החוב על ידי הפד ומשטר הריבית האפסית, הממשלה היתה יכולה לשלם על הלוואותיה קצרות הטווח ריבית נמוכה. ב־2018 למשל שילמה הממשלה על אג"ח לשנה ריבית בשיעור 1.3% ועל האג"ח לשנתיים סך 1.5%. אף פחות משיעור האינפלציה. זאת לעומת 2.25% על האג"ח ל־10 שנים ו־2.75% על האג"ח ל־30 שנה. הואיל ומחיר האשראי לטווח קצר היה כה זול, הרבתה הממשלה לגייס חוב שכזה ועתה מגיע שלב הפרעון.

לבסוף האוצר הודיע כי ברבעון הרביעי יצטרך לגייס כמעט טריליון דולר,כ־25% יותר ממה שהעריך אך לפני כמה חודשים. על פי הערכת הכלכלן הראשי של חברת אפולו בשנת התקציב 2024 כולה, יגיעו לפרעון וחידוש סכום של 7.6 טריליון דולר של חוב ממשלתי ישן.

בשעה שביקוש הממשלה לכסף גדל, דווקא רוכשי החוב המסורתיים הפכו את טעמם והחלו מקטינים את רמת אחזקתם בחוב הממשלתי. כך צימצמה סין בכמעט 300 מיליארד דולר את אחזקותיה בחוב מאז 2018, והפדרל רזרב הקטין את אחזקתו בחוב הממשלתי ביותר מ 800 מיליארד דולר מאז השיא במחצית 2022, ואף מבטיח להמשיך להקטינו בכ 70 מיליארד נוספים לחודש.

החוב הממשלתי והריבית

בהעדר קונים לחוב הממשלתי בשעה שהביקוש שלה לאשראי גדל, הממשלה נאלצת להעלות את המחיר (הריבית) שהיא מוכנה לשלם למלווים. העלייה בריבית שהממשלה נאלצת לשלם למלווים, מעלה את כל הריביות במשק. סיבה אחת היא משום שהאגח הממשלתי נחשב לבסיס הריבית, בהיותו "נכס חסר הסיכון" המהווה את ריבית המינימום. אך ישנה גם סיבה נוספת לא פחות חשובה. בעידן של נזילות מתכווצת אם הממשלה שואבת סכומים גדולים והולכים מהשוק, לא נשאר מספיק לאחרים. תופעה זו מכונה crowding out והיא בהכרח מביאה לכך שמחיר הכסף לכל הלווים האחרים יזנק.

לפד תוכנית שהיא מדד לנזילות במשק. התוכנית מכונה "רוורס ריפו" ומאפשרת למוסדות פיננסיים להחנות ללילה בפד כסף נזיל ולקבל עבורו ריבית יומית. ריבית זו עומדת כיום על כ־5.30% לשנה, זאת לעומת 0.05% אך לפני שנה וחצי. תוכנית זו גם מתחרה בממשלה על המלווים לטווח הקצר. ומשכה את הריבית שהממשלה נאלצת לשלם על החוב ל־30 יום לכדי 5.58%, לעומת 0.03% בפברואר 2022. עליה של פי 180. בינתיים היתרות בתוכנית הרוורס־ריפו של הפד צנחו מ־2.55 טריליון בסוף השנה שעברה, לכ־1.138 טריליון בתחילת השבוע. כ־1.11 טריליון דולר של נזילות שנעלמו, רובו כנראה נזל למימון חובות הממשלה קצרות הטווח.

במידה והמגמה תמשך, והיתרות ברוורס־ריפו יגיעו פחות או יותר לאפס, יש לצפות שהריבית במשק כולו תזנק בחדות.

טראמפ יעשה הכל כדי שהתקציב לא יעבור

כולם בוושינגטון מכירים את המספרים ומבינים שאין דרך מעשית להמנע מאישור תקציב עם גרעון ענק, ובהמשך גם להגדיל את תקרת החוב. אלא שהפעם בחירות 2024 באופק ומעל הקונגרס בעל הרוב הרפובליקני הזעיר מרחפת גם רוחו ההרסנית־פופוליסטית של המועמד טראמפ. יש לציין כי בתקופת כהונתו שלו, גדל החוב בכ־25% או בכ־7.8 טריליון דולר. טראמפ אשר שלח את נאמניו הקיצוניים להדיח את היו"ר הרפובליקני ולזרוע כאוס מוחלט במפלגה, יעשה ככל יכולתו לוודא כי תקציב לא יעבור והכאוס הכללי במדינה ימשך.

כך תקועה ישראל וצרכיה הדחופים בהריסות הקונגרס והשיתוק בוושינגטון. קשה לדעת איך ומתי יסתיים קרב התקציב בכלל והאם היו"ר החדש, טראמפיסט קיצוני וחסר ניסיון של ממש בהליכי הממשל וקרבות התקציב, יוביל את הממשלה הפדרלית לשיתוק. תסריט שאינו דמיוני כלל ועיקר. אם כך יקרה עלולה ישראל להפגע גם היא. אבל אפילו יעבור הסיוע לישראל, ואולי אף התקציב כולו, הלחצים על הנזילות במשק האמריקאי צפויים רק לגדול. במקביל עלול חוסר השקט הפוליטי לפגוע בתחושת הבטחון והאמון בממשל כלווה בטוח ואמין. כל אחד מאלו, ילחצו מעלה את הריביות לסוגהן, בארה"ב ובעולם כולו.

מלחמות התקציב מבטאות את הפינה בה תקועה ארה"ב פוליטית, חברתית וכלכלית. שעה שהאגף הטראמפיסטי של מפלגתו של רייגן מנצח המלחמה הקרה, הפך לתומך פוטין ורוסיה. בעוד ההצגות הפוליטיות והשיתוק הפנימי נמשכים, עננים מקדירים את שמי הגאו־פוליטיקה העולמית. אירועים אלה, והמערכה סביב התמיכה הכספית בבעלות בריתה של ארה"ב, מבטיחים כי תקציב 2024 לא יהיה רק על שינוי איזוטרי בתקציב משרד החינוך, אלא על נשמת אמריקה ועתיד העולם החופשי. הסיוע לישראל, אוקראינה וטיוואן ילמד האם ארה"ב עדיין מנהיגת העולם החופשי, והאם יש בוושינגטון מנהיגות שאפשר לסמוך בטוקיו, ירושלים, טייפה, קייב, ריאד, מנילה וברלין.