מהמגזר הציבורי למגזר העסקי: זמן למהפכה עליה תמיד חלמנו

הכותב הוא יו״ר 2B

אין קונצנזוס גדול כיום בחברה הישראלית מאשר ההבנה שכאשר המלחמה הזו תסתיים נצטרך לבנות כאן מחדש רבים מתחומי החיים. אומנם תפקודה של הממשלה בעשרת החודשים מאז שהושבעה הוא תצוגת תכלית מפוארת של אוזלת-יד, חוסר תפקוד וזלזול, והיא אינה מסוגלת לספק לאזרחי המדינה את הרווחה, את הביטחון ואת החירות, שהם עומדים בבסיס ההצדקה לקיומה.

● מומחית הביטחון שמאמינה: "יש סיכוי סביר שלאחר המלחמה עזה תהפוך לסומליה" 
● "תתפטר או תתעורר": הקמפיין נגד השר סמוטריץ' והסערה 
● איך מתאוששים מטראומה לאומית? הפסיכולוג הבכיר שגדל בנחל עוז מייעץ 
● הכלים בסמארטפון שיכולים להציל את חייכם 

עם זאת, ההיחלשות המנגנון הריבוני על שלל זרועותיו החלה עוד קודם, והיא ניכרת בעשורים האחרונים בכל מדינות המערב. חלקה טבעית, וחלקה תוצאה של מהלכים מכוונים, בדמות תהליכי הפרטה מואצים ובניית מנגנונים שמעבירים את הכוח ואפשרויות פעולה מהמנגנון הריבוני למגזר העסקי ולחברה האזרחית. 

כמובן, גם במגזר הציבורי, הריבוני, ישנם אנשים טובים - אף אם הממשלה הזו טרחה למנות לתפקידים משמעותיים דווקא כמה מהפחות טובים שבהם. הבעיה אינה באנשים, אלא במנגנון, שחלק גדול ממנו מנופח, לא אפקטיבי ובמקרים מסוימים גם מושחת. מנגנון שאין בו שיתוף-פעולה, אין בו עבודה על סמך תוצאות, וכל-כולו מוקדש להעמקת הקיטוב בין מחנות, רק כדי להצדיק את קיומן של המפלגות. 

כרוניקה של כישלון ידוע מראש

מכאן ניתן ללמוד שעל אף חדלות האישים שמפגינה הממשלה, מדובר בסופו של דבר בכרוניקה של כישלון שיכול היה להיות ידוע מראש. יותר משיש בו אשמים - ויש בו אשמים - הוא ביטוי לתהליכים טבעיים מתמשכים: אימפריות קמות, אימפריות נופלות, ומנגנונים שהיו טובים לשעתם, מתחלפים במנגנונים חדשים ומעודכנים יותר.

"מנא מנא תקל ופרסין", נבואת דניאל למלך בלשצאר, אינה מדברת רק על סוף מלכותו שלו, אלא על סוף מלכותה של בבל. כמו אז כך היום, ה-7 באוקטובר ייחרט בהיסטוריה לא רק כסמל לסיום השלטון של בנימין נתניהו, כי אם של השיטה כולה, שראשיתה בעקרונות המדינה הריבונית, כפי שנחצבו לפני 300 שנה על-ידי הובס לוק מונטסקייה ואחרים.

כעת אנו מצויים בנקודת זמן היסטורית המעניקה לנו את היכולת - ואת החובה, על-מנת למנוע את האסונות הבאים - לבחון את התכליות האמיתיות שלנו כבני אדם, ולברור את האמצעים להגיע לכך. התכליות בעיניי ברורות ולא השתנו מימי המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון ואחווה. האמצעי הישן - מנגנון המדינה הריבונית - כבר אינו מגשים אותן. לא חירות, לא שוויון ולא אחווה - כי אם שיעבוד, חוסר שוויון, ואיבה.

על מי אם לא עלינו, אומת הסטרט-אפ והאימפקט, אומת הייעוד, המלאכה לתקן? המכה הקשה שספגנו מהדהדת עוד יותר את הציווי המקודד בנשמה של כל יהודי ויזם: "לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך": לברוא ארץ חדשה, עולם חדש, תודעה חדשה, להתחיל בבנייה של הקומה השנייה בחזון הציוני: תיקון פנימי ותיקון עולם.

גלגל ההצלה של מדינת ישראל

לשם כך אין כל צורך להמציא את הגלגל: הוא כבר כאן, גלגל ההצלה של מדינת ישראל, שבא לידי ביטוי ברוח ההתנדבות המפעמת בעם הזה. שם, בעצם הימים הללו, אנו רואים את התשוקה, את ההתלהבות, את העוצמה וגם את האפקטיביות, במטות האזרחיים, בקבוצות הוואטסאפ, המרטיטות כל לב בשטח, משיבות את האמונה ברוח האדם.

כל העוצמה האזרחית הזו, שמקורה במגזר החברתי ובמגזר העסקי, לא נולדה יש מאין: במהלך העשורים שבהם נחלש המנגנון הריבוני והתפרק אט-אט מאחריותו ומיכולתו לספק את צורכי האזרחים, התחזק הסקטור הפרטי - בדמות העסקים, היזמות החברתית והיזמות האזרחית - והתחמש באחריות ולצדה ביכולות משמעותיות.

זה התחיל במגזר החברתי, בדמות אינספור ארגונים חברתיים שקמו לאחר שמדינת הרווחה החלה להתפרק: ארגונים שמקדמים זכויות אדם בסיסיות, זכויות חברתיות, ובעצם הימים הללו אנו רואים שגם זכויות הקשורות בביטחון.

בשלב מתקדם יותר הבנו שהמודל הפילנתרופי שנדרש בתחילת הדרך להתפתחות הארגונים החברתיים, חייב לספק מקום למודלים המשחררים את התלות בפילנתרופיה: עסקים חברתיים, אחריות תאגידית ובהמשך קפיטליזם קשוב והשקעות אימפקט.

כמובן, עוד ארוכה הדרך עד שהסקטור הפרטי בכלל, והמגזר העסקי בפרט, יפנימו את גודל השעה ויבינו שתכליתם בעולם היא אינה למקסם רווחים - גישה שגרמה ועדיין גורמת לנזקים אדירים, ואנו רואים גם בימים הללו גופים עסקיים המנצלים את המצב לעשיית רווחים והעלאת מחירים חזירית - אלא להגשים את הייעוד שלהם כל תאגיד וייעודו הייחודי, בקידום הרווחה והחירות בעולם. 

להתחיל במלאכת התיקון

עם זאת המלחמה, שמדגימה שוב את משמעות העובדה שחלק ניכר מהכישרון שהיה במגזר הציבורי עבר למגזר העסקי ולארגונים החברתיים, מראה לנו כי גם הרוח הציונית, האמונה ברוח האדם ואהבת האדם נמצאות כאן. לצדם, ישנה תשוקה אמיתית ונכונות להתחיל במלאכת התיקון.

בשונה מהמגזר הציבורי, המסוכסך ומפולג על רקע פוליטי, תרבותי, דתי, לאומי ועדתי - בעולם העסקים יגור זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ. בעולם האזרחי והעסקי, גיוון הוא עיקרון בסיסי המניב ערך כלכלי, ולצדו מתחייבים אפקטיביות, מדידה והערכה.

לא לשווא, האנשים שנגד עמדותיהם אנו מפגינים ברחובות בנושאים פוליטיים, הם אותם אנשים שאיתם אנו עובדים כתף לכתף בנושאים כלכליים וחברתיים. ניתן ללמוד מכך עד כמה הקיטוב אינו עניין אישי-מהותי, אלא משהו מלאכותי, הניזון ממנגנון שמשתמש בקיטוב על-מנת להצדיק את קיומו.

אין זה מקרי, אם כך, שרבים מהאנשים המוכשרים ביותר שיש למדינה הזו להציע מתרחקים מהשירות הציבורי ונשארים בסקטור הפרטי, והתוצאות מדברות בעד עצמן. האם מישהו היה מעלה על דעתו שקבוצת וואטסאפ של כמה עשרות או מאות אנשים תהיה יעילה יותר ממשרד ממשלתי? שמשתמשת אחת בטוויטר, אלה קינן, עם פחות מעשרת אלפים עוקבים לפני תחילת המלחמה, תצליח להגיע להישגים משמעותיים עשרות מונים משרת ההסברה בכבודה ובעצמה, שבינתיים עשתה את הצעד הראשון המוצלח שלה והתפטרה מתפקידה? 

חיסכון של עשרות מיליארדים

זוהי המציאות, בישראל הנוכחית, והיא מוכיחה את נחיצות השינוי. מבלי לרדת לרזולוציות מוגזמות, שעוד ידובר בהן במאמרים הבאים, ניתן בנקל לוותר על משרדי ממשלה רבים, ולהעביר את הכסף לאותם ארגונים ומיזמים שהוכיחו אפקטיביות רבה בימים הללו.

בשלב הבא יהיה עלינו למפות את הייעוד של כל העסקים והתאגידים בישראל - מבריאות הציבור, דרך הזנת המונים ועד אספקת מגורים וחוסן - ולדאוג לכך שהגשמת הייעוד תבוא לידי ביטוי לא רק במסגרת הקיים של אחריות תאגידית (ירצו יתרמו, לא ירצו לא יתרמו), אלא כחלק יסודי ומבני מפעולתם וכרוך בהזדמנויות העסקיות שלהם. 

מהלך כזה יביא להתייעלות וחיסכון של עשרות מיליארדים לכל הפחות, יסייע לנו להעתיק את מרכז הכובד של התאגידים ממקסום רווחים להגשמת ייעוד, ישנה את יחסי הכוחות בין השדה הציבורי לפרטי ואולי גם את אופן גביית המסים, על-מנת שאלה יהיו אפקטיביים יותר ויחולקו באופן צודק.

חשבו, למשל, על האפשרות שבמקום לממן את משרדי הממשלה שכשלו בשבועיים האחרונים, היינו מעבירים את המסים ישירות לכל ההתארגנויות האזרחיות המדהימות, כמו "אחים לנשק", "מעוז" ואחרים. אין ספק שהכסף שלנו היה יותר אפקטיבי.

התהליך הזה דורש זמן, כמובן, אבל הוא הכרחי. רבים מהקולגות שלי ואני פועלים במרחב העסקי זה שנים רבות מתוך הפנמה שאין דרך אחרת. מבינים שמאות שנים לאחר שהמודל המדיני עודכן בפעם האחרונה באופן ממשי, בימי המהפכה הצרפתית, יש לנו הזדמנות נדירה לייצר מודל חדש, שיביא לבניית עולם שיש בו חירות, שוויון ואחווה לכולנו.