חמאס מעניק מתנת יום הולדת לרפובליקה הטורקית: ארדואן בלי אטאטורק

אין כמובן כל חדש בעצם התפרצויותיו של טאייפ ארדואן נגד ישראל. זה 14 שנה שהוא מגדף אותה בכל מיני זירות.

ב-2009 הוא הטיח בנשיא שמעון פרס, בוועידת דאבוס, "אתם יודעים טוב מאוד איך להרוג". שלוש שנים אחר כך, לאחר פשיטת הקומנדו הימי על ספינת האספקה "מרמרה הכחולה" בדרך לעזה, קרא נשיא טורקיה לישראל "מדינת טרור". בפברואר 2013 הוא סיווג את הציונות כאחד הפשעים הגדולים נגד האנושות.

ההבדל בין הפעמים הקודמות ובין נאומו בשבת באיסטנבול, בעצרת עצומת הממדים לטובת חמאס, הוא כמובן בנסיבות. התקפות על ישראל תמיד הועילו לו פוליטית. אבל הפעם המלחמה בעזה היא מן השמיים בשביל מי שלפחות חלק מן הטורקים מכנים בהערצה "עבדאי", או "גבר".

הנסיבות הלוא חרותות על לוח השנה. היום, 29 באוקטובר, מלאו מאה שנה לייסוד הרפובליקה הטורקית. הקים אותה איש צבא ששמו היה מוסטפא כמאל. לימים, לאחר שיחייב את הטורקים לאמץ שמות משפחה בסגנון המערב, הוא ייטול את השם "אטאטורק", "אבי הטורקים".

קרא תיגר על ההיסטוריה

הרפובליקה של אטאטורק לא הייתה רק אקט הדחה של אחרון הסולטנים של השושלת העות'מנית. היא הייתה קודם כול אקט ההגדרה העצמית של אומה, שחמש שנים קודם לא האמין איש כי היא תחזור ותקום על רגליה. שליח אמריקאי רם דרג אמר אז לאטאטורק, כי חזונו חסר כל סיכוי, מפני שטורקיה נשברה לרסיסים ולא תתוקן עוד.

הגנרל קטן הקומה, חובב הטיפה המרה, קרא תיגר על המהלך התקין והחזוי של ההיסטוריה. לפניו בעצם לא הייתה מדינה טורקית בתור שכזאת. האימפריה העות'מנית לא הגדירה עצמה כטורקית. עצם המושג "טורקי" היה קרוב להיות שם גנאי בחצר הסולטנים לאיכרים נבערים באנאטוליה. אנאטוליה נועדה להתחלק בין מנצחי מלחמת העולם ושותפיהם: הבריטים, הצרפתים, היוונים, האיטלקים; אפילו הארמנים מעוטי-המזל, שהאימפריה השמידה או גירשה במהלך המלחמה, עמדו לקבל מדינה גדולה במזרח אנאטוליה.

 מוסטפא כמאל אטאטורק / צילום: ויקיפדיה

מלחמת העצמאות של אטאטורק שמה לאל את כל התוכניות. נדרשו לו כמעט חמש שנים כדי להשיג הכרה בינלאומית במדינה טורקית, פחות או יותר בגבולות הידועים לנו כיום. אבל אטאטורק רצה מדינה ממין חדש. הוא גמר אומר לשנותה מעיקרה. והוא אומנם שינה, לטוב ולרע.

לטוב, הוא חילץ אותה מחשיכה כבדה של בערות, של אמונות טפלות, של סתגרנות תרבותית. הוא שם קץ להרפתקאות המדיניות והצבאיות שאפיינו את שלהי המדינה העות'מנית. "שלום מבית ושלום מחוץ" היה המוטו שלו; לא סתם מוטו, אלא נוסחת פעולה. הוא ניסה לרפא את טורקיה מן הווירוס האימפריאלי.

לרע, הוא הקים בה דיקטטורה צבאית, וזרע בזה את זרעי פורענותה של המערכת הפוליטית. הגנרלים שקיבלו עליהם לימים את המשימה של השגחה על מורשתו, חוללו בשמה הפיכות צבאיות, גימדו את המפלגות הפוליטיות וצמצמו את החירויות. הם עשו כן בין השאר כדי למנוע עליית קיצונים דתיים ולאומניים.

אטאטורק, שהושפע ממחשבה פוליטית אירופית של תחילת המאה ה-20, ניסה לכונן מדינת לאום. "טורקי הוא זה האומר 'טורקי אני'", הוא אמר. זה לא היה רק ביטוי של נדיבות כלפי לא-טורקים, אלא מהלך שנועד להגביל את הרב-גוניות האתנית והלשונית של טורקיה, בייחוד כלפי הכורדים ("טורקים הרריים", בעיני אטאטורק ויורשיו המיידיים).

אצה לו הדרך קצת יותר מדי במהירות החילון ובהיקפו. הטורקים לא היו מוכנים לוותר על דת אבותיהם ואמותיהם. מפלגה איסלאמיסטית עלתה לשלטון בבחירות דמוקרטיות 60 שנה ויותר לאחר מותו, ונשארה בשלטון מאז, זה 21 שנה.

ארבעה חודשים לאחר ביטול המלוכה, ב-1924, אטאטורק ביטל גם את הח'ליפות. הח'ליף, שהיה לפנים גם הסולטן, שימש המנהיג הנומינלי של כל המוסלמים בעולם. את התואר נטלו העות'מנים באמצעות החרב, במאה ה-16. תחושת האובדן האוניברסלית של הביטול הייתה כללית, לא רק בטורקיה. מוסלמים, בייחוד "האחים המוסלמים", לא סלחו לאטאטורק על החטא ההוא.

היהודים הסמויים

בנרטיב של האחים, שארדואן קשור בהם בטבורו ובליבו, נפילת הקיסרות והח'ליפות היו תוצאת מזימה של יהודים סמויים, צאצאים של חסידי שבתאי צבי מן המאה ה-17, אשר התאסלמו לכאורה, אבל שמרו אמונים לדת אבותיהם.

תיאוריית הקונספירציה של האיחוואן מייחסת להם את סילוק הסולטן עבדול חמיד ב-1908, הלוא הוא האיש שניסה לשווא למנוע את כניסת הציונים לארץ ישראל. הסמויים, שהטורקים מכנים "דונמה", עמדו בראש המשטר שהוביל את הקיסרות למפולת של מלחמת העולם הראשונה. מחוגיהם עלה אטאטורק. באתרי רשת המזוהים עם האחים, אטאטורק מקושט במגן דוד גדול.

אטאטורק הפך לאל של דת אזרחית בטורקיה. חוקים נועדו להגן על שמו הטוב. את דיוקנאותיו אפשר למצוא אפילו במשרדיהם של מוסלמים קנאים, שלמדו לנשוך את שפתיהם. ארדואן עצמו הוא מנושכי השפתיים.

אבל הוא רוקן את הרפובליקה של אטאטורק מרוב תכניה. את הטורקים החילוניים הוא דחק אל השוליים. את שאיפת אטאטורק להתמזג עם המערב הוא עשה כמיטב יכולתו להכשיל, גם כאשר העמיד פנים שהוא חותר להצטרף אל האיחוד האירופי. את צבאו של אטאטורק הוא עיקר מכל השפעה פוליטית, בייחוד מאז הפיכת הנפל נגדו, ב-2016.

"אנחנו נופיע לילה אחד"

מדהים למדי שצירוף מבורך של נסיבות, מבחינתו, הסמיך את עזה ליום הרפובליקה. בזכות עזה הוא יכול להעתיק את מוקד החגיגות של יום הרפובליקה אל עצרת עתירת דגלים פלסטיניים באיסטנבול, שבה תקף את מדינת היהודים הבוגדנית, ושאל אותם, את הבוגדנים, "מאיפה באתם"; והודיע להמונים המריעים, "אפשר שאנחנו נופיע לילה אחד", בשדה הקרב, כמובן, כדי להשיב את הגלגל אחור, אל 1908, אם לא למטה מזה. ההמון השיב ב"התערבות צבאית, התערבות צבאית".

כטוב ליבו הכריז, שהמערב זומם לחדש את המלחמה בין הצלבנים לנושאי הסהר. זה המערב החילוני למהדרין, שכנסיותיו התרוקנו.

ארדואן הוא מהפכן. כמו כל מהפכן, הוא גמר אומר להביס את הסטטוס-קוו. מפעם לפעם הוא מעמיד פנים, שהוא מוכן לעשות עסקים על יסוד של פרגמטיות צרופה. הוא עשה כן כלפי אירופה, כלפי אמריקה וכלפי ישראל, פעם אחר פעם. עכשיו הוא חוזר אל המשבצת הרצויה לו: המלחמה במורשת אטאטורק. הבה ננעץ את עינינו בלוח השנה, ונמתין לראות מה בדעתו לעשות במרץ 2024, ביום השנה המאה לביטול הח'ליפות.

רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.