מנכ"ל בית החולים אסותא באשדוד מספר על הרגע שבו הגיעו למיון מחבלים

אישי: בן 59, נשוי לסילבינה + 4, גרים ברעננה
מקצועי: מנכ"ל בית החולים הציבורי אסותא אשדוד

תמיד רופא: נולדתי בחיפה, בן יחיד להורים מפולין, אמי ניצולת שואה. מגיל מאוד צעיר, בערך 5, כבר ידעתי שאני רוצה להיות רופא. אז בהזדמנות הראשונה, במסגרת לימודי עתודה באוניברסיטת בן גוריון, הלכתי על זה. בהמשך הוספתי תואר שני במנהל מערכות בריאות, גם הוא מבן גוריון, ותואר שני במדעי החברה מאוניברסיטת חיפה.

●  פורטפוליו | אחרי 16 שנים בחברת אל על הוא בטוח: "אם יהיה צורך נפעיל את כל המטוסים בשבת"
● פורטפוליו | "בשמונה בבוקר ביום שבת, כבר היו לי אלף בתים מארחים"
● פורטפוליו | הבכיר שחטף שני כדורים במהלך קרב ו-20 שנה אחרי פתר לימ"מ את הבעיה

צה"ל: בגיל 25, אחרי שרוב החברים שלי כבר השתחררו, התגייסתי לצה"ל. הייתי רופא גדודי ורופא חטיבתי בנח"ל ובהנדסה קרבית. אבל התחלתי לחשוב על הצבא במונחי טווח ארוך רק בתפקידי השלישי, בחיל האוויר. סימנתי לי כמטרה להיות מפקד יחידת רפואה אווירית והתקדמתי עד דרגת אלוף משנה ותפקיד הרופא החילי. בהמשך חזרתי ל"ירוקים" כאחראי על שירותי הרפואה בצה"ל, ופרשתי לאחר שלא נבחרתי לקצין רפואה ראשי. השתחררתי ב-2015, לאחר 25 שנה בצבא.

אזרחות: לאחר שעברתי התמחות בניהול רפואי, עבדתי בתפקידים שונים בבתי חולים. הייתי עוזר למנכ"ל שיבא, סגן מנהל המרכז הרפואי מאיר ומנהל בית החולים השיקומי־גריאטרי בית רבקה. הקפדתי לשמור על יכולות הטיפול שלי כרופא, ועד לפני ארבע שנים גם הייתה לי מרפאה פעילה. אני מאוד נהנה לטפל.

אסותא אשדוד: בשנת 2019 מוניתי למנכ"ל אסותא אשדוד, בית חולים ציבורי לחלוטין מקבוצת מכבי. הוא היה אז חדש והתאהבתי במקום, אבל היה ברור לי מהרגע הראשון שהוא קטן מדי לצורכי האוכלוסייה. יש כאן 300 מיטות, אבל באשדוד יש רבע מיליון תושבים, ועם שאר אנשי האזור שאנחנו משרתים זה מגיע לכ-500-450 אלף. אני חולם על 600 מיטות לפחות ועל מקום בעשירייה הראשונה של בתי החולים בישראל. גם מבחינת מספר העובדים היום מדובר ב־2,000 ואני רוצה שיהיו כאן 2,800.

עובדים תחת אש: חלק גדול מהצוות גר בעוטף עזה, בשדרות ובאשקלון, יש כאן צוות שמתאבל, עובדים שיש להם בני משפחה שנהרגו, שפונו מבתיהם או נאלצים לתפקד כשבתיהם תחת הפגזות קשות. בבית החולים עצמו אנחנו ממוגנים לחלוטין. יש לנו שתי קומות מרתף שהן כמו ממ"ד, ובחלק מהקומות הגבוהות יש צדדים שלמים ממוגנים, שבעת חירום כולם מתכנסים אליהם.

השבת השחורה: טיפלנו בכ-180 פצועים ויכולנו לטפל ביותר. הפצוע הראשון הגיע אלינו רק ב-12 בצהריים. לא הבנתי למה לא שולחים אליי יותר פצועים בזמן שבסורוקה וברזילי נרשמות המתנות ממושכות בגלל עומס. אני מקווה שילמדו מזה לעתיד.

טיפול במחבלים: שלחו אלינו מחבלים. בהתאם לשבועת הרופאים בדקנו אותם והעברנו להמשך טיפול במתקני שב"כ. בהמשך הבנו שעצם הגעתם יוצרת אצלנו מתח פנימי מטורף, והצענו שיוקם מתקן מיוחד ונפרד, כדי לא להעמיד את בתי החולים במצב שבו פצועים ישראלים ומחבלים מאושפזים אלה לצד אלה. כשרצו לשלוח אלינו מחבל נוסף פצוע, סירבתי לקבל אותו.

קו אדום: רבים מעובדי בית החולים הם ערבים, הם עבדו איתנו כתף אל כתף בשבת השחורה. עם זאת, המתחים קיימים ואנחנו צריכים בימים אלה לבדוק כל עובד כדי לוודא שהוא לא פוגע ברגשות עובדים אחרים. לדאבוני, נאלצתי לפטר אחות שהעלתה פוסטים שתומכים בצד השני בצורה שחוצה את הקו האדום. אני מבין את הסטרס של העובדים הערבים שלי, אבל מי מהם שיביע תמיכה בחמאס לא יהיה איתנו.

גיבוי מחו"ל: בשבועיים שלאחר מתקפת חמאס חווינו גל עצום של פניות מאנשי רפואה בחו"ל, בעיקר מקרב יהדות התפוצות, שביקשו לבוא ולעזור. המספרים גדולים מכדי שנכיל את כולם, כך שבחרנו את המועמדים הרלוונטיים ביותר מבחינתנו. קלטנו כמות נדרשת בכל אחת מהמחלקות, בהם כירורגים, אורתופדים ומרדימים, אבל שמנו אותם כרגע כגיבוי כי בינתיים אנחנו מצליחים לתפעל את בית החולים גם בהיעדרם של אנשי הצוות שלנו שמגויסים למילואים.

חורגים מהנורמה: באירוע הנוכחי עשינו גם כמה דברים בניגוד למקובל. אחת הפצועות שלנו הייתה מאוד מסובכת נפשית, היא נפגעה במסיבה. עלתה בקשה להפגיש אותה עם הכלבה שלה והסכמנו, אחרי שווידאנו שלא ייגרם זיהום בסביבה הרפואית. זה היה מחזה יפה, אסור לשכוח שלצד הפגיעות הגופניות יש מרכיב נפשי שבו לא תמיד אנחנו מבינים דברים עד הסוף.