כך תהפוך המלחמה בעזה למפץ הגדול של הרשות הפלסטינית

לפני כשנתיים יצא נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) במהפכה משפטית משלו, שלא הייתה מביישת את זו של הונגריה או פולין. בניגוד אליהן - או לתוכנית שביקשה הממשלה בישראל להעביר בתחילת השנה - הרפורמה הפלסטינית עברה במהירות הבזק וכמעט ללא התנגדות. אבו מאזן קיבל את מה שרצה: שליטה מוחלטת על מינוי שופטים, ובפרט על מינוים של נשיא בית המשפט העליון לחוקה וסגניו.

● חצי שעה של השראה | "בשעה 12 באותה השבת הבנו שהמחאה נגמרה ויש לנו תפקיד"
● הסם שמתדלק את הטרור: בעקבות תעשיית הקפטגון
● "קטאר רוצה פה כאוס. ככל שיהיה יותר כאוס, כך יצטרכו אותה יותר"

עם העברת הרפורמה בוטלה למעשה עצמאותו של בית המשפט העליון ברשות: עבאס הדיח כ-40 שופטים מכהנים שהיו רחוקים מגיל הפרישה, בעיקר כאלה שהגבילו את ידי הרשות המבצעת, ובתחילת השנה מינה את יועצו לשעבר עלי מחנה לנשיא בית המשפט העליון. ברקע למהלך עמד לא רק רצונו של הנשיא הוותיק לחזק את סמכויותיו ולבצר את מעמדו - אלא גם גילו המתקדם ובעיקר החשש מפני היורש הצפוי. אם לפתע ילך לעולמו הנשיא בן ה־87 - מחליפו על פי החוקה הפלסטינית הוא יושב ראש הפרלמנט. המועצה המחוקקת אמנם הושעתה בצו חירום נשיאותי ב־2007, מיד לאחר השתלטות חמאס על עזה, ופוזרה סופית ב־2018 - אך האחרון שנבחר לתפקיד הוא איש חמאס עזיז דוויק, שמונה ב-2006 בבחירות הכלליות. פרשנות של שופט מלומד עלולה הייתה להפקיד בידיו של איש חמאס את נשיאות הרשות הפלסטינית.

"הרשות השופטת נחשבה עד הרפורמה למקצועית, א־פוליטית ובלתי תלויה באופן יחסי", אומר יוני בייט, לשעבר איש מודיעין במשרד ראש הממשלה וכיום אנליסט ופרשן לתחום המזרח התיכון. "היא זכתה לאמינות ולא פעם היא הפגינה עמוד שדרה מול הממשל. היא ניסתה - והצליחה - למנוע מאבו מאזן למנות את עלי מחנה לנשיא בית המשפט העליון ב־2015, ועצרה את הניסיון שלו להוריד את גיל הפרישה לשופטים מ־70 ל־60 כדי להיפטר מהם. אלא שבמסגרת הרפורמה הוא הצליח לבטל את שיטת הסניוריטי והשתלט על הוועדה לבחירת שופטים. הרפורמה עברה ללא התנגדות, הרשות הפלסטינית כבר הפכה מזמן לשלטון יחיד ללא מצרים".

לאורך מרבית שנות שלטונו של עבאס כנשיא הפכה הרשות לגוף חבוט, מצומק ומוכה שחיתות. אלא שעתה נכון לה תפקיד. ביום מן הימים, בהנחה שהמלחמה בעזה תסתיים בהכרעה של תשתיות צבאיות ואזרחיות של חמאס ושהנהגת התנועה תסולק או תיהרג, רבים רואים ברשות הפלסטינית כבעלת הבית הטבעית. עם זאת, לפי הדיווחים, מעטות מהמעצמות שיושבות כיום לשולחן שאמור לשרטט את מפת המזרח התיכון ביום שאחרי חמאס - רואות את הרשות הפלסטינית כפי שהיא נכנסת לעזה כמות שהיא.

 מפגינים בעזה מניפים את תמונת עבאס, 2020. לכאורה עדיין האיש החזק ברשות / צילום: Associated Press, Adel Hana

הדבר ידרוש גם שינוי מהיסוד של המבנה השלטוני ברצועה וגם ארגון מחדש של הרשות. למעשה, מדינות כמו ארה"ב, מצרים וירדן רואות ביום שאחרי המלחמה הזדמנות להחיות מחדש את רעיון שתי המדינות או לכל הפחות להקים מחדש את הרשות הפלסטינית - כפי שהייתה אמורה לקום לפני 30 שנה.

"משטר מושחת ושנוא על עמו"

"הרשות הפלסטינית חלשה, אבל אבו מאזן הצליח לבסס את שלטונו בצורה מוחלטת", אומר בייט. "אין פרלמנט ואין אופוזיציה - אפילו לא מבית, מתנועת הפתח. מרואן ברגותי, בעל הסיכוי הגבוה ביותר להיבחר לתפקיד נשיא הרשות, יושב בכלא הישראלי על חמישה מאסרי עולם; נגד מוחמד דחלאן שניסה להקים תנועה שתתחרה באבו מאזן הוגשו תביעות, והוא נאלץ לצאת לגלות באיחוד האמירויות; ג'יבריל רג'וב נדחק החוצה מהמעגל הפנימי של אש"ף לתפקיד שולי יחסית בספורט המקומי. עיתונות נשכנית הושתקה או חוסלה, כפי שקרה למשל לעיתונאי ניזאר בנאת - שזכה לכינוי חשוקג'י הפלסטיני, שנרצח בכלא".

 מרואן ברגותי. המועמד הפופולרי ביותר, אך מרצה בישראל חמישה מאסרי עולם / צילום: Associated Press, Bernat Armangue

נכון להיום הרשות היא גוף כמעט חסר רלוונטיות במזרח התיכון. ההתעלמות הישראלית ממנה, תוך בחירה לחזק דווקא את שלטון חמאס ברצועה, והחתימה על הסכמי אברהם ללא מעורבות פלסטינית, לצד השלטון המושחת וחסר היעילות של עבאס ביהודה ושומרון - הקטינו מאוד את התמיכה העממית בגוף הפוליטי ששולט ברשות, פתח, והביאו את חמאס להתחזק במוקדים שונים כמו בג'נין ובשכם. צעירים שאיבדו את האמון בתנועות הוותיקות הצטרפו לאלטרנטיבה שלישית, שבינתיים הוחלשה מאוד בידי התערבות צבאית ישראלית - תנועת גוב האריות.

"הרשות הפלסטינית, שתציין 30 שנה בעוד שישה חודשים, היא משטר אוטוריטרי־דכאני, מושחת ושנוא על עמו", מסביר ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר באוניברסיטת רייכמן. "הסיבה לקיומה היא היותה ספקית הכסף והיציבות המרכזית לתושבי יהודה ושומרון. היא המעסיקה הגדולה באזור זה, עם מגזר ציבורי בן 30 אלף אנשי מנגנונים ביטחון ופקידים, ש־64% מתקציבה תלויים בכלכלת ישראל ומגיעים מהכספים שישראל גובה עבור הפועלים והסחורות".

 ד''ר מיכאל מילשטיין / צילום: תומר שלום

מבחינה ציבורית, מסביר מילשטיין, הרשות כמעט לא רלוונטית. "בלשון המעטה, היא לא פופולרית. בסקרי דעת הקהל מייחלים לעזיבתו של אבו מאזן. הוא מנהיג מנותק, מעין שריד מתקופה קודמת. מקורביו מושחתים - מסדרים את ילדיהם היטב, רוכשים דירות יוקרה וגונבים מהקופה הציבורית. ברשות, אם אינך יושב על 'ברזי' הכספים ברמאללה - בין שאלה כספי הסיוע שמגיעים מבחוץ או תקציבי הרשות ובין שאלה הכספים שזורמים מספסרי היתרי העבודה של הפועלים בישראל - אתה לא באמת נהנה ממנעמי השלטון. הגיל הממוצע בממשלה הפלסטינית נע בין 70 ל־80, כך שהצעירים אינם רואים את עצמם באים לידי ביטוי והתסיסה רבה". במאי הזהיר הבנק העולמי כי הכלכלה הפלסטינית חשופה מדי למגזר ציבורי מנופח, מערכת פנסיונית נדיבה וגירעון פיסקלי אדיר שמעיבים על החוב שלה ומהווים סיכון ליציבותה המאקרו־כלכלית. התלות בתרומות מבחוץ וכספי סיוע נותרו גדולים למדי. המלצות לרפורמות מקיפות - שדורש הבנק העולמי מדי שנה - לא התקבלו מעולם.

ארה"ב תפקד, סעודיה תשקיע

גורל הרשות הפלסטינית תלוי באופן שבו תסתיים המלחמה בעזה ובדרך שבה תנוהל הרצועה ביום שאחרי. נועה שוסטרמן־דביר, ראש תחום הפלסטינים בקבוצת הייעוץ האסטרטגית מיינד־ישראל, סבורה שבפני ישראל עומדות כמה אפשרויות לסיום המלחמה: "בתסריט הראשון המלחמה מסתיימת כאשר חמאס קיים בעזה בתצורה מוחלשת, אבל עדיין שולט ברצועה - ישראל תעשה ככל שביכולתה כדי למנוע זאת, אבל צריך לקחת בחשבון מצב שבו לא נצליח.

 נועה שוסטרמן-דביר, מיינד ישראל. משטר ביניים אזורי / צילום: אלן צ'פלסקי

"בהנחה שחמאס אכן תובס, כפי שישראל רוצה, ישנם עוד כמה תסריטים שסבירותם נמוכה", מסבירה שוסטמן-דביר: "סוּמַלִיזָצְיָה של עזה - מצב שבו ישראל נסוגה בבת אחת מהרצועה, ממשיכה עם סגר חד־צדדי ובעצם נותנת לחמולות המקומיות להיאבק אלה באלה. סביר להניח שנראה התמוטטות של תשתיות רפואיות וסניטציה ומחלות יתפשטו. לא בטוח שישראל תהיה מעוניינת בתסריט כזה, שבו קשה מאוד לשקם את הרצועה, ובו זמנית גם קשה מאוד למנוע התעצמות צבאית מחודשת של תנועת טרור. גם התסריט שבו היא תמשיך לשלוט ברצועה - תהיה אחראית על שיקום 2.3 מיליון איש שלא רוצים בה - היא נמוכה. כבר כיום מובהר לנו בצינורות בינלאומיים שמדינות כמו מצרים, ירדן, ארה"ב ומדינות בולטות באירופה לא יקבלו זאת".

התסריט הסביר ביותר, על פי שוסטרמן־דביר, הוא זה שמניעה כיום ארה"ב מאחורי הקלעים במשותף עם מדינות מערביות וערביות: כינון משטר ביניים אזורי בהובלת ארה"ב, ובהשתתפות מצרים, ירדן, מרוקו, איחוד האמירויות ואולי גם ערב הסעודית - עד למסירתו לידי הרשות הפלסטינית לאחר מספר שנים. "בהסדר שכזה מצרים עשויה לספק את השליטה הפיזית בשטח, איחוד האמירויות תיתן מעטה מדיני, ירדן תספק את החיבור והתיאום לרשות הפלסטינית וערב הסעודית עשויה להיכנס לנעלי המשקמת הכלכלית - אולי אף תגיע למסקנה שבניית נמל בעזה משרתת אותה. חלק מהמדינות כבר הביעו את נכונותן למתווה שכזה כי הן מבינות את האתגר והן לא רוצות לראות את חמאס או את ישראל נשארות ברצועה, וכי הן מבינות היטב שהרשות הפלסטינית לא תחזור לשם כרגע. כמובן שיש לא מעט דילמות שצריך לפתור, כמו מהו מרחב הפעולה הצבאי הישראלי לאחר היציאה מעזה, מהן הסמכויות השיטוריות שיהיו לכוח הבינלאומי, כיצד תיראה הרפורמה במערכת החינוך העזתית, ואיך האמריקאים ממנפים את כל זה להמשך קידום תוכנית שתי המדינות".

ד"ר עידו זלקוביץ', מומחה לפוליטיקה הפלסטינית וראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, סבור שהסיכוי שישראל תסיים את המלחמה ללא הפלת שלטון חמאס נמוך: "ישנו דיבור בקרב פרשנים על נסיגה מהמטרה שהיא מיטוט חמאס ומוסדותיו, אלא שהרבה תלוי כאן על הכף: הכניסה של ישראל להסכמי אברהם והנכונות של איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו להדק את היחסים איתנו נובעת מתדמית של מעצמה אזורית וסוכנת קידמה - לכן אסור להעמיד את המעמד הזה לדיון ביקורתי. ביום שאחרי ישראל חייבת למצוא נוסחה שתאפשר לתושבי העוטף לחזור לחיות בבטחה ובשלווה כחלק מתמונת ניצחון. כשבוחנים בעין מפוקחת את יחסי הכוחות הצבאיים בין ישראל לבין שלל המרכיבים הגי'האדיסטים ברצועת עזה, אין כאן משחק שווה - ישראל אמורה וצריכה להכריע צבאית ויש לה את הכלים לצורך כך".

את אחד התסריטים האפשריים ביום שאחרי הבסת חמאס הוא מכנה "התסריט ההיברידי" - חזרת הרשות לעזה כשהיא נתמכת בידי כוח צבאי בינלאומי שבו משתתפות מעצמות נאט"ו תחת פיקוד אמריקאי, המפקח על מעשיה ומאפשר לה לפעול לסיכול טרור תוך יצירת מסדרון פעולה לצה"ל. "התרחיש האופטימלי מבחינת האמריקאים מכתיב את החזרת הרשות הפלסטינית לרצועה ויצירת אחדות ציבורית מחודשת בין עזה לגדה המערבית, אלא שהוא דורש הכנעה צבאית של חמאס ובנייה, אימון וחימוש של כוח חדש לרשות, שיהיה אחראי בין השאר על סיכול ומניעה של טרור, תוך מתן חופש פשיטות לישראל. לא מדובר כאן בעוד יוניפי"ל, אלא בכוח בינלאומי צבאי משמעותי שיפעל תחת פיקוד אמריקאי ובתיאום עם ישראל. יש לאמריקאים ניסיון בעיראק ובאפגניסטן כך שלא מדובר במשימה שזרה להם".

ד"ר עלי אבו אל־עוואר, חוקר יחסי יחסי ישראלים ופלסטינים וחבר הוועדה הפלסטינית של אש"ף לחברה הישראלית, אומר לגלובס כי "שום מנהיג פלסטיני לא יחזור לעזה רכוב על גבי הטנקים הישראליים. עם זאת, פתרון אזורי שיכלול הסדר מדיני בין הרשות לישראל יאפשר לרשות לחזור לעזה בתוך כמה שנים". בכל מקרה, הוא מאמין, ישראל לא תצליח לחסל את חמאס בעזה, וגם לא שלטון ביניים שעשוי להיות בחסות מצרית או מועצה מקומית נבחרת.

מילשטיין מוסיף כי לא מדובר רק בנתק שלטוני שנגרם עם השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007 ורצח מאות אנשי פתח ומנגנוני הביטחון. "הצעירים, שמהווים מחצית מתושבי הרצועה, גדלו במציאות שבה הרשות הפלסטינית אינה קיימת, הם לא מכירים אותה ולא חייבים לה כלום. אבל יותר מאדישות, אין ממש אהבה גדולה בין התושבים ברצועה לבין אלה שברשות, למרות שהם מגדירים את עצמם כפלסטינים: בשש השנים האחרונות, כחלק מהמאבק מול חמאס, הרשות הטילה סנקציות רבות על תשלומים לעובדי המגזר הציבורי ומקבלי הפנסיות ברצועה והגבילה תשלומי דלק, מים וחשמל שגרמו לנזק. גם ברמאללה לא בשלים לכך ולא רוצים בכך, הרשות בקושי שולטת ביהודה ושומרון - יש אזורים בג'נין וטול כרם שאיש לא שולט בהם, אז תיתן להם לשלוט על 2.3 מיליון איש? ונניח שבלינקן ילחץ על אבו מאזן להתקשר עם תנועת פתח ברצועה - עם איזו משני פלגי הפתח ברצועה הוא ילך? האחד שעשוי לסור למרותו או השני שסר למרותו של מוחמד דחלאן, לשעבר מפקד מנגנוני הביטחון בעזה מטעם הרשות שגורש על ידי החמאס".

 עבאס ושר החוץ האמריקאי בלינקן, השבוע. לחצים על ישראל לאפשר את שיקום הרשות / צילום: Associated Press, Jonathan Ernst

האיש שגדל ליד דף וסינוואר

שמו של דחלאן עולה בימים האחרונים בתקשורת ובהתאמה גם בפי רבים מהמעורבים בעיצוב המזרח התיכון ביום שאחרי. דחלאן, שגולה כיום באיחוד האמירויות, התראיין לפני כמה ימים לאקונומיסט - לראשונה זה שנים - ובמקביל פורסמו ידיעות כי החל לספק סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה.

 מוחמד דחלאן, לשעבר מפקד מנגנוני הביטחון בעזה . מושך בחוטים מהגלות במפרץ / צילום: Associated Press, Majdi Mohammed

הוא נולד במחנה הפליטים חאן יונס, לא הרחק מהמקום שבו גדלו גם יחיא סינוואר ומוחמד דף, שימש כאחראי על כוחות הביטחון ברצועה בעת השתלטות חמאס ונתפס כאשם בכישלון תנועת פתח בשמירה על האזור. לאחר ההפיכה עבר דחלאן להתגורר בגדה המערבית ונותר דמות בכירה בזירה הפוליטית, אך ב־2010 נפוצו שמועות שלפיהן פעל להדיח את עבאס. בתגובה הוא הודח מכל תפקידיו בפתח ונאלץ לגלות לאיחוד האמירויות. גם כיום הוא אינו יכול לחזור לרשות בשל שני גזרי דין שניתנו שלא בפניו ושבהם נידון למאסר על הכפשת השלטון וגניבה.

עם זאת, השהייה הארוכה באבו דאבי הפכה אותו לאחד הפלסטינים המשפיעים במזרח התיכון, הן כמומחה לאחים המוסלמים וכיועץ לענייני טרור אסלאמי של שליט האמירויות מוחמד בן זייד, והן כמי שמנהל שיח ישיר עם נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי. לדחלאן קשרים עם ישראל ועם אישים בפתח, ויש לו תומכים בעיקר במחנות הפליטים בעזה וגם בגדה המערבית, בין השאר בשל תרומות שהוא מסייע בהעברתן מאיחוד האמירויות. עם זאת, הוא נחשב לפרסונה נון גרטה בטריטוריות הפלסטיניות: "לעזה של חמאס הוא לא יכול לחזור כי הוא מבוקש על כך שכראש מנגנוני הביטחון הוא היה אחראי על הרג אנשי חמאס", אומר מילשטיין. "וביהודה ושומרון הוא לא ממש אהוד, אולי למעט בכמה מחנות פליטים".

עם זאת, רבים מסמנים את דחלאן כמי שיכול למשוך בחוטים מאחורי הקלעים, לסייע לשיקום עזה ואולי אף להקים מרחוק ממשל טכנוקרטי בה, בסיוע אישים כמו מאג'ד אבו שמאלה וסמיר משהראוי. תרחיש גוף השלטון הטכנוקרטי - מינוי זמני של פקידים ומומחים להקמת תשתיות אזרחיות - הוא אחד המדוברים ביותר לא רק לשיקום עזה, אלא גם לרשות הפלסטינית. ד"ר זלקוביץ', למשל, רואה את דחלאן כמי שעשוי לסייע בכך: "תרחיש שבו שחקן מקומי שיפעל עם גורמי הכוח ברצועה ויפעל לשקם אותה בגיבוי תמיכה בינלאומית הוא אפשרי בהחלט", הוא אומר. "לא מן הנמנע שנאט"ו, למשל, תהיה אמונה על שמירת הגבולות וסיכול טרור ותאפשר לישראל חופש פעולה, בעוד שאדם כמו דחלאן, המקובל על ההנהגה הערבית, יכול לתמוך בהקמה של רשות אלטרנטיבית. יש לו מה שנקרא 'שעבייה', תמיכה עממית בחלקים נרחבים ברצועה".

ד"ר הראל חורב, היסטוריון ומומחה לפלסטינים ממרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, טוען שכבר כיום קיימת תשתית אזרחית שאיתה ניתן לעשות עסקים בתחומי בריאות, רווחה, חינוך ותשתיות. "ישנם 60 אלף איש בעזה שמקבלים משכורת מהרשות הפלסטינית - 30 אלף מהם שהיו עובדי הרשות לפני השתלטות חמאס, ועוד 30 אלף פנסיונרים. כשהמלחמה תסתיים אין ספק שרבים מהמוסדות יהיו הרוסים - והתשתית הזאת תוכל לסייע בבנייה מחדש".

טכנוקרטים במקום הראיס

המלחמה והמעורבות הבינלאומית המתגברת ביום שאחרי מביאות אותן גם לנצל את ההזדמנות ולהפעיל מנופי לחץ על הרשות בכל הקשור לממשל התקין שלה ולתהליך המדיני עם ישראל. אין ספק שממשל ביידן, שנפגע בקרב האלקטורט המוסלמי והפרוגרסיבי בארה"ב, היה רוצה לראות תהליך מדיני מואץ ואולי אף הסכם מסוים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית עוד לפני הבחירות בנובמבר 2024.

לכאורה, האיש החזק ברשות הוא עדיין עבאס, שביצר את שלטונו במשך 18 שנה והפך למעין שליט יחיד. אם ירד מעל במת ההיסטוריה, יורשיו הטבעיים הם בעלי תפקידים ששייכים להנהגה הוותיקה. בראשם הצמד שמקיף אותו כבר היום: ראש המודיעין מאג'ד פרג' והשר לעניינים אזרחיים חוסיין א־שייח'. השניים, הנחשבים למקורבים ביותר לאבו מאזן ברשות, משלימים זה את זה: פרג' הוא האיש החזק בגדה, ששולט על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ואילו א־שייח' הוא מחזיק התיק האזרחי והכלכלי.

 חוסיין א-שייח', השר לעניינים אזרחיים. ישראל תעדיף שלטון שלו ושל פרג' / צילום: Associated Press, Nasser Nasser

פרג' (60), יליד מחנה הפליטים דהיישה הסמוך לבית לחם, היה ממנהיגי הפתח באינתיפאדה הראשונה, הוא נעצר כמה פעמים וישב בכלא הישראלי כשש שנים - עם מינויו לראשות מנגנון המודיעין בגדה החל להתקרב לישראל. כיום הוא אחד האנשים הקרובים לעבאס ולבנו יאסר, השוהה בקטאר, ומלווה אותו יותר מעשור, ועסוק בתיאום הביטחוני עם ישראל. א־שייח' (62) מונה במאי 2022 על ידי עבאס למזכיר הוועד הפועל של אש"ף - התפקיד השני החשוב בארגון, לאחר מות סאיב עריקאת. הוא גם נתפס כמתנגד לחמאס ואחראי על מגעים עם ישראל בתחום האזרחי - הוא דובר עברית שוטפת ומכיר מקרוב קצינים בכירים ופוליטיקאים.

 מאג'ד פרג', ראש המודיעין ומקורב לעבאס. יורש טבעי בצמד עם א-שייח' / צילום: ויקיפדיה

לטענת שוסטרמן-דביר, הבחירה בקואליציה של פרג' וא־שייח' הייתה אמורה להיות מובטחת לכאורה - שניהם מקיימים קשרים הדוקים עם ישראל, מקובלים על האמריקאים ומקיימים קשר רצוף עם נציגי משרד החוץ האמריקאי וה-CIA. מבחינת ישראל שלטון משותף של השניים הוא האופציה העדיפה. עם זאת, הפופולריות שלהם ברחוב הפלסטיני נמוכה: הם נתפסים כמשתפי פעולה עם ישראל וכמרכזי שחיתות שלטונית. א־שייח' גם מואשם בהטרדות מיניות.

לטענת מילשטיין, הרעיון לשקם את עזה באמצעות הקמת מנגנון טכנוקרטי עולה כיום גם כלפי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. הרעיון הובל בשנים האחרונות על ידי סלאם פיאד, לשעבר שר האוצר וראש הממשלה הפלסטיני שהודח ב־2012 ושוהה כיום בפרינסטון שבניו ג'רזי. "התקופה שבילה בקרן המטבע העולמית הביאה אותו ליזום תוכנית שמכתיבה צמיחה מלמטה: מהקמת מוסדות אזרחיים שיביאו בתורם לשינוי שלטוני למעלה. פיאד מקובל על הזירה הבינלאומית, שזוכרת לו היטב את הצמיחה הכלכלית האדירה שהביא בין השנים 2007 ל־2012, שהורגשה גם במחנות הפליטים, וגם ישראל תשמח לראות אותו כמי שיוביל את המנגנון הביורוקרטי הפלסטיני".

עם זאת, פיאד אמר השבוע בראיון כי הוא אינו רואה את עצמו שוב בתפקיד הנהגתי ברשות. דחלאן, בראיון לאקונומיסט, הדגיש את נחיצות תפקיד ראש הממשלה בראשות ממשל פרלמנטרי כקריטי לשיקום הרשות - במקום המשטר הנשיאותי הקיים. "עידן הגיבורים חלף עם ערפאת", אמר, אך הכחיש כי בכוונתו ליטול את התפקיד.

"דור ה-Z רוצה לחיות טוב"

סאמר סינג'לאווי, יו"ר הקרן לפיתוח מזרח ירושלים ואיש פתח המקורב לדחלאן, אומר לגלובס כי "הרשות הפלסטינית של היום הפכה לבבואה של מפלגת הבעת' בסוריה או בעיראק. הגיע הזמן לשקם את הרשות, וזו עשויה להיות הזדמנות פז לעשות זאת - גם ללא האמריקאים שאיבדו מכוחם במזרח התיכון בעקבות האירועים האחרונים". לטענתו, מנגנון טכנוקרטי - הכולל הקמה מחדש של תשתיות שנותנות שירותים לאזרחים, תנועות נוער, מוסדות כלכליים ואקדמיים חופשיים ותקשורת בלתי תלויה - הוא כורח המציאות. "יש צורך בהקמה מחדש של הרשות הפלסטינית ובשיקום הכלכלה כך שזו לא תהיה כלכלת סיוע הומניטרי, אלא כזו שעומדת בזכות עצמה", הוא אומר. "המנגנון החדש שיקום יערוך בחירות, יקים את הפרלמנט מחדש ויחזיר את מערכת המשפט להיות בלתי תלויה. לאחר מכן נצטרך להתחבר עם הישראלים - לחזור ולהתחבר ברצינות להנהגה, לתקשורת, לאקדמיה - ולהתחיל לראות בהם שותפים".

 סאמר סינג׳לאווי / צילום: תמונה פרטית

כאלטרנטיבה סינג'לאווי מסמן את נאסר אל־קודווה, אחיינו של יאסר ערפאת ושר החוץ לשעבר, כבעל הסיכוי הגבוה ביותר לעמוד בראש אותו המנגנון. קודווה הודח מהוועד המרכזי של פתח לאחר שבמאי 2021 הקים רשימה משותפת עם מרואן ברגותי, שתאתגר את אבו מאזן. ברגותי אמנם אינו מקובל על ישראל, אבל ברשות הוא זוכה לתמיכה עממית - בסקרים שנעשו בשנה שעברה התברר כמחליף הפופולרי ביותר לעבאס - ולא דבקה בו השחיתות שדבקה בבכירי הרשות ב־20 השנה האחרונות. קודווה וברגותי אמנם אינם מקורבים כיום כפי שהיו בעבר - קודווה שומר על קשרים טובים עם דחלאן ומשוחח עם נציגים ישראלים וערבים - אך נהנה מהפופולריות שדבקה בשותפו.

 נאסר אל-קודווה, אחיינו של ערפאת ושר החוץ לשעבר. זוכה לתמיכה עממית בסקרים

שוסטרמן־דביר מציינת כי כבר עתה מפעילים בארה"ב מכבש לחצים על ישראל על מנת לאפשר את שיקום הרשות, בד בבד עם שיקום עזה. "את שיקום הרשות הפלסטינית יכרכו האמריקאים והמצרים בהגבלה של אלימות מצד מתנחלים, בהגבלת הרחבת ההתנחלויות ובעצירת בניית התנחלויות חדשות, ובעידוד והקמה של מנופי צמיחה כלכלית משותפים - שיפור תשתיות ביהודה ושומרון, בכלל זה של מים וחשמל, כבישים שיאפשרו חופש מסחר ותנועה שיקלו על הכלכלה הפלסטינית ושיפור יכולות אכיפת החוק והסדר ברשות. הכוונה היא להקים מנגנונים שיספקו ביטחון לפלסטינים תוך תחושה שהם לא מרגישים שמדובר בכלי של ישראל. עם זאת, ישראל לא תוכל לקבל את ההסדר מבלי שתדרוש חופש פעולה ביטחוני בשטחי הרשות". בחירות פלסטיניות יצטרכו להיערך הן במזרח ירושלים והן בשטחי יהודה ושומרון, ולכלול אך ורק מפלגות שמוסכמות על המבנה הבינלאומי שיהיה אחראי עליהן, כאשר חמאס לא תוכל לקחת בהן חלק.

"אם ננהל בחירות אפילו היום או עוד שנה בצד הפלסטיני ותבוא הנהגה חדשה וצעירה שתיתן לפלסטינים תקווה עם שותף ישראלי שאומר שהוא רוצה פחות שליטה בפלסטינים, ההנהגה הזו תזכה לרוב", מסכם סינג'לאווי. "הדור הצעיר שלנו, דור ה־Z, הם רוצים לחיות טוב ולא מעוניינים באלימות. אנחנו לא צריכים לשבת עם האמריקאים בשביל זה. אני נכלאתי באינתיפאדה הראשונה כשהייתי בן 15 למשך 15 שנים. אם תשאל אותי מה לעשות עם שעה אחת שיש לי - אעדיף להיפגש עם חבר כנסת ישראלי ולא לבזבז אותה עם השגריר האמריקאי, כי את השיח האמיתי צריך לעשות מול הישראלים".