בצה"ל היו עסוקים בתעלולי שכר גם על חשבון כשירות החיילים ואיכות הקבע

אפתח במובן מאליו: בחודש האחרון כולנו קיבלנו תזכורת שאסור להתפשר על דרישות הביטחון של ישראל. בנוסף, כולנו מחבקים את חיילי הסדיר, הקבע והמילואים. לי עצמי יש כרגע שני בנים במערכה.

אבל אחרי שכתבתי את זה, מוכרחים לדבר - בכבוד ובזהירות - על החובה לתקן ולנער את המודל הכלכלי של צה"ל, גם ואולי בעיקר כשמיליארדים מתנופפים ויתנופפו לכל עבר במצוות המלחמה. ביום שאחרי נצטרך לחקור גם את המחדלים הכלכליים ששיבשו את דרכה של מערכת ביטחון שלנו. לזכור עד כמה הצבא שלנו היה עסוק בשנים האחרונות בוויכוחים ובדיונים לא נגמרים על תנאי השירות, אולי גם על חשבון הצטיידות וכשירות החייל.

● מוכשרות, חדות ומקצועיות: למה לא הקשיבו לתצפיתניות
● אבישי גרינצייג, טור סופ"ש | כיתות הכוננות, הרחפנים והאכיפה: הכל הופיע בדוחות המבקר

והנה דוגמה אחת קטנה: למדינת ישראל יש כרגע שני רבי אלופים בשירות קבע. הראשון הוא כמובן הרמטכ"ל הרצי הלוי, המנהל את המערכה. השני הוא אביב כוכבי, שרק בינואר יסיים חופשת שחרור מאוד ארוכה ויהפוך ל"רמטכ"ל במיל". בינתיים הוא מקפיד לחמוק מהרדאר, והשבוע טס להרביץ ציונות ביהודי לונדון. אז למה בעצם כוכבי עדיין חייל מן המניין, אחרי חגיגות פרישה שעלו לנו כמה מיליוני שקלים (לפחות) והסתיימו בינואר? בעיקר כי זו השיטה. ככה מאריכים את תקופת השירות, ומקטינים את תקופת הגישור עד הפנסיה. כמו הטריק המפורסם שכורך יחד את שנות הסדיר עם שנות הוותק של מרבית אנשי הקבע, כדי לנפח את הקצבה.

הגולם קם על יוצרו

הטור קצר מלפרט את תוספות השכר וההטבות הלא רשמיות שבנה צה"ל במיומנות במשך שנים לקציניו ולנגדיו. מי שמחפש את הצבא הקטן והחכם, אולי כדאי שיתחיל משם. מדובר במודל משוכלל אפילו בהשוואה ליתר המגזר הציבורי שלנו. הסיבות כמובן ראויות - אנחנו רוצים שהאנשים הטובים ביותר יישארו בצבא - אבל הגולם קם על יוצרו, גם כשהיה ברור שעדיפה תמורה בתלוש רשמי, ולא בתעלולים לא שקופים שעולים לנו הרבה מאוד כסף. מה גם שהתמריצים עודדו בעיקר את אנשי הקבע הוותיקים, במקום את הקצונה הצעירה.

לא מדובר רק במודל שכר בעייתי. בעשור האחרון התעקש למשל כוכבי לקבל תחנת רכבת נפרדת וקו ישיר מתל אביב לבסיס המודיעין החדש שמוקם בנגב, כדי שהצבא יואיל בטובו לעזוב את גלילות. זאת, אף שאם תהיה לחיילים רכבת מהירה ממרכז הארץ לבסיס ובחזרה - ועזבו שזה יעלה לכולנו מיליארדים (אבל ממתי הצבא חושב על הוצאות) - מה בדיוק הועילו חכמים בתקנתם? הרי בנגב חיכו לראות את אנשי המודיעין מגיעים לגור שם עם משפחותיהם.

הגזרים לא יוחזרו לעולם

וישנה גם את הפופולריות של מנהלת המגורים בצה"ל. זו שהחוק הקנה לה משום מה זכות לקנות קרקעות של המדינה בפטור ממכרז, מה שמהווה הנחה דה פקטו של מאות אלפי שקלים למגרש או לדירה. מה שהחל בעיקר כמנוף לשליחת אנשי הקבע לפריפריה, הפך להטבה גם לקוני דירות במרכז. כמו הפרויקט שמשווק כעת בקרית אונו (60 דירות ליד תל השומר), או אפילו שכונת צמודי הקרקע שבה גר הרמטכ"ל לשעבר גנץ בראש העין. זאת, בשעה שאף אחד לא שאל את עצמו מה הערך החברתי והביטחוני בשנת 2023 (או בכלל) למקם אנשי צבא בפרויקט או בשכונה אחת, ואם לא מספיק לצ'פר את אנשי הקבע בסבסוד חופשות או קייטנות ולא בנדל"ן.

השבוע הודו בפניי בכירים במשרד האוצר שהתוכנית הרב־שנתית (תר"ש) שנחתמה בחגיגיות ביוני האחרון בין האוצר למערכת הביטחון נזרקה דה־פקטו לפח. הבעיה היא, שבעוד שהמקלות איבדו כל רלוונטיות (למשל קיצור שירות הסדיר בצורה מדורגת עד לשנתיים בלבד בשנת 2030), את הגזרים שהאוצר קיבל הוא לא יחזיר לעולם. כמו הלבנת "הגדלות הרמטכ"ל" המפורסמות, שניתנו במשך שנים לרוב המוחלט של פורשי הקבע ללא שום הסבר חוקי, ועלו לנו 1.5 מיליארד שקל בשנה.

המבחן הגדול יהיה עתידה של "מנהלת גמלאות ושכר" החדשה של צה"ל, אולי ההישג הכי מרשים שהציגו אנשי האוצר באותו הסכם מיוני. התחייבות להקים מנהלת משותפת, בראשות נציג החשב הכללי באוצר. גוף שאמור סוף סוף לראות מה בדיוק קורה בהוצאות כוח האדם של צה"ל, עד היום "קופסה שחורה" ולא שקופה, שאפשרה למשל לתת את אותן הגדלות רמטכ"ל בלי שאיש ידע. כשהתותחים יפסיקו לרעום, וכשהצבא יעסוק בבירור המחדל הביטחוני העצום ושיקום ההרתעה, נצטרך לוודא שאף אחד לא שכח את המינהלת ההיא, ואת הצורך לשידוד מערכות גם בכלכלת הצבא.

כוכבי השבוע

מצוין: הייטקיסטים בצמרת הבנק 

בשנת 2019, מינויו של חנן פרידמן למנכ"ל בנק לאומי הפתיע רבים במגזר העסקי. פרידמן כיהן קודם לכן כסמנכ"ל החדשנות והאסטרטגיה של הבנק, ולא הגיע כקודמיו מהתפקיד הקלאסי של נותן אשראי. בשנת 2021 אמנון שעשוע, פרופ' למדעי המחשב ומי שייסד את חברת מובילאיי, הפתיע את השוק בהקמת בנק דיגיטלי (וואן-זירו). והשבוע, הפתיע דירקטוריון בנק דיסקונט כשהחליט להעמיד בראש הבנק את דני ימין, לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט ישראל ויו"ר הוועד המנהל של הטכניון, שגבר על בנקאים קלאסיים שהיו ברשימה.

הגיע הזמן להיפרד מההפתעה. מדובר בדוגמאות נהדרות לשינוי האדיר שעובר על ענף הבנקאות בפרט ועל העולם בכלל. כזה שמוכרח לגרום לנו להפסיק לדבר על ענף ההייטק מול כל השאר, ולהתחיל להפנים שהטכנולוגיה, החדשנות וההיי טק מוכרחים להיטמע בהקדם בכל מגזר ומגזר ולהוביל אותם.

בלתי מספיק: ה"זכייה" של חנן מור  

אפילו לטרמינולוגיה יש חלק בקריסת יזם הנדל"ן חנן מור, שהחברה שנשאה את שמו נסחרה רק לפני כשנה וחצי בשווי של מיליארד שקל והשבוע הגיעה לעשרות מיליונים בודדים. בחודש אוגוסט 2021, כשמור הציע מחיר מופרך של 1.52 מיליארד שקל לרכישת קרקע ל-458 דירות בשדה דב המפונה בתל אביב, הוא דיווח לבורסה (כמו יזמים רבים לפניו ואחריו) על "זכייה" במכרז. ניצחון על עשרת היזמים האחרים, שהניחו הצעות נמוכות יותר בתיבה. גם המשקיעים אהבו מאוד את הבשורה - ובתוך ארבעה ימים המניה טסה ב-12%.

חייבים להפנים שיש בעיה במונח "זכייה". ודאי כשמחיר אותה זכייה היה גבוה פי 7 מהמינימום, כפול מהשומה שערכה רשות מקרקעי ישראל ו־40% מעל ממוצע המחיר שהציעו היזמים האחרים. כמה זה מופרך? דמיינו שהצעתם 10 מיליון שקל לדירת חדר בחדרה, ורצתם לספר ש"זכיתם" בה.