במוקדם או במאוחר הסרטון של דובר צה"ל יהיה זמין לכולם: איך מתמודדים?

הסרט שנערך על ידי מחלקת דובר צה"ל, אשר מציג תיעוד קרוב וגרפי של מעשיהם האכזריים של מחבלי החמאס ב-7 באוקטובר, רובו מתוך סרטונים שצילמו המחבלים בעצמם, הפך לשיחת היום.

תחילה הוצג הסרט בן 45 הדקות לעיתונאים זרים, ואחר כך לחברי הכנסת, שחלקם לא יכלו להכילו ויצאו מן האולם, ואחרים נזקקו לטיפול נפשי.

הצגת הסרט נעשית בימים אלה באופן מבוקר על ידי דובר צה"ל גם לקבוצות נוספות, ובין היתר הוקרן לקבוצה של בכירים בהוליווד, באירוע שתואם על ידי גל גדות, בהנחייתו של הבמאי זוכה האוסקר גיא נתיב, ובהמשך מתוכננות הקרנות לאנשי הייטק ולדיפלומטים זרים.

ביום ה' רעשו הרשתות החברתיות כאשר נודע לכאורה כי הסרטון כבר דלף. מפיצי ההודעה טענו כי הסרט מתחיל במגן דוד כחול, ובמילים For the next 45 minutes, אבל בדובר צה"ל טענו כי מדובר בפייק ניוז.

בהקרנות של דובר צה"ל חל איסור לצלם את הסרטון, אך יחד עם התרחבות המעגלים שלהם הוקרן הסרט באופן רשמי, עולה חשש ממשי שהוא ידלוף בחלקו או בשלמותו. לכך יש השלכות שליליות מבחינת ביטחון שדה, אבל גם מבחינת בריאות הנפש של הצופים.

המועצה הלאומית לפוסט טראומה, שהוקמה על ידי רופאים מומחים בתחום כדי להמליץ למשרד הבריאות לגבי טיפול בטראומה, הוציאה מכתב לציבור, ובו אזהרה חמורה מפני צפייה בסרטון.

"הבדל גדול בין מילה כתובה לחשיפה ויזואלית"

פרופ' איל פרוכטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה, כולנו כבר שמענו תיאורים וחלקנו גם צפינו בתמונות או בסרטונים של המעשים שעשו מחבלי חמאס. האם הסרטון הזה יכול להיות יותר נורא ממה שכבר משתולל לנו בדמיון?
"לא שמענו הכול. גם אם אומרים לנו אנסו ושרפו, המוח לא כל כך בקלות מדמיין את זה. ההבדל בין המילה הכתובה ובין חשיפה ישירה לתיעוד הוא גדול, ויש גם הבדל גדול בין ויזואליה לשמע. הוויזואליה ידועה כחזקה הרבה יותר ביצירת טראומה משנית. אנשים שערכו את הסרטונים כבר נמצאים היום בטיפול".

 פרופ' איל פרוכטר / צילום: אתר משרד הבריאות

אולי צריך להשמיד את הסרטון?
"יש לו ערך הסברתי, בעיקר מול אנשים שמכחישים את המעשים. אני פחות חושש לבגירים בתפקיד שרואים אותו במסגרת תפקידם, ותוך מודעות למה שהם עומדים לראות.

"כשאנשים נחשפים לזוועה עם מטרה, ובמסגרת תפקידם, זהו גורם שמתווך ועוזר להתמודד עם הטראומה. החשש הוא שיצפו בו בני נוער, או אנשים שלא כל כך מנוסים בלהגן על הנפש שלהם, או אנשים שכבר ממילא נמצאים במצב של פוסט טראומה, וזה יכול להחריף את מצבם. רבים מהם כבר נמצאים במצב גרוע מזה שהיו לפני האירועים".

"ברגע שהסרטון ידלוף כולנו ניחשף לפרטים"

לדברי פרוכטר, "מובן שיש גם שיקול של פרטיות. המצולמים ששרדו או בני המשפחה של אלה שלא שרדו, אולי לא רוצים שיקיריהם ייראו ברגע הנורא שלהם.

"גם אם הם מוכנים לוותר על הפרטיות למטרות מודיעין או הסברה נקודתית, אולי הם לא רוצים שהסרט יופץ לכל האוכלוסייה הישראלית, או לכל העולם, והתמונות הללו עלולות גם להגיע בסוף בחזרה אליהם. ברגע שהסרטון ידלוף לציבור, כולנו ניחשף לפרטים ממנו, זה כבר לא בשליטתנו, אם כי החכמים בינינו ישתדלו להימנע מזה ככל האפשר".

אם מישהו חייב לצפות בסרט במסגרת תפקידו, או כי הוא רוצה להשתמש בו למטרות הסברה, האם יש לו דרך להגן על עצמו?
"קודם כל ברור מה לא צריך לעשות. בניגוד למה שאחת מחברות הכנסת סיפרה שהיא עשתה, לא כדאי לקחת קלונקס לפני הצפייה. זה רק פוגע ביכולת של המוח להתמודד, להתגונן ולעבד את הדברים.

"אם הילד שלכם נחשף, כדאי לדבר איתו על כך, כי הדבר הכי גרוע הוא התחושה שנוסף על עצם הזוועה, גם צריך לשמור את זה בסוד, ולהישאר עם זה לבד. כמובן, לא צריך לדבר עם הנוער על כל פרט ופרט גם אם ראו מה שראו, אלא על מה שהם מרגישים צורך להוציא".

אם שולחים למישהו בחו"ל את הסרטון כהסברה, בעצם מעניקים לו טראומה?
"לאו דווקא, כי זה לא אצלם. כולנו רואים אלימות גרפית במדיה מעת לעת, אבל ההבדל כאן הוא המחשבה שזה יכול היה להיות אנחנו, ושזה עדיין יכול להיות אנחנו. אנשים שחיים בחו"ל ואין להם קשר לישראל, לא בהכרח יחוו זאת כך. כשנסעתי עם בית החולים ההומניטרי של צה"ל לטפל בנפגעי הטייפון בפיליפינים, גם אני הצלחתי להרחיק את עצמי רגשית מהאירועים.

"אנחנו עושים עם המוח כל מיני תרגילים. זה קרה רחוק, המקום לא דומה לבית שלי, האנשים הללו לא בדיוק דומים לי. אותו הדין לגבי סרטי שואה - זה דומה לנו אולי, אבל זה כבר נגמר. סרטים של האירועים הקרובים הללו, יזעזעו אותנו יותר.

"אני ממליץ בתקופה זו בכלל לא לצפות בחדשות. אף אחד לא מקבל תועלת מהצפייה שלנו בזה. כולנו היינו מאוד קרובים לאירועים, וזה מספיק. העצה המקצועית שלי להתמודדות עם התקופה הזו היא, ככל האפשר, לשמור על שגרה כמה שיותר נורמלית".