בדרך לעסקת חטופים? זה מה שיקרה מרגע הסיכום עם חמאס

בשנת 2014, בעקבות הסערה הציבורית הנרחבת עקב אישורה של עסקת שליט על-ידי ממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, תוקן חוק הממשלה. בשני תיקונים שונים, נקבע בחוק מנגנון מוסדר לעריכתן של עסקאות שבמסגרתן משוחררים אסירים ביטחוניים, ונכללה בו שורה של מגבלות והוראות הנוגעות לכך. כך למשל, נקבע כי לא ייכלל בעסקה שכזו אסיר שהורשע ברצח, אשר בית המשפט קבע לגביו כי בוצע בנסיבות חריגות בחומרתן.

● ראיון | המומחה שמסביר: זה האיש שמקבל החלטות בעניין החטופים וכדאי להיזהר ממנו
● אבישי גרינצייג, פרשנות | לפעמים זכות הציבור לא לדעת, בעיקר כשמדובר בעסקת החטופים
● חזית המדע | "כל פרט בתמונה מעוצב": חוקרת קלטות חטופים על תפקידן בלוחמה הפסיכולוגית 
● ההבדל בין בני ערובה ושבויים והאם הוא משפיע על סיכויי שחרורם

כאמור, גם עסקת שליט אושרה על־ידי הממשלה קודם לביצועה, וכך גם מורה החוק. ראש הממשלה לא יכול לקבל החלטה כזו לבדו. אולם קודם לאישורה של עסקה בממשלה, ישנם מספר דברים שצריכים להתרחש: ראשית, צריכה להתגבש רשימה של אסירים, אשר גורמי המקצוע - שב"כ, אמ"ן ושב"ס - נתנו את חוות־דעתם ביחס אליה.

בנוסף, ישנו תפקיד משמעותי גם למחלקת החנינות במשרד המשפטים, ובהמשך לכך גם לנשיא המדינה, בהתאם לחוק היסוד הקרוי על שמו ומסדיר את סמכותו בתחום החנינות. הטעם לכך הוא שכאשר מדובר באסירים פליליים שהורשעו בישראל, הדרך לשחרורם עוברת באמצעות חנינה. אצל עצירים מינהליים, אשר ייתכן שגם כאלה ייכללו בעסקה, אין צורך בכך.

מעבר לכך, שלב נוסף בציר הזמן נוגע לזכויותיהם של נפגעי עבירות הטרור, שהאנשים שפגעו בהם עומדים בפני שחרור. על־פי חוק זכויות נפגעי עבירה, מוקנית להם זכות - ראשית, להיות מודעים על כך שהשחרור האמור צפוי, ושנית - להביע את עמדתו על השחרור. במקרה שלנו - קודם לחתימת נשיא המדינה יצחק הרצוג על החנינה או החנינות.

הסיכוי לקבלת עתירה נגד שחרור אסירים אפסי

באחת העתירות לבג"ץ שנגעו לאפשרות שישוחררו אסירים במסגרת עסקת שליט, אשר הוגשה שנתיים לפני אישורה בפועל של העסקה, קבע בית המשפט העליון כי משפחותיהם של נפגעי הטרור רשאיות לפנות למחלקת חנינות במשרד המשפטים גם ללא קשר לקיומה של עסקה, על־מנת לקבל פרטיו המזהים של המחבל שפגע ביקיריהן, ולהתנגד בהתאם לכך לאפשרות שישוחרר. למשפחות ישנה גם אפשרות לעתור לבג"ץ על ההחלטה לשחרר.

בעסקת שליט, לדוגמה, פורסמה רשימת שמות האסירים לציבור ב-15 באוקטובר 2011, כאשר העסקה תוכננה ליום 18 באוקטובר. בין לבין, הגיש ארגון אלמגור יחד עם שורה של נפגעים, עתירה נגד ביצועה של העסקה. בית המשפט קיים בכך דיון, אך דחה את העתירה, בהיעדר יסוד להתערבות בהחלטת הדרג המדיני.

גורמים שהיו מעורבים במשא־ומתן להשבתם של שבויים ונעדרים בעבר ציינו כי הם מאמינים שהפעם לא יוגשו עתירות שכאלה, הן בשל אופיים של החטופים שהשבתם מסתמנת - ילדים ונשים; והן בשל האסירים מן העבר השני שצפויים להשתחרר - קרי, לא עבריינים "כבדים". מכל מקום, הסיכוי לקבלתה של עתירה כזו הוא אפסי. אמת המידה להתערבותו של בית המשפט העליון בהחלטות של הדרג המדיני היא בלתי־עבירה. בטח במקרה הנוכחי. ייתכן שהשופטים יקיימו דיון, על־מנת לתת לנפגעים ולמשפחותיהם את האפשרות להשמיע את קולם. העתירה תוגש בזמן שיא, והדיון שבעקבותיה ייקבע לאותו היום או ליום העוקב, בהתאם למועד פרסום השמות. אך העסקה - אם תוסכם - לא תיעצר בבית המשפט.