עינב לוי נאלצה לעצור את העסק בנתיבות בגלל המצב. עכשיו היא מתחילה מחדש, קצת אחרת

העסק: "גם החילונים הגמורים מתעניינים בבאבא סאלי"

את עינב לוי אי אפשר לפספס. היא תמיד חובשת כובע שחור רחב שוליים והמראה שלה, מסתובבת ברחבי נתיבות ומאחוריה שובל של מבקרים סקרנים, שרוצים להכיר את הקהילה המקומית, מוכר בעיר. אל סיורי האוכל והתרבות שהיא עורכת כבר כמה שנים במקום, שנקראים I Love Netivot, היא הגיעה בדרך עוקפת. "נולדתי וגדלתי בנתיבות", היא מספרת, "אבל בכלל הלכתי ללמוד קולנוע".

● ישראל מתגייסת | המיזם החדש שמסייע לסטארט־אפים בזמן המלחמה
● ישראל מתגייסת | הקמפיינים החדשים שקוראים לעולם להתערב בהחזרת החטופים
● ישראל מתגייסת | התאחדות הסטודנטים הארצית תסייע במיליוני שקלים לצעירים שלומדים באקדמיה

עם סיום לימודיה גמלה בה ההחלטה לעסוק בתיירות, דווקא בעיר שלה: "אלה סיורי עומק, בדגש על תרבות וקולינריה, שדרכם אני מאפשרת הצצה אל הווי הקהילה. זו קהילה מיוחדת שמורכבת מפסיפס של עדות ותרבויות שמצליחות לחיות יחד בכבוד הדדי".

את הסיורים שלה היא מתחילה בבית מגוריו של הבאבא סאלי. "אני בכוונה מתחילה שם, בבניין מגורים סתמי למראה, ולא במתחם הקבר, שהוא אחד מהסמלים המרכזיים של העיר, כדי לספר את הסיפור שלו מנקודת מבט אנתרופולוגית ולא אמונית. בדרך כלל אני ממשיכה לביקור במתחם הקבר, כי המטיילים סקרנים, גם החילוניים הגמורים שבהם. משם אני לוקחת את הקבוצה לסיור בנקודות מעניינות בעיר, מפגישה אותה עם דמויות מפתח בעיר, אמנים ובעלי עסקים מקומיים, ואפילו עוצרת בקניון המקומי שלנו, שיש בו דגם מוקטן של מגדל אייפל. אני מתבלת את הסיורים בהרבה אוכל טעים, של בשלנים ומסעדנים בני המקום, ובאנקדוטות וסיפורים אישיים. אני תמיד אומרת מראש לנרשמים שהמשך הוא שלוש־ארבע שעות, אבל לרוב זה לוקח יותר, אנשים שואלים המון שאלות וגם נשארים לסיבוב קניות".

7 באוקטובר: "לא הסכמתי לצאת מהממ"ד שלושה ימים"

"בשבת שבה פרצה המלחמה הייתי בבית ההורים בנתיבות", היא מספרת. "בשש וחצי בבוקר כבר שמעתי יציאות טילים, עוד לפני האזעקות. הערתי את בת הזוג שלי ומיד הסתגרנו בממ"ד כולנו יחד. עברו שלושה ימים עד שיצאנו ממנו. ישנתי על הרצפה כשעל הראש שלי סירי הדגים של אמא שלי. במקביל לאזעקות קיבלנו מחברים בשדרות כל הזמן סרטונים של מחבלים ברחובות. למרות שהמחבלים שהגיעו לנתיבות נוטרלו, לא הסכמתי לצאת מהממ"ד.

"ביום השלישי בת הזוג שלי ארזה לי תיק והכריחה אותי לנסוע לאחותי בנתניה. התגוררנו אצלה במשך שלושה שבועות, וגם שם מיעטתי לצאת מהבית - גם מהחרדה וגם מהצער על חברים ומכרים שנרצחו. מספרם גדול יותר ממה שהלב שלי יכול להכיל. שלושה מהם חברים טובים: עמית מן, פרמדיקית מקיבוץ בארי שעד רגעי חייה האחרונים עסקה בהצלת חיים, אבשלום יאיר פרץ, לוחם ימ"מ וגיבור ישראל, וחברתי נעמי אזולאי שיטרית, שיצאה לריצת בוקר סמוך לקיבוץ יד מרדכי, שם נרצחה".

קונספציה ושברה: ״מעולם לא חשתי סכנה בעיר שלי״

"מיום היוולדי ועד לפרוץ המלחמה לא חשתי סכנה בעיר שלי. לטילים ששוגרו לעברנו במשך עשרות שנים כבר התרגלנו, אבל הפעם זה היה איום מסוג אחר. מחבלים שחדרו לישראל הסתובבו חופשי והיו בדרכם אלינו. לראשונה בחיי הבנתי כי המיקום של נתיבות אכן מסוכן.

"אבל אני רוצה להאמין שנשוב כולנו למקום שהיה לנו לבית. אני מקווה שארגיש בטוחה כמו שהרגשתי עד ליום הארור הזה. אני יודעת שעם ישראל הוא התשובה שלי, הוא הביטחון שלי".

הפרק החדש: ״שילבתי את היכולות הקולנועיות שלי"

לאחרונה החליטה עינב להפעיל את העסק שלה במתכונת קצת אחרת. "הבנתי שהשילוב בין היכולות הקולנועניות שלי לבין העובדה שאני יודעת לספר סיפור ושנתיבות היא סיפור - מאפשר לי להשיב את הסיורים באופן וירטואלי. אני לא ממציאה את עצמי מחדש, רק מעדכנת גרסה. אני מתכננת להפיק מפגש בזום שבו אערוך היכרות עם התושבים, הסיפורים והעיר שאני כל כך אוהבת. נכון, אי אפשר יהיה לטעום את המאפים של חיים או את הקציצות של נדב, אבל אפשר יהיה לקבל את המתכונים, אותם אני אעלה בזום ואשלח למשתתפים.

"לסיור הווירטואלי קראתי 'על ניסים ונתיבות', ואני מתכוונת לספר למשתתפים, בין השאר, את סיפורי הניסים הרבים של העיר, אלה שלפני ואחרי המלחמה. זה אתגר לא פשוט. אם בסיורים הרגילים אני מפגישה את המשתתפים עם תושבי המקום ועוצרת לטעימות, בגרסה הווירטואלית אני צריכה לתווך אותם ואת הסיפור שלהם. אז לקחתי מצלמה והתחלתי להסתובב בנתיבות של אחרי 7 באוקטובר. פגשתי את התושבים, ששיתפו אותי בחוויות שלהם. בשלב הבא אני אקח את החומרים שצילמתי ואערוך אותם לסיור וירטואלי. אני מקווה שאצליח, כי זו הדרך היחידה שלי כרגע להתפרנס".

חשבון האינסטגרם של חגית אברון