הבכיר שחושף: כבר בשנת 2019 היו התרעות על חטיפה של חמאס

במהלך ישיבת קבינט שהתקיימה בשני בערב, אושרה עסקה להשבתם של 50 חטופים לישראל, 30 מהם ילדים. העסקה נרקמה, מטבע הדברים, במסגרת משא-ומתן עם חמאס, שנעשה בתיווכם של צדדים שלישיים.

● בניגוד להצהרת נתניהו, בצלב האדום טוענים שלא יוכלו לבקר חטופים שלא שוחררו 
● עסקת החטופים יוצאת לדרך: לאיפה נעלם גל הירש? 

משא-ומתן מול חמאס הוא מורכב, לא רק מן הבחינות הברורות שהן זהות היריב שלך והאופי שלו - אלא גם מבחינת המגבלות המשפטיות הבינלאומיות שחלות על ישראל בהקשר הקונקרטי הזה. "מעבר לעניין הבסיסי של היעדר תקשורת עם חמאס מטעמים מובנים, בסוף ישראל לא יכולה לנהל שיח ישיר, גם לא מבחינה משפטית, עם חמאס", מתאר עו"ד סא"ל (מיל') אבי כאלו, ששימש ראש מחלקת שבויים ונעדרים באמ"ן בין השנים 2019-2014 וכיום מנהל הייעוץ והמחקר הביטחוני (Aerospace & Defense) למזרח תיכון בחברת הייעוץ האמריקאית פרוסט אנד סאליבן. כאלו משמש היום גם עמית מחקר במכון הבינלאומי לחקר הטרור באוניברסיטת רייכמן.

"לפי תנאי הקוורטט שישראל שותפה להם מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה - אין לנהל דיאלוג ישיר עם חמאס. מטבע הדברים, השיח מתנהל דרך צדדים שלישיים, ובהם ארגוני וסוכנויות האו"ם, הצלב האדום, שחקנים אזוריים ולפרקים אף שחקנים בזירה הבינלאומית". לדבריו, מול חמאס, הגורם המרכזי יהיה מצרים, בשל הסמיכות הגיאוגרפית, היותה שחקן משמעותי בזירה הפלסטינית ומעמדה האזורי של קהיר, לרבות ביחסים מול ישראל. "מבחינת מצרים חמאס הוא סדין אדום, נוכח היותה תנועה מרכזית בזרם האחים המוסלמים".

גורם נוסף ומשמעותי הוא הפטרון קטאר. השחקן שמזרים כסף לחמאס ומייצר את המעטפת המדינית עבורו. "במובנים רבים הוא 'כיפת הברזל' של חמאס", מסביר כאלו. מעבר לכך עומדים שחקנים אזוריים נוספים כטורקיה, בעיקר נוכח רצונו של ארדואן לשמר עמדת מנהיגות אזורית, לצד מתווכים פרטיים וארגוני חברה אזרחית שיש להם קשרים בצד השני. "זה יכול להיות ישראלים לשעבר, כל מיני ארגוני זכויות אדם, אנשים שמעורבים בפתרון סכסוכים בעולם עם אזרחויות זרות, או גורמים שאינם מאזור המזרח התיכון", אומר כאלו.

בשנים שבהן ליווה כאלו את תחום השבויים והנעדרים הוא נכח בעשרות פגישות עם מתווכים בארץ וברחבי המזרח התיכון, ומכיר היטב את כלל הנדבכים שהטיפול בתחום הרגיש הזה.

 צעדת המשפחות של החטופים, שקראו לשחרורם / צילום: Associated Press, Ohad Zwigenberg

"המערכה בשו"ן (שבויים ונעדרים, נ"ס) דורשת התבוננות של 360 מעלות, ולה שלל היבטים: אסטרטגי ומערכתי, מודיעיני ומבצעי, תקשורתי, משפטי והומניטארי וכמובן - משא-ומתן ודיאלוג מתמשך למול משפחות הנעדרים. זו מערכה מורכבת, בעלת מרכיבים ייחודים שאינם בהכרח לחם חוקו של עולם המודיעין והמבצעים", מסביר כאלו.

ימיו של כאלו כראש מחלקת שו"ן באמ"ן הם ימי פוסט מבצע "צוק איתן". בשבי חמאס מוחזקים מאז האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, וחללי צה"ל סמ"ר אורון שאול וסגן הדר גולדין. את המשא־ומתן שהתנהל לשחרורם ראה כאלו בעיניו, והוא לא אהב את מה שהוא ראה. "המשא־ומתן הלא כ"כ מוצלח עם חמאס שהיה אז משקף חלק מתפיסת היהירות הישראלית והיעדרה של חשיבה מאוזנת לגבי חמאס, שאותה פגשנו באופן מחריד ב־7 באוקטובר", הוא טוען. "התפיסה הזו באה לידי ביטוי גם בתחום השו"ן, עת הדרג המדיני נמנע מלנהל משא־ומתן אפקטיבי להשבת נעדרינו משבי חמאס בשעתו".

לדבריו, מה שקרה שם מעיד על הלך הרוח, על ה"יסוד הנפשי", אם נרצה לחשוב על זה במונחים משפטיים, שאינו מאפשר - גם לפי תאוריות יסוד של תורת המשא-ומתן - להגיע להישג ממשי. "אם היסוד הנפשי שלך הוא כזה שאתה לא מבין את עומק האתגר ואתה מזלזל ביריב מנגד, אם אתה חושב שהכול יהיה בסדר, שאתה יודע לנהל אותו ואתה בא בתפיסת פטרונות - גם אם אין שום ספק שיש לך עליונות על הצד השני - צבאית, מודיעינית, איזורית וערכית - עדיין יהיה לך קשה להגיע למקום שבו במשא-ומתן היתרונות שלך לא יתבטלו. ואת הדבר הזה מקבל החלטות התעקש לא להבין, רצה לא להבין - ולא התקדם".

"ההתרעות הגיעו למקבלי ההחלטות כבר ב־2019"

לטענת כאלו, כישלון העבר בנוגע למשא־ומתן עשוי להיות גם אחד הקטליזטורים שהניעו הקצנה נוספת בתפישת הנהגת חמאס בראשות יחיא סנואר, כלפי ישראל. "זה לא שלפני כן חמאס היו חובבי ציון, ובהחלט יכול להיות שהם היו מבצעים את טבח השבעה באוקטובר בכל מקרה. אבל אין ספק שהעובדה שלא קודמה עסקת שו"ן בעשור שלפני האסון הנורא שהתרחש עלינו, הייתה זרז שגרם להם להקצין כי הם הבינו שהם לא מצליחים להגיע להישגים בתחום האסירים דרך משא־ומתן. והיו מי שהניחו התרעות אסטרטגיות בפני המערכת שבהיעדר התקדמות במשא־ומתן חמאס יבצע פיגוע חטיפה אסטרטגי. אף אחד כמובן לא חזה את ה־7 באוקטובר, אבל ההתרעות הללו ישבו אצל שולחן מקבלי ההחלטות כבר ב־2019".

כאלו מסביר שהטיפול במשא־ומתן לאורך השנים מלמד משהו עמוק על הגישה הישראלית לאירועים. "יש בכך כדי להעיד על עיוות התפיסה בו לוקה הדרג המדיני בישראל  ביחס לחמאס, על המשמעויות האידיאולוגיות, התרבותיות והתפישתיות העמוקות של הארגון והפרסונה המסוימות של העומד בראשו בעת הזו. גישה אחרת הייתה יכולה לעבור גם דרך טיפול נכון בסוגיית השו"ן - יחד עם בניית מכשול אפקטיבית יותר ומרכיבים נוספים. ברגע שאתה שאנן, יהיר, פטרון ומספר לעצמך המון דברים, שאינם בהכרח מרכיב אינטגרלי בתפישת המציאות של האויב, גם זה יפול לתוך המשוואה. כך שעיסוק יותר מדוייק בשו"ן היה יכול להיות חלק ממסגור הוליסטי יותר של ההתבוננות בחמאס", הוא מחדד.

"בהנחה שאתה יוצא מנקודת המוצא שחמאס כאן כדי להישאר, וזו הייתה ההנחה, שיש לך יריב שאתה צריך להתנהל איתו בשיח של תמורות ומחירים, אתה לא יכול לנהל איתו משא־ומתן כמו שניהלת, ועם אפס תוצאות. כמובן שאם אתה מחליט שאתה משמיד אותו זה סיפור אחר - אבל זו לא הייתה הדירקטיבה המדינית בשנים האחרונות, נהפוך הוא - אפשרנו לארגון להתעצם, להתבסס כלכלית וצבאית ולשחוק אגב כך ההרתעה הישראלית, עד לנקודת האפס - הגראונד זירו שלנו - טבח ה־7 באוקטובר ביישובי העוטף".

הקשר עם משפחות החטופים - קריטי

לצד המשא־ומתן המדיני וההשלכות הצבאיות, כאלו מציין אלמנט נוסף וקריטי - הקשר האישי עם משפחות החטופים. במסגרת תפקידו הוא לקח חלק במבצע להשבת שרידי גופתו של לוחם השריון, רס"ל זכריה באומל ז"ל, 37 שנים לאחר שנפל בקרב בסולטן יעקב במבצע שלום הגליל. במקביל למאמץ המודיעיני, כאלו שמר על קשר רציף עם משפחתו של באומן. לדבריו, הקשר האישי עם אימו מרים ז"ל באומן, היה משמעותי ועוצמתי למדי אחרי חמש שנים ששימש בתפקיד ועשרים השנים שבהן עסק בהשבת שבויים.

עצמותיו של באומל הובאו לישראל בעקבות שורת מבצעים בהובלת אמ"ן, בשיתוף פעולה חריג מסוגו עם צבא רוסיה. הימים הם ימים אחרים. המלחמה באוקראינה עוד לא פרצה. וב־4 באפריל 2019 הכריז צה"ל על זיהויו של באומל, והשבתו.

זיהויו של באומל התבצע על בסיס ממצאי DNA וכן על איתור חפציו האישיים, ביניהם ציצית וסרבל שריון שנשמרו כל השנים.