"ניסויים נהרסו והלכו לפח": מכון המחקר בצפון שנאלץ להתפנות ונלחם על עתידו

ביוום ראשון, 8 באוקטובר, כאשר הם עדיין מעכלים את אירועי השבת השחורה ומנסים, כמו יתר המדינה, להבין מה התרחש באזור העוטף, קיבלו תושבי גבול הצפון של ישראל הודעה שעליהם להתפנות למקום בטוח יותר. התושבים ארזו מזוודות בחופזה והתפזרו בין קרובי משפחה, דירות זמניות ומלונות. אבל מה עושים עם מכון מחקר?

ולא סתם מכון מחקר. מיג"ל, מכון למחקר מדעי יישומי בגליל, עוסק בפנים שונות של מדעי החיים ובין היתר בחקלאות. זה אומר שחלק מהניסויים שנערכים בו נטועים בסביבתו הפיזית, במובן הכי מילולי שיש.

● מצלמים ושורדים: מה גרם לאנשים לשלוף את הטלפון גם תחת אש
● חזית המדע | "כמו אדם שעולה מצלילה למעמקים": איך משקמים אנשים שחזרו מהשבי  

מה יעלה בגורל תפוחי העתיד

"אנחנו מכון של 300 איש שעוסקים במחקר, מחולקים ל-47 מעבדות בקריית שמונה ומכללת תל חי, שבה משמשים חלק גדול מהחוקרים שלנו כמרצים", אומר מנכ"ל המכון, דוד זיגדון.

"ב-8.10 קיבלנו את הודעת הפינוי, ולמעשה כל העובדים שלנו נסעו באותו יום דרומה. אלה אנשים שאף פעם לא חלמו לעזוב את הצפון, אבל אחרי שראו מה שקרה בדרום, ודאי שהם קמו והלכו. התעוררנו ליום ראשון שבו אין לנו חוקרים, אולי 20% הגיעו, ובין אלה שלא הגיעו פיזית כ-20% היו מגויסים".

זיגדון הבין שיש לו כמה אתגרים. "קודם כול, איך אני שומר על הבטיחות של העובדים שכן מגיעים, אבל מיד אחרי כן - מה אני עושה עם הדוגמאות המדעיות. יש לנו ניסויים שאי אפשר להפסיק באמצע, דגימות תאים שצריך לטפל בהן, שכל הפסקת חשמל יכולה לגמור את הניסוי. ובאמת בשבוע הראשון כשאנשים מאוד פחדו להגיע למקום, היו ניסויים שנהרסו והלכו לפח.

"יש לנו ניסויי שדה, למשל ניסויים בפטריות, כולל פטריות פסיכדליות, שנערכו בחוות מתתיהו. לא יכולנו לגשת אליהם כי האזור הוגדר שטח צבאי סגור. או למשל ניסוי בעצי פרי נשירים. הניסוי הזה אמור להביא לנו את התפוחים של העתיד, שיהיו עמידים בתנאי האקלים של ישראל אחרי שיגיע השינוי באקלים. אבל ניסוי כזה הוא עונתי. מה שאנחנו לא מצליחים לעשות עכשיו - זהו, נגמרה העונה וצריך לחכות עוד שנה".

המעבדות התפזרו בכל הארץ

אתגר נוסף היה עזיבתם של חוקרים בינלאומיים במכון. "היו לנו 14 כאלה, בעיקר מהודו, שגרים בקריית שמונה בבתים ישנים ללא ממ"ד. כולם חוץ מאחד עזבו, לקחו את החופשה השנתית שלהם ועכשיו הם צריכים להחליט אם הם חוזרים. לסטודנטים הערבים גם יש אתגרים, הם חוששים להסתובב בדרכים, והייתה לנו גם הרוגה אחת, ממשתתפות המסיבה".

מה עשיתם במצב הזה?
"מיום ראשון התחלנו להתקשר ולבקש עזרה מכל החברים והשותפים שלנו באוניברסיטאות, בתי החולים ומכוני המחקר ברחבי הארץ. ההיענות הייתה אדירה.

"כל חוקר החל להתמקם במעבדה מארחת, בעיקר לפי המיקום של החוקרים והסטודנטים שלו. בהדרגה התחלנו להעביר לשם גם את הדוגמיות ואת הציוד. מכון מיג"ל בעצם פרוש היום משדה בוקר ועד קצרין, הכול בהתנדבות של המארחים.

"בסוף השבוע הראשון התקשרנו לחברה מומחית בשינוע חומרים ביולוגיים, והם העבירו חלק לקומה מינוס 1 של המכון, רק כדי לשמור עליהם. חלק העבירו למעבדות המארחות להמשך עבודה. היה לנו חשוב לחפש מקומות שגם אם תהיה בהם הפסקת חשמל, הם מגובים בגנרטורים, וגם שאם תהיה הפסקת חשמל כזו, השמירה על החומרים למחקר תהיה בעדיפות גבוהה, מה שלא בהכרח קורה בבית חולים".

פרופ' דרור נוי, ראש החוג לביוטכנולוגיה במכללה האקדמית תל-חי וראש מעבדה במיג"ל, מתאר כיצד המעבדות התפזרו בכל רחבי הארץ. "מנהלת מעבדה שלי התמקמה במעבדה פשוטה ללימוד ביולוגיה במתחם של מכללת תל חי בקצרין, וקבוצה אחרת במעבדה לחקר הכינרת בחוקוק, הקרובה לטבריה.

"אני עצמי במכון ויצמן, חלק מהניסוי שלי הועבר לתל אביב כי יש להם מכשור דומה לזה שבו השתמשתי במעבדה בתל חי, ושם עובד אחד המתמחים שלי. יש לי סטודנט מניגריה שהיה שם בחופש כשהאירועים התחילו ונשאר שם, והוא עושה עבודה חישובית מהבית, ויש לי עוד אחד כזה שעובד מהודו, ואחד מראש פינה".

זה יותר קשה או קל מהקורונה?
נוי: "יותר קשה כי בקורונה די מהר קיבלנו אישור לגשת למעבדות במקרה הצורך. גם אנחנו עצמנו לא בבית, וזה מאוד מורכב. ואין לנו שמץ מושג עד מתי. חלק מהחוקרים עובדים בשטחים פתוחים שאין בהם לא ממ"ד ולא אזעקות, וזה מאוד מסוכן".

היו עובדים שנשכבו לצד הכביש תחת התקפת טילים, כשהם מגינים בגופם על דגימות?
זיגדון: "הכול היה, גם כאלה".

"נלך לאסוף תרומות, אין ברירה"

אחרי השבוע הראשון של ההלם, מספר זיגדון, החל המכון במשימה של ארגון מערכות המידע וגיבוי החומרים בענן, ומהשבוע השלישי המכון עובד, רק באופן מבוזר.

הביזור בטח מקשה על העבודה.
"זה לא אידיאילי, הצוותים שלנו אוהבים לעבוד יחד ואת ההפריה ההדדית, אם כי יש פה גם יתרון של היכרות עם צוותים חדשים, עם רעיונות ותחומי מחקר חדשים, וכבר שמעתי על שיתופי פעולה שנרקמים".

מה יעלה בגורל הניסויים?
"במקומות שאליהם מותר להגיע, קנינו מיגוניות ופרשנו אותן שם, וחלק מהחוקרים מגיחים מדי פעם כדי לטפל בניסוי. במקומות שלא ניתן לגשת אליהם, המחקרים הופסקו, וכן, יש לזה משמעות.

"צריך להתמודד עם הכול. אין דחיות בהצעות מחקר, אין דחיות בדוחות על מענקים. להיפך, בחו"ל כל הזמן רוצים לבדוק שאנחנו בסדר, שכספי המענק שלהם לא הלכו לאיבוד, ומול חו"ל אתה לא רוצה להיראות מסכן".

קיבלתם עזרה מהממשלה?
"כלום. אנחנו מתוקצבים על ידי משרד המדע וקיבלנו עד היום רק 70% מהתקציב שהובטח לנו בתחילת השנה, וכבר סוף נובמבר ואין לנו מושג מתי ואם נקבל את השאר.

"בשנים האחרונות בנינו את המכון כך שכ-15% מההכנסות שלנו הן מהתעשייה, וכל זה כרגע נעצר. כל עסק נפגע בדרכו, וכרגע עסוק בספירת כוחות. הסטארט-אפים שקיבלו את הטכנולוגיות שלנו בזיכיון מתקשים כעת לגייס הון. מה נעשה? נלך לאסוף תרומות, אין ברירה.

"האתגר העיקרי הוא שקשה לתכנן קדימה, ואנחנו לא יודעים עד מתי יארחו אותנו. יש לנו חוקרים שהיגרו עבורנו לצפון, אפילו אחרי פוסט-דוקטורט בארה"ב, והצפון הוא לא הבית שלהם. זו שאלה טובה מתי ואם הם ירצו לחזור. אם הממשלה לא תפצה אותנו, אין לנו סיכוי להישאר שם".