מטוס אחרי מטוס, מתנדבים נוהרים לישראל למלא תפקידים נחוצים

ד"ר דב פרנקל המריא משדה התעופה בניוארק, ניו ג'רזי לשדה התעופה בן גוריון בישראל. משם הוא היה בדרכו להתנדב במרכז הרפואי ברזילי, בית חולים באשקלון בו מטופלים אנשים שנפצעו בשבעה באוקטובר במתקפת חמאס. "אני חושב שחיי נועדו בשביל הרגע הזה", אמר פרנקל, בן 50, שבקושי הספיק לעבור בזמן את הבדיקות הביטחוניות המקיפות שעורכים עובדי אל על בצ'ק אין. 

● אלביט מחזירה פנסיונרים לעבודה כדי לעמוד בביקוש למערכות נשק
● בליץ ראיונות ומשלחת לעזה: מה התוכנית של קטר לרצועה

המלחמה הביאה את מזכירות המדינה בארה"ב לפרסם התרעות נסיעה כדי להזהיר אנשים לא לנסוע לעזה ולשקול מחדש נסיעה לישראל וליהודה ושומרון "בגלל טרור ותסיסה אזרחית". אך רבים בוחרים לנסוע בכל זאת, כולל תושבים החוזרים הביתה למרות הסיכון, סטודנטים העוסקים בלימודים דתיים וחיילי מילואים שזומנו על ידי צה"ל. 

חלק מהאנשים שנוסעים לישראל ממלאים משרות שנותרו ריקות על ידי ישראלים שהצטרפו למאמץ המלחמה. גלן גרוסמן, שבבעלותו עסק של רשתות מחשבים, חזר לאחרונה לביתו שבפלורידה לאחר שעבד בחווה בנגב. עמותה ישראלית סייעה לו להתנדב במסיק זיתים וקטיף ענבים בארץ, זאת לאחר שכמה מעובדי החווה נקראו להילחם. "אתה מרגיש שאתה ממלא חלל", אמר גרוסמן, בן 69. 

מרופאים ועד כבאים

פרנקל וד"ר בארי האן, עוד רופא שהיה בטיסה הזו, עושים את המסע כחברים ב־Emergency Volunteer Project, ארגון סיוע התנדבותי שמתאם עם צה"ל ושירות הכבאות הישראלי מתן מענה חירום בעתות משבר ואסונות. 

הארגון הטיס עשרות מתנדבים לישראל מאז ה־7 באוקטובר, ורבים אחרים מרשימת הצוותים הרפואיים והכבאים שלו בכוננות. קבוצת מתנדבים של יותר מ־20 כבאים שהגיעו מרחבי ארה"ב יצאה לישראל רק ימים בודדים לאחר פרנקל והאן. המאמץ הדרוש לתיאום בין נסיעות המתנדבים גרם לסקוט גולדשטיין, מנהל בארגון הסיוע, לעבוד שעות נוספות. 

הוא והצוות שלו משתמשים במסד נתונים המקודד לפי צבע כדי לזהות רופאים וכבאים שעברו את הסינון ויש להם הכישורים הנחוצים, כמו ניסיון בחדר ניתוח או טיפול בחומרים מסוכנים. 

 מימין: פרופ' חזי לוי, מנהל המרכז הרפואי בברזילי, עם המתנדבים / צילום: דוברות ברזילי

אחד הדברים החשובים ביותר שגולדשטיין מנסה להעריך בזמן הסינון הוא האם למתנדבים פוטנציאליים יש אמונות פוליטיות או דתיות שהם לא מסוגלים להניח בצד. לדבריו, אנשים כאלה לא מתקבלים. "אתה חייב לטפל בכולם", אמר. לאחר שבחרו אנשים, הם מתקשרים אליהם ומנסים להבין כמה מהר הם יוכלו לתאם עם המנהלים, העמיתים והמשפחות שלהם את האפשרות לנסיעה של שבועיים לישראל. 

לגולדשטיין ומתנדבי Emergency Volunteers Project אין תמיד זמן רב להיערך, משתי סיבות: אי־הוודאות הכרוכה בטיסה לאיזור מלחמה בו שדה התעופה עלול להיסגר בכל רגע, ומכיוון שהצרכים בשטח משתנים כל הזמן. 

"אלה בני עמי"

פרנקל והאן קיבלו את פרטי הטיסה שלהם מ־Emergency Volunteer Project יום לפני שיצאו להתנדבות של שבועיים במרכז הרפואי ברזילי. בטיסה הייתה גם ד"ר אן מונטל, משתלמת בכירורגיה מהמרכז הרפואי מונטפיורי בברונקס, ניו יורק. גם היא בדרכה לברזילי, אך כמתנדבת של ארגון רפואי של נשים חרדיות. מונטל בת ה־36 אמרה שהחששות שהרגישה כשעלתה למטוס נעלמו ברגע שישבה בכיסא שלה: "אני לא חשה יותר חסרת אונים, כעת שאני הולכת לעשות משהו". 

בעוד שרוב הנוסעים ניסו לישון בטיסת הלילה, רבים דאגו להתעורר לתפילות בזמנים הנכונים. פרנקל היה בין קבוצת גברים שעמדו בפתח המטבח האחורי במטוס לתפילת שחרית, בטליתות ותפילין. כשהגברים התכוננו לתפילה, הדיילת ניגשה אליהם בבקשה והם הסכימו: "חברה שלי חטופה בעזה. אולי תוכלו להתפלל בשבילה? שמה נועה". 

זמן לא רב אחר כך, האן, רופא בן 51 מבית החולים האוניברסיטאי סטטן איילנד בניו יורק, עמד באחד המעברים במטוס וסיפר איך היה בביקור אצל שני ילדיו שגרים בישראל; כשהוא נזכר ברגע שעזב את ילדיו בחזרה לארה"ב, קולו רעד: "הייתי חייב לחזור. אני אמריקאי, אבל אלה בני עמי". 

כשהגיעו ביום למחרת לברזילי, סיפרו שני הרופאים שקיבלו תגים, ערכו סיור קצר במקום, וסייעו לטפל בחולים. האן סיפר שאחד הדברים שנתקלו בו לכל אורך ההתנדבות היה פציעות מרסיסים. 

"התפקיד שלנו היה לטפל בחיילים ופלסטינים פצועים", אמר פרנקל, והוסיף שמטופלים מעזה מגיעים מפוחדים. הוא סיפר שהוא מנסה להרגיע אותם ואומר להם כמה משפטים שלמד להגות בערבית, כמו, "שלום, מה שלומך?" ו"איפה כואב לך?". בחוץ, נשמעו קולות המלחמה - הבומים הלא פוסקים של הפצצות של צה"ל בעזה או הרקטות שנורות לישראל. 

למרות השעות הארוכות והמתח של העבודה כל כך קרוב לקו החזית, פרנקל והאן אמרו שיחזרו לברזילי אם יהיה צורך. "מעולם לא חשתי כזה סיפוק בחיים, מבחינה מקצועית, רפואית - אף פעם", אמר פרנקל.