חיסכון של מיליונים: הפסיקה שלחברות ההייטק כדאי להכיר

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לעניינים מינהליים עשוי לחסוך תשלומי ארנונה בהיקף עשרות אלפי שקלים לחברות הייטק שונות.

● התעלומה הירושלמית: מי קנה עשרות דירות קטנות בעיר מתחילת המלחמה?
● אושר: תקנות חדשות שיקצרו את משך הזמן לקבלת היתר בנייה  

הרקע
תעריף מוזל לפיתוי חברות

רשויות מקומיות רבות נוהגות "לפתות" חברות הייטק וסטארט־אפים למקם את משרדיהן בשטח השיפוט שלהן, ובתמורה לכך הן נהנות מתשלום ארנונה מופחתת. החברה זוכה לסיווג "בית תוכנה" בארנונה, שהוא נמוך משמעותית מתעריף משרדים ומסחר, ומשלמת בין שליש לחצי מתעריף הסיווג למ"ר שמשלמים עסקים אחרים באותה עיר.

המצב הזה הופך את הסיווג "בית תוכנה" למבוקש במיוחד, ומייצר לא מעט מחלוקות בין הרשויות לחברות בנוגע לשאלה מהו בית תוכנה. בשורה של פסקי דין קבעו בתי המשפט, כי סיווג הנכס יקבע בהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל. כך, למשל, נקבע כי משרדים של חברת הייטק שנותרו ריקים לא יזכו לסיווג בית תוכנה אלא על פי השימוש האפשרי של הנכס בהתאם להיתר הבנייה שלו.

פסק הדין
"לא חשוב המוצר, חשוב הפרודקט"

לאחרונה הגיעה לביהמ"ש שאלה יותר מורכבת בנוגע לשימוש בנכס ולמהות החברה: האם מפתחת פלטפורמה לזירת מסחר מקוונת יכולה ליהנות מסיווג כבית תוכנה?

ההכרעה הגיעה לפתחו של ביהמ"ש בעניינה של חברת וורטי מחקר ופיתוח בע"מ, המחזיקה בנכס בשטח של כ־750 מ"ר בת"א, המסווג כ"בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". וורטי טענה כי יש לסווג את הנכס בסיווג "בתי תוכנה", הכלול בסיווג "תעשייה", שהוא הסיווג בתעריף המופחת. טענותיה נדחו על ידי מנהל הארנונה ובהמשך גם על ידי ועדת הערר.

את פסק הדין המשיב בחיוב לשאלה זו, ומרחיב את היכולת של חברות רבות ליהנות מסיווג הארנונה בתעריף המוזל, פתח סגן נשיא ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א אליהו בכר בציטוט של דמות ההייטקיסט המשעשע נדיר האקרמן, ממערכון "ארץ נהדרת" (בכיכובו של אודי כגן) שאמר: "לא חשוב המוצר, חשוב הפרודקט". ובנימה רצינית יותר קבע השופט, כי "אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה (מוצר מדף), לצורך הכרה בפעילות פיתוח התוכנה כפעילות ייצורית".

ניתוח
מפתחי אתר יוצרים "יש מוחשי"

וורטי עוסקת בפיתוח פלטפורמה טכנולוגית למכירה ולקנייה באמצעות אתר אינטרנט ייעודי של מוצרי יוקרה יד שנייה, ובעיקר תכשיטים ויהלומים. הפלטפורמה מופעלת על ידי משתמשי הקצה בשיטת C2B (לקוח לעסק) - אנשים פרטיים המעוניינים למכור תכשיטים משומשים, מזינים לתוכה תמונות ונתונים אודות הפריט שהם רוצים להעריך ולמכור מצד אחד, ומצד שני הפלטפורמה מציעה את הפריט לרשת של רוכשים מקצועיים שעשויים להיות מעוניינים בו ולהשתתף במכירה פומבית מקוונת.

מדובר בחברה־בת בבעלות מלאה של החברה־האם בארה"ב - worthy.inc, ופעילותה ממומנת לחלוטין על ידי חברת האם בשיטת "cost plus". וורטי מפתחת את הפלטפורמה בישראל ומעסיקה לצורך כך אנשי פיתוח, אנשי מוצר (פרודקט), אנשי מידע (דאטה), אנשי כספים ומנהלה. החברה־האם משווקת את הפלטפורמה ללקוחות בארה"ב (מוכרים וקונים).

על פי צו הארנונה של עיריית ת"א לשנת 2023 התעריף המופחת לבית תוכנה הוא כ־180 שקל למ"ר, במקום כ־400 שקל למ"ר באזור המרכזי שבו נמצא הנכס של וורטי.

ועדת הערר קבעה כי על מנת שנכס יזכה בתעריף המופחת של בתי תוכנה, עליו לעמוד תחילה במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית, ובכלל זה על וורטי להוכיח כי היא מפתחת ומוכרת תוכנה כסחורה (מוצר מדף). ועדת הערר קבעה כי וורטי "מתייחסת לתוכנה כמוצר, המשרת ציבור לקוחות, בלא שנמסר לשימושם. המוצר הוא כלי שרת של העוררת, להענקת שירות. אין מדובר בייצור של תוכנה בהתאם להוראות הדין והפסיקה". האתר מעניק שירות ללקוחות לצורך עסקת מכירה או רכישה של מוצרי יוקרה יד שנייה. על כן נקבע כי הפעילות בנכס אינה ייצור תוכנה אלא "מיזם עסקי".

על הכרעות אלו הגישה וורטי ערעור לביהמ"ש לעניינים מנהליים, וזה ביטל את קביעות ועדת הערר וקבע כי גם יצירת פלטפורמה טכנולוגית (להבדיל מייצור "תוכנת מדף") מהווה פעילות ייצורית. "עובדי החברה מפתחים ומשפרים פלטפורמה טכנולוגית - היינו יוצרים יש מוחשי, שלו תועלת כלכלית שמשביחה ככל שהתוכנה מתקדמת יותר", נכתב בהחלטה.

עבור וורטי מדובר בחיסכון של כ־175 אלף שקל בחיובי הארנונה השנתיים שלה. וורטי ערערה על סיווג הארנונה שלה בשנים 2020־2022 ולכן הצליחה לחסוך יותר מחצי מיליון שקל, וזאת מבלי לקחת בחשבון את החיסכון בחיובים העתידיים.

המשמעות
עדכון והרחבה של תנאי הסף

לדברי מומחים למשפט מינהלי, הזכייה של וורטי עשויה לחרוג מהחיסכון האישי של החברה. לדבריהם, הקביעה שלפיה "בית תוכנה" הוא חברת הייטק העוסקת בפיתוח תוכנה ללא קשר לשאלה האם היא נמכרת כסחורה או שניתן להתקין אותה מחנות אפליקציות בנייד או שנעשה בה שימוש ברישיון או בצורות אחרות - מרחיבה את מספר החברות שיכולות ליהנות מסיווג הארנונה המופחת.

עו"ד איתי בסיס, שותף וראש מחלקת מיסוי עירוני במשרד עורכי דין פירון, מסביר כי "פסק הדין מהווה עדכון והרחבה של תנאי הסף לסיווג נכסים של חברות הייטק המבקשות את הסיווג המופחת 'בתי תוכנה'.

"אם בעבר רק יצירת 'תוכנת מדף - כגון תוכנת Microsoft office - נחשבה כתנאי לקבלת הסיווג, כיום, גם פעילותן של חברות המייצרות פלטפורמות טכנולוגיות יכולה להיחשב כ־פעילות ייצורית' לצרכי קבלת הסיווג".

 עו''ד איתי בסיס, משרד פירון / צילום: סטודיו תומאס

לדברי עו"ד בסיס, "פסק הדין מרחיב את הזכאות לקבלת 'הנחה' משמעותית בתשלום ארנונה. כדברי בית המשפט, 'יש להתאים את פרשנות הדין לעת המודרנית'. כעת, יוכלו חברות הייטק שעיסוקן העיקרי הוא פיתוח 'פלטפורמה טכנולוגית' לבקש את הסיווג המופחת שיכול להגיע לחסכון של סכום משמעותי (בהתאם לגודל הנכס) בתשלום הארנונה השנתית".

עם זאת, מזכיר עו"ד בסיס, המחלוקת עדיין לא הוכרעה סופית. "מדובר בפסק דין שאינו חלוט וכי קיימת הזכות לערער עליו, אם בית המשפט העליון יאפשר זאת".

העתיד
חברות שנחסמו יוכלו ליהנות מתעריף מופחת

האם צפוי כעת גל של דרישות להפחתת ארנונה מקרב חברות? לדברי עו"ד רוית ברעם־מזור, שותפה מובילה בתחום המיסוי המוניציפלי במשרד ארנון, תדמור־לוי, "ניתן לצפות שבעקבות פסק הדין יוכלו יותר חברות, שעד היום נחסמו על ידי הגישה המחמירה של העיריות וועדות הערר, ליהנות מהתעריף המוזל, וייתכן שגם הסכמי הפשרה שעיריות שונות נהגו לעשות ישתפרו לטובת חברות התוכנה".

לדברי עו"ד ברעם־מזור, "הדבר נכון במיוחד לחברות שבאתר הישראלי מבצעות את פיתוח הפלטפורמה בלבד, בעוד שההתקשרות העסקית עם לקוחות הקצה, וכן התפעול והתמיכה ללקוחות הקצה, נעשות על ידי חברה אחרת בחו"ל (במקרה שנדון בפסק הדין - החברה־האם)".

 רוית ברעם-מזור / צילום: ניקי ווסטפל

עו"ד ברעם־מזור מסבירה כי "פסק הדין מתקן כמה תפיסות שגויות שבאמצעותן דחו ועדות ערר לארנונה בקשות שונות ליישום התעריף המוזל. כך, למשל, הוא עומד על כך שהמבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי פעילות 'יצרנית' הם אינדיקטיביים בלבד, ועשויים למשוך לכיוונים שונים. העובדה שמבחן אחד מבין כמה אינו מתקיים אינה שוללת כשלעצמה את החלת התעריף המוזל. וכך, למשל, עומד בית המשפט על כך שביצוע פעילות פיתוח עבור החברה־האם, כאשר המוצר עצמו מיועד בסופו של דבר לשימוש הרבים, מקיים את המבחן האינדיקטיבי של מוצר המיועד לשימוש נרחב, במובחן ממוצר שהוא tailor made. במקרים שונים עד כה עיריות ואף ועדות ערר מסוימות נטו לראות בעצם צורת התקשרות כזו עם חברה־אם כאי עמידה במבחן.

"הצפי הוא שבעקבות פסק הדין יינתן יותר דגש על זיהוי הפעילות העיקרית בנכס המדובר בין השאר לפי מספר העוסקים בפעילות הייצורית לעומת שאר העובדים ולפי היקף הוצאות הפיתוח של החברה לעומת שאר ההוצאות".