שנה לאחר שנחתם ההסכם הימי עם לבנון ושלוש שנים לאחר שהוגשה עתירה בנושא, הכריע בית המשפט העליון בגורל הזכויות הכלכליות בעקבות תגלית כריש צפון. השופט עופר גרוסקופף, בהסכמת השופטים יצחק עמית ורות רונן, קבע כי שברון וניו־מד (לשעבר דלק קידוחים) לא יזכו לזכויות כלכליות בו, אף שחלק מן המאגר אותר בשטח שבו פעלו ברישיון.
● אחרי השבתה של חודש: מאגר תמר מחדש את הפקת הגז
● שתי זוכות ראשונות לחיפוש גז טבעי במכרז של משרד האנרגיה
בית המשפט נדרש לראשונה לשאלת הבעלות בזכויות במקרה כזה, וקבע כי מי שמחזיק ברישיון לחיפוש של גז בשטח מסוים אך לא פעל כדי לחפש בו אקטיבית, לא ייהנה מן הזכויות שנולדו בעקבות חיפוש שביצע אחר.
פסק הדין, שכלל דיון מקיף וארוך במגוון סוגיות שנגזרו מן המחלוקת הזו, נסמך בעיקרו של דבר על שלוש רגליים עובדתיות: שברון וניו־מד, כתב גרוסקופף, לא ביצעו כל השקעה של ממש בחיפוש גז במשך מעל ל־11 השנים בהן התחייבו ברישיון אלון D (400 אלף דונם הסמוכים לכריש צפון), ובתוך כך אף התחמקו מעריכת הסקר הסביבתי עליו התחייבו.
בנוסף, גרוסקופף התייחס לכך שהגילוי נעשה כאשר תקופת הרישיון של שברון וניו־מד קרובה לסיום, ויתרה מזאת, החלק של שברון וניו־מד מסך החלק שבו נמצא גז - קטן.
דחיית העתירה גררה גם הוצאות משפט כבדות יחסית להליך: שברון וניו־מד חויבו בתשלום 60 אלף שקל למדינה ו־40 אלף שקל לאנרג'יאן .
פוטנציאל הפקה של מיליארדים
הפרשה הולכת אחורה למרץ 2009, אז העניקה ממשלת ישראל רישיונות לחיפוש גז טבעי בשטחים הסמוכים לגבול הימי הצפוני של המדינה, ובין היתר לשטח שגודלו 400 אלף דונם המוכר כאלון D. בעקבות מתווה הגז, נובל ודלק חויבו למכור את אחזקותיהן בחלק משדות החיפוש באזור, בהם כריש - ואנרג'יאן קנתה.
בשנת 2020 הודיעה אנרג'יאן כי איתרה גז במאגר כריש צפון. על פיתוח המאגר הכריזה אנרג'יאן ב־2021, כאשר לפחות לפי ההצהרה הראשונית - ההפקה ממנו הייתה אמורה להתחיל השנה. כיום פיתוח המאגר נמצא בשלבים מתקדמים מאוד, וכל שנותר לחברה הוא לחבר את המאגר לאסדה הצפה (FPSO) של כריש. כך, ההפקה בפועל צפויה להתחיל בשנה הבאה. לפי הערכות, פוטנציאל ההפקה בו הוא כ־32 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) ששווים לכ־3.4 מיליארד דולר, כאשר תצרוכת הגז הטבעי בישראל עמדה ב־2022 על 12.7 BCM.
אחוזים ספורים מן הגז שאותר בכריש צפון משתרעים לשטח שבו חל הרישיון של שברון וניו־מד, כלומר לאלון D. על סמך הנתון הזה, ביקשו השתיים האחרונות ליהנות מן זכויות כלכליות שיצמחו מן הגילוי. הן ביקשו להסתמך על הוראות מסוימות בחוק הנפט, וכן על פסיקות עבר, בהן פסיקה שנגעה למאגר ישי, שמהווה חלק קטן מתוך מאגר אפרודיטה אשר 90% ממנו במים הכלכליים של קפריסין. בעתירה לבג"ץ שהוגשה בשנת 2020, ביקשו שברון וניו־מד גם הארכה של הרישיון שלהן באלון D, שאמור היה להסתיים באותם חודשים.
המשמעות הבינלאומית של הפסיקה
הכרעת בג"ץ בנושא היא רבת־חשיבות, משום שהמים הכלכליים של ישראל מעניינים מאוד את ענקיות האנרגיה הבינלאומית, שמבינות כי ההסתברות למצוא מאגרים ימיים מהם ניתן להפיק גז (מעבר ללוויתן, תמר וכריש) היא גדולה.
רק בחודש שעבר, משרד האנרגיה והתשתיות הודיע על תוצאות ההליך התחרותי הרביעי לחיפושי גז טבעי במימי ישראל, בשני מקבצים: 12 רישיונות הוענקו לשש חברות, בהן ארבע חדשות במשק האנרגיה הישראלי. במקבץ G הוענקו רישיונות ל־Eni האיטלקית כחברה מפעילה, דנה פטרוליום הסקוטית שבבעלות קוריאנית, ורציו. במקבץ I זכתה סוקאר האזרבייג'נית כחברה מפעילה, BP הבריטית וניו־מד.
בתוך כל מקבץ יש שישה רישיונות חיפוש, ובשורה התחתונה, סביר להניח כי יהיו ויכוחים נוספים בין חברות אודות תמלוגים משדות גז - זאת משום שההסתברות לאיתור גז במים הכלכליים של ישראל היא גבוהה, והקווים שמפרידים בין הבלוקים לא מתארים את שטח שדות הגז.
ויכוח על שדות גז בגבולות בא לידי ביטוי לא בזירות עסקיות, אלא גם מדיניות. במסגרת המשא־ומתן לקביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון, שהוכרע באוקטובר אשתקד, שדה הגז קנה שבמים הכלכליים של לבנון, ואילו שדה הגז כריש, שלבנון טענה כשלה, נותר בישראל.
מעבר לכך, על הגבול הימי עם קפריסין ישנו מאגר הגז אפרודיטה, שגדול בהרבה מכריש צפון, עם 129 BCM. המאגר הזה, שאותר לפני כ־12 שנה, חופף בכ־10% עם ישראל, בשטח שנקרא מאגר ישי. עד היום, לא ממשלות ישראל וקפריסין ולא השותפות בשני הצדדים הצליחו להגיע להסכמה בנוגע למעמד המאגר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
