צ'רלי מנגר, השותף ו'איש הלא הנורא' של וורן באפט, נפטר בגיל 99

לא היה שותף עסקי שאי־פעם ניגן כינור שני טוב יותר מצ'ארלי מאנגר.

החבר הקרוב ביותר ושותף הסוד של וורן באפט במשך 60 שנה, המיליארדר וסגן יושב־הראש של ברקשייר הת'אוויי, נפטר ביום שלישי בגיל 99 בבית חולים בקליפורניה. הודעה לעיתונות שפרסמה ברקשייר אישרה את דבר מותו.

● "שילוב משוגע של יוזמה וסבלנות": הכללים להשקעות מוצלחות לפי צ'ארלי מאנגר 
● שותפו של באפט השקיע אלף דולר לפני 60 שנה ועשה מזה מיליון
● צ'ארלי מאנגר, השותף של וורן באפט, מת בגיל 99. זה ראיון שנתן בתחילת החודש
● כך הפכה אחת ההטיות הגדלות ביותר של משקיעים לאפקט שמתדלק גם את האנטישמיות

באופן פומבי, ובייחוד לפני עשרות אלפי האנשים שהיו מגיעים למפגשים השנתיים של ברקשייר, מאנגר היה סגנו של באפט ונתן ליו"ר החברה לאחוז במיקרופון ולעמוד באור הזרקורים. מאנגר באופן שגרתי היה גורם לקהל להתפקע כשהיה אומר בקולו הסדוק, "אין לי מה להוסיף".

אבל באופן פרטי, באפט לעתים קרובות דווקא היה קשוב למוצא פיו של מאנגר. ב-1971, מאנגר שכנע אותו לקנות את See’s Candy Shops תמורת מחיר שהיה גבוה פי שלושה מהשווי נטו של רשת חנויות השוקולד - "מחיר יוקרתי", נזכר אחר כך באפט, הרבה יותר יקר ממה שהיה רגיל לשלם על רכישות של חברות.

בעשורים הבאים ייצרה See’s כ-2 מיליארד דולר ברווחים מצטברים עבור ברקשייר.

כפי שכתב באפט ב-2015, "הרכישה הזו סיימה את החיפוש שלי אחר השקעות 'בדל סיגריה' - חברות בינוניות במחירי 'מבצע' - ושמה אותי במסלול לחיפוש חברות מעולות הנמכרות במחירים [סבירים]". הוא הוסיף, "צ'ארלי תמך בדרך פעולה כזו כמה שנים, אבל לי לקח זמן להבין".

באפט כינה את מאנגר "איש הלא הנורא" בגלל התקיפות בה דחה השקעות פוטנציאליות, כולל כאלה שבאפט אולי היה עושה לו לא היה עוצר אותו. אבל מאנגר, שהיה מרותק על ידי הנדסה וטכנולוגיה, גם דחף את באפט הסולד מטכנולוגיה להשקעה גדולה ב-BYD, חברת מכוניות חשמליות וסוללות סינית, ובישקר, חברה ישראלית המייצרת חלקים לכלי עבודה.

ברקשייר "נבנתה לפי התוכניות של צ'ארלי"

מאנגר היה משקיע מבריק בפני עצמו. הוא החל לנהל שותפויות בהשקעות ב-1962. מאז ועד 1969, ה-S&P 500 עלה בממוצע של 5.6% בשנה. השותפויות של באפט נתנו ממוצע של 24.3% בשנה. של מאנגר הצליחו אפילו יותר והגיע לרווחים שנתיים ממוצעים בגובה 24.4%.

ב-1975, זמן קצר לפני שהצטרף לברקשייר כסגן יושב־ראש, סגר מאנגר את השותפויות. באורך חייהם, 14 שנה, הן הרוויחו 19.8% בממוצע שנתי; מדד S&P 500 עלה בשנים אלה בקצב של 5.2% בלבד.

שניהם האנשים היו משקיעים באופן שונה תקופה ארוכה. באפט, בהשפעת מורו בנג'מין גרהם, היה מוכן לקנות כמעט כל חברה, אפילו אם הייתה קרובה לקריסה, כל עוד הייתה זולה.

בין חברות "בדל סיגריה" אלה הייתה ברקשייר עצמה, שהייתה מפעל טקסטיל במצב ירוד כשבאפט קנה אותה ב-1965.

כשבאפט הפך את ברקשייר לחברת אחזקות לביטוח וחברות אחרות, הוא המשיך לחפש חברות בינוניות במחירי רצפה. מאנגר במקום זה התעקש על חברות מעולות במחירים סבירים, והכיר בכך שיכולתן לייצר מזומנים בעולם העתידי יותר ממפצה על רכישתן במחיר יקר יותר מראש.

אחרי שנים של דיונים, שכנע מאנגר את שותפו להשתנות.

"עוצבתי במידה גדולה מאוד על ידי צ'ארלי", אמר באפט ב-1988. "וואי, אם הייתי מקשיב רק לבן [גרהם], הייתי הרבה יותר עני".

ב-2015, כתב באפט שמאנגר לימד אותו: "שכח מה שאתה יודע על קניית חברות סבירות במחירים נהדרים; במקום זה, תקנה חברות נהדרות במחירים סבירים".

ברקשייר "נבנתה לפי התוכניות של צ'ארלי", הוסיף באפט.

 וורן באפט וצ'ארלי מאנגר / צילום: Associated Press, Nati Harnik

באפט ומאנגר התחברו מיד והיו "בלתי ניתנים להפרדה"

צ'ארלס תומס מאנגר נולד באומהה, נברסקה בראש השנה החדשה, 1924. אביו אלפרד היה עורך דין; אימו, פלורנס, הייתה עקרת בית וקוראת ספרים נלהבת.

מאנגר עשה תואר במתימטיקה באוניברסיטת מישיגן ואז עזב את הלימודים כדי להתגייס לחיל האוויר האמריקאי בזמן מלחמת העולם השנייה. הצבא שלח אותו בתחילה ללמוד תרמודינמיקה ומטאורולוגיה באוניברסיטת ניו מקסיקו ואז במכון הטכנולוגיה של קליפורניה, ואחר כך הציב אותו בבסיס חיל אוויר בנום, אלסקה, שם שירת כחזאי מזג אוויר.

לאחר המלחמה, שכנע מאנגר דיקן מביה"ס למשפטים של אוניברסיטת הרוורד לקבל אותו ללא תואר. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות.

בתחילה שקל להצטרף למשרד של אביו באומהה, לפני שהתיישב בדרום קליפורניה. הוא וכמה שותפים בסופו של דבר פתחו משרד עריכת דין משלהם ב-1962. היום החברה, ששמה Munger, Tolles&Olson, מעסיקה כ-200 עורכי דין.

נישואיו הראשונים, לננסי האגינס, הסתיימו בגירושין. הוא התחתן עם אשתו השנייה, ננסי בארי בורת'וויק, ב-1956. היא נפטרה ב-2010. היו להם ארבע ילדים יחד ושניים כל אחד מהנישואים הקודמים שלהם.

בחייו של מאנגר היו גם טרגדיות: ב-1955, מת בנו טדי מלוקמיה בגיל 9. מאוחר יותר נזכר מאנגר שצעד ברחובות פסדינה בדמעות על כך ש"איבד ילד סנטימטר אחרי סנטימטר". יותר משישה עשורים אחר כך, קולו עדיין רועד כשהוא נזכר בסבל שעבר בנו.

ב-1978, מנתח שניתח אותו פישל בניתוח קטרקט והותיר את מאנגר עיוור בעין אחת, שאחר כך היה צריך לעקור לו כירורגית. המשקיע סירב להאשים את הרופא, וציין שסיבוכים כאלה קורים ב-5% מהניתוחים. מבחינתו, כמו תמיד, זה הכל היה במספרים.

מאנגר לימד את עצמו ברייל ואז הבין שהוא מצליח לראות טוב מספיק כדי לקרוא. בסופו של דבר אפילו חזר לנהוג, לעתים קרובות למורת רוחם של חברים ובני משפחה, עד תחילת שנות ה-90 שלו.

שני האנשים שעתידים היו לנהל את ברקשייר הת'אווי נפגשו ב-1959 כשמאנגר, שכבר עבר ללוס אנג'לס, הלך לסעודת ערב בעיר מגוריו אליה הוזמן גם באפט.

הם כבר הכירו את השמות האחד של רעהו: מאנגר עבד במכולת של סבא של באפט כנער. אחד המשקיעים הראשונים בשותפות של באפט נתן לו כסף בגלל, כך אמר, ש"אתה מזכיר לי את צ'ארלי מאנגר".

אשתו הראשונה של באפט, סוזן, שנזכרה באותה סעודת ערב, אמרה ב-1998: "אני חושבת שוורן הרגיש שצ'ארלי היה הבן אדם הכי חכם שאי־פעם פגש, ואני חושבת שצ'ארלי חשב שוורן הוא הבן הכי חכם שאי־פעם פגש".

הם התחברו מיד ותוך זמן לא רב היו בלתי ניתנים להפרדה, ולעתים דיברו בטלפון כמה פעמים ביום.

צילום מנסיעה לסבאנה, ג'ורג'יה בשנות ה-80 לכד את שני המשקיעים נראים דומים באופן מוזר: הולכים יחד ולבושים באותן חולצות ומכנסיים. הכל אצלם, מהגובה ועד קו השיער, ממסגרות המשקפיים ועד הקפלים בבגדים, נראה תואם.

שכל ישר, הומור הנשכני ובוטות פתולוגית

הגיבור של מאנגר היה בנג'מין פרנקלין, שהעריץ בגלל הסקרנות שלו, כושר האמצאה והשנינות. השכל הישר של מאנגר, ההומור הנשכני שלו, הבוטות הפתולוגית והבוז לתבונה קונבנציונלית הפכו אותו לידוען בקרב משקיעים.

בזמן מושבי השאלות ותשובות במפגשים השנתיים של ברקשייר, מאנגר היה יושב בשקט בזמן שבאפט מדבר במשפטים מורכבים. הקהל המעריץ ידע שמאנגר מחכה לשחרר איזה פאנץ'.

במפגש השנתי של ברקשייר בשנת 2000, אחד מבעלי המניות שאל איך הספקולציה במניות אינטרנט תשפיע על הכלכלה. התשובה של באפט הייתה באורך כמעט 550 מלים. מאנגר אמר: "גם אם תערבב זבל עם צימוקים, הוא עדיין יישאר זבל".

 וורן באפט וצ'ארלי מאנגר בפגישת המשקיעים השנתית ב-2018 / צילום: Associated Press, Nati Harnik

כשאחד מבעלי המניות שאל במפגש של 2004 איך ברקשייר קובעת תשלום למנהלים, באפט דיבר יותר מחמש דקות. מאנגר הוסיף: "ובכן, הייתי מעדיף לזרוק צפע לאסלה מאשר להעסיק יועץ לענייני שכר".

במאמר דעה שחיבר עבור הוול סטריט ג'ורנל ב-2023, שפורסם כשהיה בן 99, קרא מאנגר לממשלת ארה"ב לאסור על ביטקוין ומטבעות קריפטו אחרים, וכתב שקריפטו הוא "חוזה הימורים שבו לקזינו יש יתרון של כמעט 100%". מוקדם יותר, תיאר את הביטקוין כ"פעילות בזויה" ו"רעל עכברים".

הדימוי הלקוני של מאנגר היה הצגה שעשה כדי להימנע מלגנוב מבאפט את מרכז הבמה. כשלא היה תחת אור הזרקורים לצד יושב-הראש של ברקשייר, מאנגר היה דברן. בארוחות צהריים וסעודות ערב עם חברים ומשפחה, ובמפגשים השנתיים של הדיילי ג'ורנל, חברת תקשורת קטנה שהיה יושב-הראש שלה, הוא היה מדבר שעות.

כפי שציינו חברים רבים, אם היה עוצר ללגום מים ומישהו אחר היה מתחיל לדבר, מאנגר היה מניף אצבע נוזפת כדי למנוע מהאדם השני לחתוך אותו לפני שסיים לבלוע את הלגימה.

המרץ שלו לא ידע גבולות. ב-2019, כשהיה בן 95, כתבים של הוול סטריט ג'ורנל הגיעו לביתו הצנוע בלוס אנג'לס בשש בערב. הוא דיבר ללא הפסקה כמעט עד חצות. כמה פעמים אחרי 10 בלילה, אחד או שני הכתבים החלו לעשות סימנים שהם קמים ללכת, ומאנגר סימן להם לשבת בחזרה.

באוגוסט 2023, בגיל 99 וכשרוב הזמן הוא משתמש בכיסא גלגלים, התעקש מאנגר להצטרף למשפחתו המורחבת, כולל יותר מ-12 נכדים ונינים, בטיול דיג השנתי למינסוטה, שנערך כבר עשרות שנים.

בזמנו, מאנגר היה "במצב אפילו יותר טוב מנטלית מאי פעם לפני כן", אמר חברו פיטר קאופמן, יושב-הראש של Glenair, יצרנית של חלקי מטוסים וחלליות.

עדת מעריצים מכל העולם

מרוצה מתדמיתו הציבורית כשוליה הנרגז של באפט, מאנגר צבר הון משלו.

הוא תרם למוסדות החל מאוניברסיטת סטנפורד ובית החולים גוד סמריטן בלוס אנג'לס ועד ארגון Planned Parenthood. כמו כן היה אדריכל חובב וגר בבית שתכנן בעצמו בשנות ה-50. בשלב מאוחר בחיים, החלה אצלו אובססיה לתכנון בניינים לאוניברסיטאות וקמפוסים של בתי ספר.

לצד הרווחים מהשקעות הגיעה עדת מעריצים. מאנגר עמד בראש Wesco Financial, יחידה של ברקשייר שמניותיה נותרו זמינות למסחר ציבורי עד שתאגיד האם ספג את החברה לחלוטין ב-2011. מעריצים הגיעו ממקומות כמו סין והודו כדי לשמוע אותו מדבר במפגשים השנתיים של Wesco, ואחר כך של הדיילי ג'ורנל.

אנתולוגיה של טקסטים פרי עטו ושכתבו עליו אחרים נקראת Poor Charlie’s Almanack, בעריכת קאופמן, הפכה לרב מכר בינלאומי.

מאנגר לעולם לא הפסיק להטיף לערכים מיושנים. שתיים מהמלים החביבות עליו היו חריצות וקור רוח.

הוא אהב את הראשונה, כך אמר בנאום ב-2007, בגלל ש"משמעותה לשבת על התחת עד שמצליחים". לעתים קרובות אמר שהמפתח להצלחה בהשקעות הוא לא לעשות שום דבר במשך שנים, אפילו עשרות שנים, ולחכות לקנות באופן "אגרסיבי" כשסוף סוף ישנן עסקאות טובות.

את המילה השנייה אהב בגלל ששיקפה את פילוסופיית החיים וההשקעות שלו. כל משקיע, היה נוטה מאנגר לומר, צריך להיות מסוגל להגיב בקור רוח להפסד בשוק המניות של 50% כל כמה שנים.

מאנגר שמר על חוש ההומור שלו גם בשנות ה-90 לחייו למרות שכבר היה כמעט עיוור, בקושי מסוגל ללכת, ואשתו האהובה ננסי נפטרה כמה שנים קודם לכן. בסביבות 2016, מכר שאל אותו מי האדם, בחיים ארוכים אלה, כלפיו הוא חש הכי הרבה הוקרת תודה.

"בעלה הראשון של אשתי השנייה", ענה מאנגר ללא היסוס. "נהניתי מאהבה ללא טינה של האישה הנפלאה הזו 60 שנה פשוט בגלל שהייתי בעל מעט פחות גרוע ממה שהוא היה".