הקמת חיל טילים ושילוש כמות הטנקים: הצעות המומחים לשדרוג צה"ל

אין עוררין על כך שצה"ל לא היה מוכן למלחמה המשתוללת מאז ה־7 באוקטובר בעזה ובגבול הצפון. כשל מודיעיני, מבצעי ותפיסתי הביא להפתעה האסטרטגית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

● ראש אמ"ן לשעבר: "אנחנו תלויים בארה"ב אפילו ברמת אספקת התחמושת הבסיסית"
● ניתוח גלובס | למה יש התרעות שווא על חדירת כלי טיס בצפון?

צמצום מתמשך בסדרי כוחות רגליים, שריון וארטילריה, קיצוץ בפטרולים, תצפיות וסיור והסתגרות מאחורי חומות ומצלמות ניוונו כמה מהיכולות שהיו עשויות לשפר במעט את התגובה לפלישת אלפי מחבלי החמאס. על רקע זאת, תידרש מערכת הביטחון לחשיבה מחדש שתאפשר לצה"ל להתמודד עם האיומים שכעת מתבררים: מערכה רב־זירתית, לוחמת מנהרות, התמודדות עם מסות של רחפנים וטילים והצורך לתמרן על הקרקע עם כוחות רבים.

חזרה לצבא היבשה

האלוף (במיל') יצחק בריק, שהגיש למערכת הביטחון ולצמרת צה"ל דוח ובו הצעות לשדרוג ושיפור הצבא עוד לפני טבח ה־7 באוקטובר, סבור כי לאחר קיצוץ של אלפי טנקים ומחצית מכח הארטילריה במהלך עשרים השנה האחרונות, וקיצוץ של 80% אחוז בימי המילואים בין השנים 2004 ל־2017, יש להחזיר את חילות היבשה לכשירות כפי שהייתה בעבר.

 אלוף (במיל') יצחק בריק / צילום: אביב חופי

"צריך איזון מתאים בין חיל האוויר לחיל היבשה", הוא אומר לגלובס. "בשנים האחרונות, רוב התקציב של סיוע החוץ האמריקאי הלך למטוסים ופחות מדי ליבשה - אבל אסור לעשות את ההיקש שאם אנחנו עובדים יפה בעזה, זה יעבוד גם בגזרות אחרות. עזה היא שטח מאוד קטן ובו מרוכזות יחידות רבות. לכן אין מנוס מלהגדיל את צי הטנקים - אנחנו רואים כיצד היא משמשת מכונת מלחמה הכרחית, בשטח בנוי ובשטח שאינו בנוי".

לצורך כך, מסביר בריק, אין צורך להשקיע מיליארדים בבניית טנקי מרכבה מהדגם החדש ביותר, מרכבה 4 - ניתן לשדרג טנקי מרכבה ישנים גם מדגם 2 ו-3 ולהשתמש בהם למשימות הגנה, כמו ביהודה ושומרון או במקומות שבהם הלחימה אינה אינטנסיבית וצפופה. "יש טנקים שניתן להחזיר לכשירות, הוא אומר. "אנחנו צריכים להגדיל את כמות הטנקים פי שלוש ממה שיש לנו כעת. היינו שם לפני עשרים שנה". גם בתחום הארטילריה, מסביר בריק, ניתן למלא את השורות החסרות ברכש של תותחים משומשים מצבאות מערביים זרים.

 מערכת ''מעיל רוח'' על טנק ישראלי / צילום: דוברות משרד הביטחון

שובם של הגששים

עוד טוען בריק כי יש לעבות את מספר כוחות היבשה, להחזיר חטיבות הגנה מרחביות, ולצייד חיילי חי"ר בטילי נ"ט - "האויב כבר צייד את כוחות הרגלים של המחבלים בטילים שכאלה", הוא אומר. במסגרת החטיבות המרחביות, הוא מציע להחזיר את הפטרולים התכופים סביב הגדרות, להגדיל בחזרה מספר יחידות התצפיתנים הניידים, לכלול גם את אותן תצפיתניות שמאיישות את חדרי המלחמה ולהחזיר לשירות גששים רבים שפוטרו.

יש מקום, לדבריו, לצייד את מערכי התצפית באמצעים טכנולוגים טקטיים רבים יותר, ולהחזיר את השירות הצבאי בחזרה למשך של 3 שנים, ולא שנתיים וחצי כפי שהוא כיום.

העמקת בטן התחמושת

עוזי רובין, לשעבר ראש מנהלת חומה וכיום חוקר במכון בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן ובמכון ירושלים, טוען כי האיום הרב זירתי שהוצב בפני ישראל במלחמה הנוכחית מחייב עיבוי משמעותי של מערך ההגנה האווירית המשולבת על ישראל, הכולל סוללות הגנה מפני טילים בליסטיים וטילי יירוט.

"השאלה הגדולה שצריכה להישאל כיום היא כמה עמוקה היא בטן התחמושת של ישראל כדי לעמוד בפני האיומים העתידיים - ישראל צריכה להיות במקום שבו תהיה לה בטן תחמושת גדולה של הגנה אווירית, וכן שיהיו מספיק מיירטים של כיפת ברזל, קלע דוד, וחץ על דורותיו החדשים. אם נפזול לאוקראינה נראה שעיקר האתגר שלהם בשנתיים של לחימה הוא בהשגת תחמושת מן המערב, וללא תחמושת אין להם בעצם הגנה אווירית".

עוד מציין רובין כי לא ניתן להסתפק רק בהגדלת מספר סוללות היירוט והמיירטים, אלא גם בהוזלת העלויות שלהם. מחירו של מיירט חץ כמו זה שמנטרל באוויר את טילי השיוט של החות'ים, עומד על 3 מיליון דולר. טיל קלע דוד אחד עולה למערכת הביטחון כמיליון דולר ואילו עלותו של מיירט אחד של כיפת ברזל עומד על כ־100 אלף דולר.

"ניתן להוריד את העלויות גם ל־50 אלף דולר לטיל באמצעות פיתוחים הנדסיים, אפילו תמורת ירידה מינורית בביצועים, ואפשר לייצר אותה גם במדינות בהן עלויות היצור זולות יותר, או להסתמך גם על חלקים זולים יותר", הוא אומר.

תותחי לייזר

אחד המועמדים המדוברים בהשתלבות במערך ההגנה האווירית העתידית הוא תותח הלייזר "מגן אור" המפותח ברפאל ובאלביט שיועד במקורו לנטרל טילים קצרי טווח, כטמ"מים ורחפנים. בריק מציין את תותחי הלייזר כפתרון יעיל וזול למיירטי כיפת ברזל וחץ אשר עלותם גבוהה. תותח הלייזר של מגן אור מקרין קרן לייזר בעלת הספק גבוה במיוחד, כ־100 קילוואט, המתבייתת על נקודה מסוימת בגוף הטיל או הרחפן ומחממת אותו בבת אחת עד פיצוצו. עלות ירי אחד צפוי להיות דולרים בודדים, אלא שרובין טוען כי חזון הלייזר איננו קרוב למימוש. ראשית, קרן הלייזר איננה פעילה במזג אוויר גשום או מעורפל.

בריק טוען כי ניתן לצייד מטוסים בתותחי לייזר וליירטם מעל לעננים, אלא שהתותחים בתצורתם הנוכחית צריכים גנרטור להפקת מתח חשמלי כה גבוה עד כי הם דורשים מטוסים כבדים במיוחד. בנוסף, קרן לייזר יכולה לטפל בכל פעם רק בטיל אחד, בעוד שכיפת ברזל יודעת ליירט כמה טילים באותו הרגע.

הכירו את חיל הטילים

המומחים ממליצים לעבות את יכולות התקיפה בעומק האויב באמצעות הקמת מערך טילי קרקע־קרקע לטווחים של עשרות ומאות קילומטרים שניתן לירות ממשגרים ניידים. לטענת בריק, הדבר יסייע לנטרל מטרות מעבר לגבול בזמן ירי לטייסות חיל האוויר ומרכזים אסטרטגיים נוספים.

רובין סבור שאין צורך להקים חיל או זרוע מיוחדת, אלא להכפיף יחידות טילים אלה לחיל האוויר.

תורת לחימה ברחפנים

איום הרחפנים הודגם היטב עם פעולת הפלת הרימונים שביצע החמאס על מצלמות התצפית של צה"ל. כלי טיס בלתי מאוישים פלשו גם הם לשמי ישראל לאחר שנשלחו על ידי הכוחות הפרו־איראניים בתימן, סוריה ולבנון. ישראל תזדקק לפתח, בדומה לאוקראינה, תורת לחימה הכוללת הפעלת רחפני תקיפה ומערכות המשבשות אותות רחפנים על מנת להלחם באיום המתגבר.

כמו כן, ישראל תידרש למצוא פתרון זול יותר להפלת רחפנים וכטמ"מים - לא באמצעות כיפת ברזל וטילי פטריוט כפי שהיא עושה היום.

 יירוטים של ''כיפת מגן'' ימית מספינת סער 6 / צילום: דוברות משרד הביטחון

כיפת ברזל על כל ספינה

רובין טוען כי חיל הים צפוי לשחק תפקיד מכריע יותר בהגנה על העורף: ספינות סער 5 וגם סער 6 שהושקו לאחרונה מסוגלות לשאת עליהן מערכות כיפת ברזל. "חיל הים הוא נייד ולכן יהיה יותר קשה להשמיד את הסוללות. אזור הכיסוי של ספינה הוא נרחב ובצורה שכזו יוכל חיל הים להגן על חלק גדול ממישור החוף".