בעקבות הצהרות הנשיאה גיי: בחזרה לימים האפלים של הרווארד

1

חרף אמירותיה השערורייתיות של קלודין גיי, הנשיאה של אוניברסיטת הרווארד, שעלו בשימוע שנערך לפני שבועיים בבית הנבחרים האמריקאי; המכתב עליו חתמו 74 מחוקקים אמריקאים בו דרשו את הדחתה המיידית; הוקעתה על ידי אנשי אקדמיה וסטודנטים, בארה"ב ובעולם; ומשיכת התמיכות במוסד על ידי תורמים - למרות כל אלה, הדירקטוריון של המוסד בישר השבוע כי גיי תמשיך לכהן כנשיאה שלו.

● WSJ | שיימינג וביטול תרומות: המיליארדר שניהל מאבק נגד הרווארד ולא בחל באמצעים 

בהודעה שניסח הגוף המנהל נכתב כי היא "המנהיגה הנכונה לעזור לקהילה שלנו להחלים ולטפל בבעיות החברתיות הרציניות מאוד שאנו מתמודדים עמן".

העננים שאפפו את עתיד העסקתה של גיי התבהרו מעט, אך דבריה, בעלי האופי האנטישמי, השחירו קשות את תדמית האוניברסיטה היוקרתית שנוסדה ב־1636, שמנסה כבר שנים רבות להיפטר מצללי העבר הנגועים בגזענות.

2

ב־1922, מספר הסטודנטים היהודים בהרווארד, רובם בני מהגרים ממזרח אירופה שלמדו בבתי ספר תיכוניים ציבוריים בערי החוף המזרחי, עמד על 21%, לעומת 7% ב־1900.

באותה שנה לורנס לואל, הנשיא ה־22 של הרווארד, הכריז על מכסת יהודים שיזכו ללמוד במוסד, 15% בסך הכול.

באחד מפרקי ספרו "הנבחרים: ההיסטוריה הנסתרת של קבלה והדרה בהרווארד, ייל ופרינסטון" מ־2006, חושף ג'רום קרבל, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ברקלי, מכתב שכתב לואל לעמיתו ובו הזהיר: "מספר רב של סטודנטים יהודים עשוי להרוס את האוניברסיטה בכך שיגרום לסטודנטים פרוטסטנטיים מובחרים ללמוד בבתי ספר אחרים".

כמו כן טען כי דילול מספר הסטודנטים היהודים יטיב עימם, כיוון שההגבלות ימנעו את התעצמות האנטישמיות. "הגזענות כלפיהם גוברת ככל שמספרם גדל", נימק.

3

על פי מאמר שפורסם החודש בעיתון The Harvard Crimson, לואל, במהלך כהונתו מ־1909 עד 1933, לא רק הקטין את מספר היהודים באוניברסיטה, אלא גם ניקה אותה מכל מה שנתפס בעיניו כאיום על אופיה הצח: הוא ערך משפטים חשאיים לסטודנטים שנחשדו בהומוסקסואליות ואסר על כניסת סטודנטים שחורים למעונות שנה א'. בשנים ההן פעלה באוניברסיטה מחלקה ללימודי אאוגניקה (תורת השבחת הגזע), וכדי לחזק אותה, לואל העניק לה גישה חופשית ל"נתונים הפיזיים והאינטלקטואליים של הסטודנטים". הוא אף העלים עין כשכמה מהבוגרים של מחזור 1924 הצטלמו ליד הפסל של ג'ון הרווארד, התורם שעל שמו קרוי המוסד, בגלימות הברדס של הקו קלוקס קלאן.

4

ועדת המיון של הרווארד לא תמכה, לפחות לא באופן פומבי, במדיניות של לואל, אבל התיקונים החדשים שהכניסה למבחני הקבלה ב־1926, הגבילו גם הם את מספר הסטודנטים היהודים. כמו, למשל, אי קבלת סטודנטים על בסיס מלגה בלבד ועדיפות לילדי בוגרים. על פי The Harvard Crimson, אותה ועדה, כדי להעריך את הדמוגרפיה של הסטודנטים, ניסחה מדרג הממפה את מוצאם האתני המדויק. התלמידים היהודים הפוטנציאליים, לדוגמה, סווגו לשלוש קטגוריות: J1 - בהחלט יהודי, J2 - כנראה יהודי, ו־J3 - אולי יהודי.

5

בשנות ה־50 המדיניות הזו הלכה וגוועה. את הממסד הפרוטסטנטי ששלט באקדמיות העילית האמריקאיות דחקה אליטה חדשה, רובה בוגרת מלחמת העולם השנייה, שהחלה ללמוד בקולג'ים ובאוניברסיטאות, "ולצידה דור נשיאים שהתנהגו כמו בנקאי השקעות", טוען קרבל. נשיאים אלו, לדבריו, הבינו שבטווח הארוך הם ירוויחו יותר אם יזרקו את "המניות השחוקות", קרי הפרוטסטנטיים, לטובת "המניות החדשות", המריטוקרטים, שצברו את כוחם על בסיס יכולתם, ולא על בסיס עושרם ומעמדם החברתי. באווירה האקדמית החדשה גדל מספר היהודים באופן משמעותי, לא רק בהרווארד, אלא בכל מוסדות "ליגת הקיסוס" (שמונה האוניברסיטאות הפרטיות היוקרתיות, הבררניות והעשירות ביותר בארה"ב: בראון, הרווארד, ייל, פנסילבניה, קולומביה, דארטמות' קולג', פרינסטון וקורנל): בשנות ה־60 כ־25% מכלל הסטודנטים בהרווארד היו יהודים, בייל שליש, ובפנסילבניה 40%, כך על פי מאמר שפורסם במגזין Tablet באפריל האחרון. אולם משנות האלפיים ואילך המספרים צנחו באופן משמעותי: נכון ל־2017, רק כ־14% מהסטודנטים בהרווארד הם יהודים, בפן 16% (נכון ל־2016) ובייל ־ פחות מ־10% כיום.

6

סוציולוגים החוקרים את השתלבותם של יהודים בעולם האקדמי האמריקאי תולים את הירידה הדרסטית בשיעור הסטודנטים היהודים במוסדות הללו בכמה סיבות. בהן, הרתיעה שלהם מהקונפורמיזם המאפיין את המוסדות הללו; התחזקותם של מעוזי אליטה אלטרנטיביים, ביניהם אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס; ההעדפה המתקנת, יתר על המידה יש יאמרו, של קבוצות מוחלשות כמו היספנים, אפרו־אמריקאים וילידים אמריקאים, על חשבון ערכים כמו הישגיות והצטיינות; והאווירה האנטישמית ההולכת ומתחזקת בקמפוסים. השבוע, המיליארדר האמריקאי ביל אקמן חשף במכתב לחבר המנהלים של הרווארד שהמוסד הפסיד יותר ממיליארד דולר בתרומות. האם האוניברסיטה, בעקבות הצהרותיה של קלודין גיי, בדרך להפסיד את המוחות היהודיים העתידיים? ימים יגידו.