כאבי ראש ומחלות לב: מה עושה סטרס ומה הסיכוי שתהיה לו תרופה?

מתח המלחמה מתחיל לתת אותותיו על הגוף הישראלי הקולקטיבי. בשבועות האחרונים הולכות ונערמות בגופי מערכת הבריאות עדויות לפגיעה פיזיולוגית משמעותית, לא רק נפשית. בשתי קופות החולים הגדולות מדווחים על עלייה של עשרות אחוזים בצריכת נוגדי חרדה ודיכאון, בבית החולים סורוקה כבר נעשה מחקר שהראה עלייה בסיבוכי לידה ובמערך הלב של בית החולים הלל יפה שמו לב לזרם פניות גובר של אמהות לחיילים המשרתים ביחידות קרביות בעזה.

● חזית המדע | החוקרת שמציעה לישראלים להחליף אשמה בחמלה עצמית 
● ראיון |"ללא התקשורת המערבית, זוועות שבעה באוקטובר כנראה לא היו קורות מלכתחילה" 

זו רק רשימה חלקית. בבית החולים רעות בתל אביב דיווחו על עלייה של 40% בפניות למחלקת הפרעות אכילה וקשרו זאת לשיח המוגבר בתקשורת על פגיעות מיניות, שהוביל להחמרת מצבן של נשים הסובלות מטראומה על רקע פגיעה מינית.

לפי סקר של קופת חולים מכבי, 31% דיווחו על שינוי לרעה במצבם הבריאותי בעקבות המלחמה, 30% מהמטופלים בבמחלות כרוניות דיווחו על החמרה במחלתם, ו־63% דיווחו על הפרעות שינה.

ההשפעה של לחץ נפשי על הגוף היא תופעה מוכרת. "כשאת אומרת 'אני בלחץ', זו תגובה של המוח לגירוי מהסביבה, שמיתרגם בתוך אלפיות השנייה לתגובה שמשפיעה גם על המוח וגם על הגוף", אומר פרופ' אלון חן, נשיא מכון ויצמן למדע וחוקר במחלקה למדעי המוח. "ההורמונים המופרשים בעתות לחץ נפשי, כמו קורטיזול או אדרנלין, מדברים עם המוח ועם כמעט כל רקמות הגוף".

 פרופ' אלון חן / צילום: Axel Griesch

אנחנו מרגישים את זה מיד, אומר חן. "קצב הלב יעלה, לחץ הדם, הגלוקוז, הנשימה תהפוך מהירה. אלה מנגנונים אבולוציוניים שמורים מאוד, שקיימים מדגים ועד בני אדם. זו גם תגובה מאוד הישרדותית. הגלוקוז עולה, למשל, כדי לתת לנו אנרגיה לרוץ. הליבידו יירד כי כרגע ההישרדות חשובה יותר מהתרבות. הזיכרון יושפע, כי אנחנו צריכים להיות ממוקדים ולזכור דברים חשובים לאירוע, אבל השינוי הזה בזיכרון מסכן אותנו בתסמונת פוסט־טראומטית".

גם פעילות המערכת החיסונית יורדת בתגובה למתח נפשי, כדי לא לבזבז עליה משאבים. יש בכך היגיון. אם כרגע עלינו להילחם בשדה הקרב, לדוגמה, כדאי שלא נתעטש או נשתעל, נעלה חום או נאבד תיאבון - תופעות שמייצרת מערכת החיסון כחלק מהמלחמה שלה במחלה. כאשר המתח הנפשי חולף, מערכת החיסון תחזור לפעול, וזאת הסיבה שלפעמים אנחנו חולים יותר דווקא בתקופות של ירידת מתח, כשהגוף "מרשה" לעצמו להיות חולה. אבל כשהמתח כרוני ומערכת החיסון נשארת מדוכאת, הדבר עלול להוביל לתחלואה רבה יותר מסוגים שונים - ממחלות ויראליות ועד סרטן.

עיקרון ידוע ברפואה הוא שגוף בריא הוא גוף באיזון. מנגנון הסטרס מפר בחדות את האיזון הזה כדי להשיג הישרדות קצרת טווח, בידיעה שיהיה לכך מחיר בטווח הארוך.

התגובה המוזרה של הלב

מערכת הסטרס אמורה להיכבות בהדרגה, אבל במקרים מסוימים אנשים יתקשו יותר להחזיר את המצב לקדמותו. השרירים המכווצים, העלייה ברמות הסוכר, ברמות לחץ הדם, פעילות היתר של הלב, עוררות מערכת העצבים - כל אלה מזיקים אם אינם מבוקרים לאורך זמן.

"מחקרים מאסונות מסוגים שונים, לא רק מצבי לחימה, מראים עלייה בהיארעות של שבץ, והחמרה במחלות כמו סוכרת ויתר לחץ דם, גם אצל מי שלא נפגע ישירות מהאירוע", אומרת ד"ר סתיו שפירא מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "חלק מהמחקרים בתחום נערכו בעוטף עזה, שם הציבור למוד טראומה, והודגמה בבירור השפעת המצב על הבריאות".

 ד''ר סתיו שפירא, אוניברסיטת בן גוריון / צילום: אונ' בן גוריון בנגב

פרופ' דוד פרג, מנהל טיפול נמרץ לב במרכז הרפואי מאיר, מקבוצת הכללית, מספר על מחקר אחר שהראה בבירור כיצד מתח נפשי מיתרגם למחלת לב. "ב־2010 בחנו את כמויות הקורטיזול, ההורמון העיקרי המקושר למתח נפשי, בשערות ראשם של אנשים שעברו התקף לב, ואכן ראינו שהחודש שקדם להתקף הלב היה מאופיין ברמות קורטיזול גבוהות יותר".

תסמונת הלב השבור היא אולי אחת הדוגמאות הקיצוניות להשפעת המתח הנפשי על הגוף. "זה שם קצת מטעה כי נשמע כאילו הוא קשור לאהבה", אומר פרג. "ביפן, שם תוארה התסמונת לראשונה, קוראים לה תסמונת טקצובו, על שם כד עם בסיס מאורך וצוואר דק שמשמש לציד תמנונים - התמנון יכול להיכנס לכד אבל לא יכול לצאת. בתסמונת הלב השבור, הלב מקבל את צורת הכד הזה. התסמינים נראים כמו התקף לב: כאבים בחזה עם הקרנה, קוצר נשימה, הזעה, ואפילו בדיקות הדם המזוהות עם התקף לב יוצאות חיוביות. אבל העורקים פתוחים ואין חסימה.

"התופעה הזו קשורה לסטרס באופן מובהק, וזה ללא ספק נמצא בעלייה בזמן האחרון. ברגעים הראשונים זה מסוכן כמו התקף לב ויכול לגרום לתמותה, אבל אם שורדים את זה, אין בדרך כלל אותו נזק לטווח ארוך שיש בהתקף לב. אנחנו לא יודעים בדיוק למה זה קורה. כנראה תגובה מוזרה של הלב לאדרנלין ולהורמוני דחק אחרים".

האם אנחנו יודעים מי בסיכון לפגיעה משמעותית בגלל מתח נפשי?
חן: "יש כאן שילוב בין רגישות גנטית למצבו של אותו אדם לפני האירוע, שזה כולל את כל מה שהוא אכל, שתה, נשם וחווה לפני האירועים, ועל גבי שני אלה אנחנו מוסיפים את עוצמת האירוע ומשכו.

"מחלות שונות מושפעות מגורמי מתח שונים בחלונות רגישות שונים. למשל סכיזופרניה היא מחלה עם רכיב גנטי שיכולה להתפרץ בעקבות סטרס בעיקר בגיל הנעורים. יכול להיות שאותו סטרס עם אותה גנטיקה בגיל אחר לא ישפיע כך".

העברה בין דורית של מתח

אחת ההשפעות המעניינות ביותר של סטרס היא על הגנום שלנו. את התוכנית הגנטית המקורית שלנו אי־אפשר לשנות, אבל חשיפה לגורמים סביבתיים שונים יכולה להדליק או לכבות את הפעילות של גנים מסוימים. זאת האפיגנטיקה.

הגורמים האפיגנטיים יכולים להיות זיהום, עישון או תזונה מסוימת, אבל מתח נפשי הוא כנראה אחד המשפיעים הדרמטיים. דרך מנגנון האפיגנטיקה אירועים פסיכולוגיים נכתבים בגנום שלנו.

מאמר מ־2014, שפרסם פרופ' אלכס וייסרמן מהמכון הלאומי לחקר הזיקנה באוקראינה, הראה שמתח נפשי, בעיקר בתקופות חיים מוקדמות, משפיע בצורה משמעותית על הבריאות בבגרות, כולל על הנטייה להשמנה, מחלות לב ומחלות קוגניטיביות. מחקרים נוספים, ובהם של חן עצמו, הראו השפעה של המתח הנפשי בעכברים צעירים על חיי החברה שלהם בגיל מתקדם יותר.

הממצא היותר מפתיע של העשורים האחרונים היה שמתח נפשי של הורים יכול לשנות את האפיגנטיקה של הילדים. הדבר נכון במיוחד במקרה של אמהות שחוו מתח נפשי משמעותי בזמן ההיריון. מחקרים הראו שדרך המסלול האפיגנטי, המתח משפיע על תפקוד הורמונלי, רגישות לזיהומים, מחלות לב, וגם על התגובה של הילדים הללו למתח עצמו. לדוגמה, עלולה להיות להם נטייה מוגברת לדיכאון.

לנטרל את הסטרס בבישול

מה עושים כדי להתמודד עם השפעות הלחץ? קודם כול, ננסה לשפר את התנאים המלחיצים, אומר חן. "אם זה לא אפשרי, טיפול פסיכולוגי הוא הבחירה הבאה הכי טובה. הטיפול הזה משנה את התגובה של המוח לסטרס, ובכך משפיע על החומרים שהמוח מפריש או גורם להפרשתם בגוף. אבל יש לנו מחסור בפסיכולוגים, וזו בעיה.

"תרופה זמינה וזולה היא העשרה נפשית וחברתית, שזה אומר כמה שיותר לשתף ולחלוק, לחבק ולנשק, וגם להעשיר את עצמנו. למשל, אני אוהב לחתור בים, מישהו אחר אוהב לדוג. נעשו עבודות מאוד יפות ב־MRI, שמראות כיצד העיסוק בתחביב משפר את היכולת של המוח להתמודד עם סטרס".

מה ההשפעה של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה?
"הן יכולות לעזור לשנות את התגובה של המוח לסטרס. במחקר שפורסם לאחרונה, הראינו בעכברים צעירים שטיפול בנוגדי חרדה בתקופה שבה התרחשה הטראומה מחק כמעט לחלוטין את ההשפעות ארוכות הטווח על ההתנהגות".

אבל, מזכיר חן, לתרופות נוגדות חרדה יש תופעות לוואי שונות. "לעומת זאת, פעילות גופנית היא כלי נהדר", הוא אומר. "היא בעלת השפעה כמעט כמו של תרופות נוגדות חרדה על התגובה של המוח לסטרס והיכולת של המערכות הגופניות להתאושש ממצב הסטרס ולחזור למצב הבסיס. בנוסף, פעילות גופנית משפיעה ישירות על הגוף. היא מפחיתה דלקת, משפרת את תפקוד הלב, מפחיתה את הסיכון לסוכרת ובאופן כללי מתערבת לטובה בהמון מערכות בגוף המושפעות לרעה מהסטרס".

פרופ' נדב דוידוביץ', מנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, מוסיף שלחשיפה לטבע יש השפעה מרגיעה, אפילו אם אינה מלווה בפעילות גופנית אינטנסיבית.

"הטיפול יכול להיות לא רק אינדיבידואלי אלא קהילתי", אומר דוידוביץ'. "לדוגמה, התחלנו לעבוד עם קיבוץ סעד, שפונה למלון עין גדי, על הרעיון של בישול קהילתי גם בתנאי המלון. הבישול חסר מאוד למי שנמצאים שם, ובישול זה לא רק תזונה, זה חלק מהשליטה בחיים, הריחות מהבית. הפרויקט נחנך בערב שבו בישלו אנשי סעד לצוות המלון המארח אותם".

סטרס זה לא רק לפסיכיאטרים

אחת הבעיות בטיפול במתח היא הפגיעה בעצם הסיכוי שאדם יבצע התנהגויות מקדמות בריאות, בדיוק אלה שיכולות לעזור לו לצאת מהבוץ. "כשאנשים במתח, מדוכדכים, בדיכאון או אפילו באבל, או בהישרדות כלכלית, הם לא יקומו עם חשק לרוץ או ללכת לחדר כושר", אומרת שפירא. רואים זאת היטב בסקר של מכבי. "בגלל הדכדוך מהמצב, אנשים ישנים פחות טוב, אוכלים פחות טוב, ויש גם פגיעה באינטראקציות החברתיות. לדוגמה, יש לי סבתא שגרה בצפון ותחת איום טילים, ופחות קל לנסוע אליה. זה יפגע בסוף בבריאותה הפיזית".

אם לא הצלחנו להפחית את המתח, האם אפשר להתערב באופן שבו הוא מיתרגם להשפעה על הגוף?
חן: "כרגע אין תרופות כאלה. יש חלקים במנגנון הזה שאנחנו מבינים בצורה טובה, למשל ההשפעה של קורטיזול או אדרנלין. אנחנו יודעים פחות או יותר מהיכן הם מופרשים והיכן הם נקלטים וכיצד ההשפעה הזאת עלולה להיתרגם לנזק. הבעיה היא שאלה לא מסלולים שאנחנו יודעים היום לחסום באופן ספציפי, כנראה משום שאלה מנגנונים כל כך שמורים.

"ישנם מנגנונים נוספים שנראים ספציפיים יותר, אבל אנחנו עדיין לא מכירים אותם מספיק. לדוגמה, מנגנון ההשפע ות האפיגנטיות. אם נצליח למפות את הגנים המושפעים ולמצוא דרך להתערב במנגנון הכיבוי או ההדלקה שלהם, ייתכן שנוכל להפחית חלק מההשפעות האפיגנטיות של הסטרס, שפוגעות בבריאות הנפשית והפיזית בהמון תחומים".

במעבדה של חן חוקרים היום בדיוק את המסלולים הללו.

כך למעשה תוכל למתן באמצעים פרמקולוגיים גם את הטראומה הבין־דורית.
"זו התקווה במקרה שמדובר בהשפעות בהיריון, אך באותו מנגנון אפשר גם למתן השפעות אפיגנטיות של סטרס בילדות וגם כזה שהופיע בגילים מאוחרים יותר".

הדבר הכי קרוב שיש לנו היום לתרופה המתערבת במנגנון השפעת המתח על הגוף אלה תרופות אנטי־דלקתיות. היום קיימות בשוק תרופות אנטי־דלקתיות ייעודיות למחלות מסוימות, שלרובן יש תופעות לוואי. לא מעט חברות עובדות על תרופות חדשות, שמנסות להתערב במנגנוני הדלקת לפני שאלה גורמים נזק לגוף, בלי לפגוע בתפקידים הרצויים שלהם.

"אחת המסקנות שלנו, כשאנחנו מבינים את השפעת המתח הנפשי על הגוף, היא שצריך לקדם רפואה מודעת טראומה", אומר דוידוביץ'. "לא רק הפסיכולוגים והפסיכיאטרים צריכים לעסוק בזה, אלא כל המערכת. כשאדם מגיע לטיפול אצל גסטרואנטרולוג, או כשאישה מגיעה לטיפול אצל גינקולוג, אי אפשר שהם לא יתייחסו לאפשרות שהאנשים הללו נמצאים בסטרס או בטראומה. אי אפשר להשאיר את התחום הזה רק לפסיכיאטרים".

למרות הכול, מבקשת שפירא להדגיש, לא הכל שחור. "בעוטף עזה מתגוררות קהילות קטנות ומאוד מתפקדות. אחרי מבצע צוק איתן נערכו מחקרים על הקהילות הללו ואכן מצאנו בהן שיעורים מוגברים של תסמונת פוסט־טראומטית ובעיות בריאות שונות, אבל ב־2021 רמות הפוסט־טראומה חזרו להיות דומות לאלה של אזורים אחרים בארץ. מדדנו גם חוסן קהילתי ואלה היו הקהילות הכי חזקות בארץ, וראינו בהן דוגמה לצמיחה פוסט־טראומטית. לפני 7.10, אפילו הייתה אליהן הגירה חיובית".