בשעות הצהריים (ה') נשמע מטח רקטות כבד לגוש דן. אך למרות הבהלה והסכנה, בהסתכלות רחבה על קצב ירי הרקטות ניתן לראות ירידה משמעותית. כך על פי נתוני האזעקות שמפרסם פיקוד העורף ונערכות לכדי אינפוגרפיקות בידי אנליסט הדאטה אריה איזנמן.
● WSJ | "עזה אולי אבודה": חמאס מתחיל להתכונן ליום שאחרי המלחמה
● בעקבות התקפות החות'ים: זינוק בעלויות הובלת הנפט במזרח התיכון
בהסתכלות על כלל האזעקות בארץ, ניתן לראות שבשבוע הראשון של המלחמה (לאחר ה-7 לאוקטובר) נשמעו בין 100 ל-300 אזעקות בכל יום, כאשר ב-9 לאוקטובר נרשם שיא בכמות האזעקות - 372.
במהלך התקופה בהמשך, נשמעו כמעט בכל היום כמה עשרות אזעקות בלבד - שנפסקו לגמרי במהלך הפסקת האש. בימים הראשונים לאחר הפסקת האש היה נראה שחזרנו לתקופה של תחילת המלחמה, עם 214 ו-177 רקטות בהתאמה ביומיים הראשונים לאחריה. אך המספרים צנחו במהירות, כך שב-18 לדצמבר (יום ב') נשמעו 9 אזעקות בלבד, וב-20 לדצמבר נשמעו 10 אזעקות בלבד בכל הארץ.
מגמה דומה אפשר לראות גם כשמסתכלים רק על איזור עוטף עזה, כאשר בכל השבוע האחרון לא היה יום אחד בו נשמעו יותר מ-7 אזעקות. נתון זה קיצוני במיוחד בהשוואה לעשרות ולמאות האזעקות ביום שנרשמו בתחילת המלחמה.
בגוש דן, הרווח בין המטחים הולך ומתרחב: בתחילת המלחמה היו אזעקות רבות בכל יום, לפני הפסקת האש נשמעו מטחים פעם ביומיים, אך בין ה-12 ל-18 לדצמבר, במשך כמעט שבוע שלם, לא הייתה אזעקה אחת במרחב גוש דן כפי שהוא מוגדר על ידי פיקוד העורף.
"האחיזה צה"ל ברוב שטח הרצועה מגביל את היכולות הרקטיות של חמאס"
הילה חדד-חמלניק, מהנדסת חלל ואווירונאוטיקה ושותפה בפיתוח של כיפת ברזל, מסבירה שלחמאס יש קושי גדול במימוש היכולת הרקטית שלו.
בראיון מלפני כחודש, אמרה חדד-חמלניק ש"בדומה לישראל, בחמאס מנהלים את האש. גם עכשיו, קצב הירי מתכנס כי הם מבינים שאנחנו באירוע משמעותי יותר מהסבבים הקודמים". אבל עכשיו היא אומרת שכבר לא מדובר ב"ניהול אש" וחסכון לקראת ההמשך, אלא חוסר יכולת של ממש לשמור על קצב הירי הגבוה.
"כעת זה כבר לא רק ניהול אש, אלא לחמאס יש קושי אמיתי במימוש. האחיזה הקרקעית של צה"ל ברוב שטחה של הרצועה מגביל מאוד את היכולות הרקטיות של חמאס. גם באזורים שצה"ל לא אוחז, יש אוכלוסיה אזרחית בכל מקום, כמעט שני מיליון איש, שמקשה על השיגורים. גם ברמה הגאוגרפית, הכוח של חמאס מתרכז בדרום שבו פצמ"רים לא מגיעים לשום מקום. ובשביל לשגר רקטה גדולה שתגיע לת"א צריך משאיות ומנופים, וקשה לנהל את זה. גם פירי המנהרות, אפילו אם הם לא נהרסו, קשים יותר להגעה ולתפעול כדי להכווין את הטיימרים לשיגור".
בנוסף, היא אומרת, הקושי הוא לא רק היכולת הפיזית לשגר, אלא גם בניהול: "יש גם את עניין הפיקוד והשליטה, שצה"ל פגע בה משמעותית. בסוף, לשגר רקטה גדולה זו אופרציה. כמו שאפשר לראות, יכולות האופרציה של חמאס לא הוכחדו, אבל חד משמעית קטנו".
"אין לחמאס יכולות לרכוש חימושים חדשים"
גם טליה לנקרי, לשעבר סגנית ראש המל"ל, מסכימה שחמאס מתחיל להגיע לקצה גבול היכולת שלו: "צה"ל נמצא בתוך עזה, ויש הישגים משמעותיים. גם כלפי היכולת של חמאס לבצע ירי, כי השמידו לו עמדות וכבשו שטח. שאלו 'למה צריך את התמרון הקרקעי?', והנה רואים את התוצאה. לא מספיק רק חיל אוויר ופיצוצים מלמעלה. צריך להגיע למקומות שמהם משגרים, בין אם זה בורות שיגור ובין אם זה מתוך בתים. ברגע שנמצאים שם פיזית, אפשר להשמיד הרבה מהאמצעים והחימושים. גם הנהגת חמאס לא מצליחה לפקד ולהגיד איך ומתי לבצע ירי".
לנקרי מפרטת סיבה נוספת, והיא שהכמות הפיזית של הרקטות בידי חמאס מתחילה להידלדל: "חמאס גם ירה די הרבה, ואין להם יכולות למלא מחדש ולרכוש חימושים חדשים. בניגוד אלינו, אין להם מאיפה. אני לא שוללת שהם יירו ממש עד היום האחרון, אבל לא מטחים כאלה אפילו ביחס לעכשיו. בכל מקרה, בסוף צוק איתן הייתה הפסקת אש קבועה והם היו מסוגלים לירות אחרונים, ולא בטוח שכאן תהיה החלטה כזאת".
בחזית הצפון, יש לציין, המצב שונה: האזעקות מרקטות וטילי חיזבאללה ממשיכות בקצב פחות או יותר קבוע, בממוצע נע 4 ימים שעומד על בין 5 ל-8 אזעקות מדי יום, בלי אף יום של הפסקה. בזמן שחמאס הולך ונחלש, החזית הצפונית עודנה מחזיקה באיום רקטי משמעותי על העורף הישראלי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
