כבר לא בונה על שקט: ישראל הפסיקה להיות הצד המגיב

מתחילת מלחמת חרבות ברזל, כוח קודס במשמרות המהפכה שאחראי על פעילות "יצוא" המהפכה האסלאמית למרחב, או במילים פשוטות להפצת הטרור של משטר האייתוללות אל מחוץ לגבולות איראן, הוא שמכווין את כל אחד מחלקי "ציר ההתנגדות" נגד ישראל. בלי הוראה ישירה מטהרן, לא היו עימותים עם חיזבאללה בגבול לבנון, לא היו שיגורי רקטות מסוריה, מל"טים מעיראק לאסדת כריש, וכן המורדים החות'ים בתימן לא היו משגרים טילים בליסטיים ומל"טים, ובמיוחד פוגעים בחופש השיט בים האדום.

כל זה קרה עד החיסול של מפקד כוח קודס בסוריה, ראזי מוסאווי, שבוצע אתמול (ב') ברובע השיעי של דמשק - סיידה זיינב. מי שביצע את החיסול הזה שמיוחס לישראל, באופן הזה, רצה לשלוח מסר ישירות לבכירי טהרן כי מה שהיה מתחילת המלחמה - הוא לא מה שיהיה.

● איראן מתגאה בטילים חכמים עם טווח של 1,000 ק"מ. האם הם קיימים?  
● סטארט-אפ קטן מאילת הכריז על פתרון יבשתי לבעיית החות'ים. האם הוא משתלם? 

כלל ההתפתחויות בזירות השונות הבהירו עד עתה כי לא רק בכירי המיליציות הפרו-איראניות חשים ביטחון, אלא כך גם המנהיגים שיושבים בטהרן, כמו מפקד כוח קודס, איסמעיל קאאני, שהחליף את קאסם סולימאני לאחר חיסולו ב-2020. חשוב לזכור כי למוסאווי יש מקביל, למשל, שצמוד למנהיג המורדים החות'ים, עבד אל-מלכ אל-חות'י.

אם בכיר כוח קודס יצא משגרירות איראן בדמשק, הגיע לביתו, ואז חוסל בשלושה טילים, זה מוכיח שני היבטים: סוכנות ביון עקבה אחריו היטב, ומי שתקף אותו עם מטוסים - רצה לוודא שהוא יסיים את האירוע מת. וכל אלו עשויים להיות מופנים גם לבכירים האיראנים שמקבלים למוסאווי.

המשוואה שהייתה עד 7 באוקטובר לא תקפה

חיסולו של מפקד כוח קודס בסוריה מבהיר גם לדמויות טרור פלסטיניות בכירות, כמו מנהיג הג'יהאד האסלאמי זיאד נח'לה וסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס סאלח אל-עארורי, שנמצאים בלבנון, כי הם חיים על זמן שאול. אדרבה, ייתכן שזהו חיסול ראשון מבין רבים, שנועד לעצור את היוזמה שנטלו איראן ושלוחותיה מאז ה־7 באוקטובר.

היוזמה הזו, לא מן הנמנע, הייתה כזו שאיראן, חיזבאללה ושותפותיהם היו שמחים ליטול באופן מתואם עם חמאס באותו תאריך - ולא להיות מופתעים בעצמן מהמתקפה הרצחנית. למעשה, חמאס לקחו מחיזבאללה את אלמנט ההפתעה שעליו הם בנו עם כוח רדואן. מעתה, יעד כיבוש היישובים בגליל של חיזבאללה ידרוש חישוב מסלול מחדש מצד חסן נסראללה ואנשיו.

לא רק בגלל שהוא יהיה קשה הרבה יותר. עוצמת הפעילות של ישראל ברצועת עזה והיקף ההרס החסר־תקדים שיחיא סינוואר הביא על אנשיו, מבהירים לכל אחד מארגוני הטרור סביב ישראל כי המשוואה שהייתה עד ה־7 באוקטובר לא תקפה, ואף לא תהיה כזו. ישראל הפסיקה להיות הצד המגיב, או כזה שבונה על שקט באמצעות מזומנים ממדינה מפוקפקת כמו קטאר. ישראל חזרה לשדר חוסן, באמצעות תמרון. סינוואר האמין כי מדינת ישראל שוחרת החיים שוב תימנע מתמרון. אולם, הפעולות הישראליות מדברות בעד עצמן, על אף הכאב העצום על הגיבורים והגיבורות שנפלו בשדה הקרב.