התעלומה החדשה בים הערבי: מה איראן והחות'ים רוצים מהודו, שסבלנותה פוקעת

הניסיון לסגור את ים סוף מועד לפורענות, אבל לא ברור כלל איזו פורענות, ומי חושש מפניה יותר - ארה"ב, ישראל, ערב הסעודית ומצרים, או איראן והח'ותים.

יש היגיון כלשהו בניסיון הזה. שיבוש נתיבי הסחר לישראל יגרמו לה נזק ניכר, והנזק יכבד וילך. שיבוש נתיבי הסחר הבינלאומיים אינו הגיוני, אבל הוא מתיישב עם היעד של מיטוט הסטטוס-קוו הכלכלי והפיננסי.

לעומת זאת, איזה יעד משרתות התקפות על ספינה הודית, או על ספינה הנושאת צוות הודי או מטען הודי? אולי בסביבות הבאב אל-מנדב התקפה כזאת הייתה לא מכוונת. אבל כשהיא מתרחשת בקרבה לחופי הודו, קשה להימנע מלחשוב על תיאוריית הקאת (או בשמו העממי "גת") של "ארץ נהדרת": שיגעון.

הודו, כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, בחרה זה כבר בפסיביות. היא יודעת שמשברי חצי האי ערב משפיעים עליה, אבל היא מעדיפה להניח שהאינטרס היחיד שלה הוא לחלץ נתינים הודיים מקו האש. יש לה צי די גדול, והיא טוענת שהוא רב-עוצמה, אבל אין לה כל חשק להעמיד אותו במבחן. יתר על כן, יש לה מערכת יחסים קרובה עם איראן, עם שורשים היסטוריים עמוקים. הדעת נותנת שאיראן לא תרצה להתקוטט עם הודו.

12 שנים של התנכלויות חוזרות לשגרירות

ביום ב' התפוצץ מטען חומר נפץ סמוך לשגרירות ישראל בדלהי, ונמצא שם מכתב איום לשגריר. מי אומר שזו איראן? אכן, מי אומר. אבל ראינו משהו מעין זה לפני כמעט 12 שנה, כאשר סוכני כוח "אל קודס" של איראן הצמידו פצצה למכוניתה של אשת הנספח הצבאי של ישראל בהודו, באותו הרחוב עצמו. הם נמלטו, אבל הודו גילתה את זהותם, וכעסה מאוד.

לפני כמעט ארבע שנים התפוצץ מטען חומר נפץ קטן סמוך לבניין השגרירות, וגם אז הושאר מכתב איום. הודו איתרה את המבצע, שהיה איש הקהילה המוסלמית השיעית הניכרת של צפון הודו. פצצה חזרה והונחה בערך באותו המקום לפני שלוש שנים, וגם אז התגלה מכתב.

 כותרות העיתונים בהודו על תקיפת האונייה בים האדום ועל הפיצוץ ליד השגרירות הישראלית

המאורעות ההם התרחשו בסמיכות זמנים להתקפות על בכירים איראניים, וכנראה היו קשורות בהן. אבל איזו תועלת יכולה לצמוח לאיראן מסיכון יחסיה עם הודו?

הודו מתחילה להתעורר לסכנה הזו. במשך שבועות, העיתונות ההודית הצניעה את הסכנה הגוברת לנתיבי השיט בים הערבי ובים סוף. עכשיו, ההתנכלות לנתיבי השיט שלה תופסת כותרות ראשיות. העיתונים מבליטים צילומים של הנזק שכטב"ם מתוצרת איראן גרם לאוניית הסוחר Chem Pluto, כשהייתה במרחק של 400 ק"מ מחופי גוג'ראט, מדינה במערב הודו. הנקודה שבה נמצאה הספינה הייתה רחוקה 600 ק"מ מחופי עומאן.

 מיכלית הנפט ההודית Chem Pluto לאחר התקיפה / צילום: ANI

הביון האמריקאי קבע, כי הכטב"ם שוגר מאיראן. איראן מכחישה בתוקף, אבל נראה שהשקר כבר נחשף. האונייה הפגועה עוגנת עכשיו בנמל מומבאי, והיא נבדקת ביסודיות. שר ההגנה של הודו, ראג'נאט סינג, הכריז ביום ג' כי ידה של הודו תשיג את מבצעי ההתקפה, "אפילו במעמקי הים". הודו שולחת עכשיו שלוש או ארבע אוניות מלחמה "לפטרל" בים הערבי, אם כי לא ברור המנדט שלהן.

קשה להבין את האיראנים. בשלהי החודש השלישי של מלחמת עזה, תלויות ועומדות השאלות הלא-פתורות על מניעי המלחמה שחמאס התחיל, וששליחי איראן מוסיפים להרחיב. גובר הקושי לייחס תבניות מחשבה ופעולה רציונליות למנהלי הציר האיראני ולקבלני המשנה שלהם.

ניסינו לטעון כאן עוד בשעות הראשונות של המלחמה, כי המניע החשוב ביותר שלה היה הניסיון למוטט את הסטטוס קוו, לא רק המקומי או האזורי, כי אם גם הגלובלי. זו כמובן נשארת ספקולציה.

אבל הינה מחשבה נוספת, הנוגעת לתפקיד החות'ים. מאז השעות הראשונות של המלחמה, כשארה"ב שיגרה כוח משימה ימי אל מזרח הים התיכון, אף אחד מן הצדדים לא קירב תרחיש גוג-ומגוג לכלל מימוש יותר מן החות'ים. ציפיות שאנחנו חושבים ל"רציונליות" היו צריכות למתן את החות'ים, ולעורר בהם מחשבות שניות. תחת זאת הם מאיימים במפורש על ארה"ב ועל צי המלחמה שלה. אפשר כאמור לעשות מעשה "ארץ נהדרת", ולייחס את התנהגותם לתקופה ארוכה מאוד של שימוש בקאת; לשון אחר, שיגיונם של אנשים לא בוגרים ולא מאוזנים. אבל נראה שיש שם קצת יותר מקאת.

נסינו לעלעל בכתבי החות'ים, ומצאנו איגרת ארוכה של מצביאם, מוחמד עלי אל חות'י, מאמצע מאי שעבר, תחת הכותרת "אלוהים גדול/מוות לאמריקה/מוות לישראל/יקוללו היהודים/ניצחון לאסלאם". הוא מסביר את התעניינותו בקללת היהודים, "הם אלה המניעים את העולם, אלה המשחיתים את מידותיו".

היהודים נגד "הרוגז" של המאמינים בני האסלאם

אל חות'י מייחס ליהודים פחד עמוק מפני "רוגזם" של ההמונים (הוא משתמש במלה הערבית "סחט", ואולי יש לה תרגום מוצלח יותר). מנוי וגמור עם היהודים למנוע "רוגז" בין "בני האסלאם". כדי למנוע את ה"רוגז", היהודים מוציאים סכומים ניכרים של כסף, כדי להקים בתי ספר ובתי חולים, "וכך למחות את הרוגז". והוא מוסיף ומתפלפל, "הם משלמים מיליארדים כדי למנוע את ה'רוגז' בנפשנו. הם יודעים מה יקר הוא מחיר ה'רוגז', מה מפחיד יהיה ה'רוגז' בשבילם. הרוגז הזה יהיה מרכיב מרכזי באיחוד המוסלמים נגדם. מה חשוב יהיה הרוגז בבניין כלכלתה של אומת המאמינים, תרבותה והמדע שלה״.

אם ירדנו אל סוף דעתו של אל חות'י (וזה כמובן רחוק להיות ודאי), הוא מציג כאן את המשימה של התנגדות אלימה לסטטוס קוו, הנובע מכוחם של היהודים ומכספם. הוא רוצה לשים קץ לזרימת כספים "יהודיים", המממנים תשתית, חינוך ובריאות בארצות מוסלמיות. הכספים צריכים להידחות מפני שהם משמשים את "היהודים" לשם נטרול כעסם הקונסטרוקטיבי של המאמינים על אויבי אלוהים.

קשה להתפעל מעמקותה של האיגרת, שאפילו סימני הפיסוק שלה אינם סדירים, אבל כרוך בה רמז על מניעי החות'ים ואולי גם על מניעי חמאס. הניסיון למצוא היגיון מכוון במעשי הציר האיראני סובל לפחות מליקוי חשוב אחד: ההנחה שהתוצאות מתיישבות עם הכוונות. ייתכן שאדריכלי המלחמה החליטו להמר, והם מוסיפים להמר, מפני שאין להם מטרה מוגדרת זולת הוצאתן של ישראל ושל ארה"ב משיווי משקלן. אפשר שהם אינם רחוקים כל כך מן היעד הזה.