הגיע הזמן שצה"ל יזוז מביצי הזהב הנדל"ניות שהוא דוגר עליהן

כשמחפשים כסף מתחת לרצפה, נוכח אימת הגירעון בקופת המדינה ומול ההוצאות האדירות במלחמה ובעקבותיה, וכשברור לכולם שמערכת הביטחון תהיה במוקד תשומת הלב התקציבית ובכלל בחודשים ובשנים הקרובות, מוכרחים לשקול "לאחד כתובות". להבין שהצבא, שצריך את הכסף, יכול גם לספק חלק לא מבוטל ממנו. לא רק בגלל התעשיות הביטחוניות, שמשגשגות נוכח מפגן היכולת המבצעית של המערכות ההתקפיות וההגנתיות ועל רקע ההפנמה של מדינות המערב (ולא רק הן) עד כמה הסכנות הצבאיות אורבות בפתח, אלא גם בגלל עובדה פשוטה - שהן דוגרות על ביצי זהב נדל"ניות.

● השבוע בתעשיות הביטחוניות | משרד הביטחון בעסקת ענק והמבוכה של טורקיה
● ממלזיה ועד סומליה: נתיב הסחר הסודי של מדינות עוינות עם ישראל

מערכת שלא תימדד ביחס בין הוצאה להכנסה

כבר בשנת 1993, לפני יותר מ־30 שנה, קיבלה הממשלה החלטה בנושא "פינוי מחנות צבא ושטחי אש מאזורי ביקוש". אבל הצבא שלנו אף פעם לא היה לחוץ על הצגת הכנסות, במערכת שלא תימדד אף פעם ביחס בין הוצאה להכנסה.

רק במרץ האחרון פורסם דו"ח מבקר המדינה, שהראה שאפילו הפעימות הראשונות לפינוי בסיסי צה"ל מהמרכז מתקדמות לאט מדי. שבע שנים וחצי לאחר החתימה על ההסכם האחרון מול צה"ל (שוה"ם 3) פינתה מערכת הביטחון 5,323 דונם בלבד - 65% מהשטח שהיא התחייבה לפנות במסגרת הסיכום. במחנה השלישות ברמת גן כלל לא החל הפינוי המובטח. מחנות תל השומר וצריפין פונו רק באופן חלקי, ויש בהם "איים" צבאיים שלא מאפשרים תכנון רציף ושפוגעים בערך הקרקעות שכן שווקו לבנייה. וחשוב מכך - גם לאחר השלמת התוכנית הראשונה במלואה, יישארו במרכז הארץ 25 מחנות, על שטח כולל של 60 אלף דונם. תכפילו את השטח הזה בצפיפות מומלצת של 8-10 דירות לדונם במרכז הארץ, ותבינו את גודל הפוטנציאל - בדירות ובהכנסות לקופת המדינה. רק על אותם 8,200 דונם בתוכנית הקיימת, כתבו במבקר המדינה כי "בהתבסס על אומדנים גולמיים שהעבירה רשות מקרקעי ישראל, אומדני שווי הקרקעות במחנות מסתכם ב־78.6 מיליארד שקל". סגרנו שליש מעלות המלחמה.

בצה"ל ובמערכת הביטחון ככל הנראה מבינים שמדובר בשעת רצון. מבינים, אבל מעדיפים לעת עתה לשמור את הקלפים קרוב לחזה, לקראת המו"מ הקשוח עם בכירי האוצר. בחדרים סגורים, הם ככל הנראה שוקלים להאיץ את פינוי המחנות מהמרכז דרומה, לאחר מריחה של עשרות שנים. בכל מקרה, קל זה לא יהיה. בין השאר בגלל מצוקת התשתיות ומגבלות כוח האדם שיכול לתכנן ולבצע את המעבר. כבר היום, בשוק הפרטי מגלגלים פרויקטים בכ־30 מיליארד שקל עבור צה"ל. כבר היום, הוויכוחים של הצבא עם שיכון ובינוי למשל, חברה פרטית שמקימה כמה בסיסים, מגלמים סוגיה מורכבת ולא פשוטה.

עמימות תמיד היתה אהובה על הצבא

אבל הדוגמא הקלאסית לגישת "למה לדחות למחר, מה שאפשר לדחות למחרתיים" היא הקריה בתל אביב. הסטטוס הרשמי של המחנה הענק בכניסה לעיר, היושב על 166 דונם, הוא לפי צה"ל (כפי שמופיע בדו"ח מבקר המדינה) "בעל פוטנציאל לפינוי, הצהרה בלבד". עמימות תמיד היתה אהובה על הצבא שלנו.

כבר בשנת 2015 ערכה עיריית ת"א תחרות אדריכלים לתכנון 32 דונם בפינת רחובות קפלן ובגין. ההצעה שזכתה הייתה של המשרדים קימל־אשכולות ומנעד, שהציעה מספר מגדלים מעורבי שימושים בני 60 קומות - מסחר, בתי ספר, מאות דירות, משרדים ובתי מלון. לא רחוק משם, במפגש דרך בגין עם שאול המלך, אושרה בקיץ 2016 תוכנית "קרן הקריה" על שטח של 38 דונם, שכללה בין השאר מגדל בן 80 קומות.

אבל בצבא כמובן לקחו את הזמן. גם עם אותן נגיסות קטנטנות, ובוודאי עם התוכנית "הגדולה" להעתקת כל הקריה. לפי הערכות הצבא, שטח קרן הקריה יפונה רק באוגוסט 2025. הרצועה על קפלן לא כלולה מבחינתם כרגע באף הסכם, "והיא תחכה כנראה להסכם המלא של פינוי כל הקריה".

ובמסגרת החשיבה מחדש שתידרש מכולנו ביום שאחרי, חובה יהיה להאיץ סוף סוף את פינוי מחנות צה"ל, ודאי מלב תל אביב. גם בגלל הכסף, גם בגלל המסר, גם בגלל שיקולי הביטחון. העובדה שמחנות רבים נמצאים בלב אוכלוסייה אזרחית צפופה, לא ממש תורמת הסברתית למי שתוקף את הצד השני שמשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי.

לפני 20 שנה, לאחר פיגועי 11 בספטמבר, החליט הרמטכ"ל דן חלוץ לגנוז תוכנית למגדל של 40 קומות בבסיס והחליף אותה בשניים בני 18 קומות. במקום לצאת מאזור הביקוש, הוא פשוט בנה יותר נמוך. שטח לא היה חסר לו. עכשיו הגיע העת להיפרד, למכור את הקרקע ולעבור דרומה.

כוכבי השבוע

מצוין: הדיון על מוסך המטרו סופי בהחלט

דחיית החלופות בנוגע למיקום העתידי של המוסך הראשי של המטרו, ה"דיפו של השרון" בכפר סבא, היא בשורה נהדרת. ולא בגלל שאי אפשר למצוא מקום טוב יותר מזה הנוכחי. חוקרת ההתנגדויות, עו"ד תלמה דוכן, המליצה במפורש להעביר את המוסך של הרכבת לדרום טירה, בעיקר מסיבות תכנוניות ותחבורתיות. אבל די. לעולם הרי אפשר לדייק עוד טיפה, ולמצוא מקום אופטימלי יותר וזווית נכונה יותר - לכל קו, לכל תחנה, ולכל מוסך.

צריך להזכיר שגם ככה המטרו - הפרויקט הגרנדיוזי ביותר מאז הקמת המדינה - עדיין נשען על כרעי תרנגולת. אפילו חוק המטרו לא מצליח לעבור בכנסת. ולכן, החלטת הוועדה לתשתיות לאומיות לנעוץ השבוע את מיקום הדיפו המקורי בקו הארוך ביותר - זה שכולל 76 ק"מ, 56 תחנות תת קרקעיות ו־14 רשויות מקומיות מכפר סבא ורעננה בצפון ועד לוד ורחובות בדרום, חשובה מעין כמותה. ודאי למי שעדיין מנסים להאמין שיזכו לנסוע במטרו.

בלתי מספיק: הפסקת החשמל שהייתה רק קדימון

ביום שני השבוע נותקו 150 אלף ישראלים מרשת החשמל. זאת, חצי שנה בלבד מאז יוני 2023, כאשר 300 אלף בתי אב נותקו מרשת החשמל בערב שבת. השבוע בחברת החשמל הזדרזו להפריך חששות ושמועות בנוגע למתקפת סייבר זדונית ומתוחכמת, בעיצומה של מלחמה ולאחר שכמה שעות קודם לכן פורסם כי חוסל בכיר איראני על אדמת סוריה.

בחברה הרגיעו שמדובר בסך הכל בקריסה של כמה יחידות ייצור בתחנות הכוח אורות רבין ואשכול. ואנחנו קיבלנו בסך הכל תזכורת נוספת למצבו העדין של משק החשמל בישראל, שמשווע לעוד תחנות כוח. במדינה שבה האוכלוסייה מכפילה עצמה כל 3-4 עשורים, שצריכת החשמל שלה צומחת בקצב גבוה בהרבה (תחשבו על הביקוש של הרכבים החשמליים, למשל), ושאינספור עורכי דין או סתם תושבים מודאגים מעכבים כל תוכנית חדשה - ההפסקות הללו הן רק קדימון למה שמחכה לנו.