במו ידיו הוביל יריב לוין, אדריכל הרפורמה, למהפכה החוקתית השנייה

במשך ארבעה חודשים בית המשפט המחוזי בבאר שבע פועל ללא נשיא. השופטת רויטל יפה כ"ץ סיימה את כהונתה באוגוסט, אך טרם מונה לה מחליף. לפי חוק בתי המשפט, הסמכות למינוי נשיא וסגן נשיא לערכאות שונות (מלבד לעליון) נתונה לשר המשפטים, אלא שדרושה גם הסכמה של נשיא העליון. במרוצת השנים הוחלט, ללא עיגון חוקי, להוסיף שלב נוסף להליך המינוי: שופטים שמעוניינים להתמנות לתפקיד, יגישו את מועמדותם בפני ועדת איתור והיא זו שתמליץ בפני שר המשפטים על המועמדים הראויים; לבסוף, השר בוחר מתוכם את הרצוי בעיניו.

● 100 אנשים היו יכולים להדליף את המסמך. מי גרר את העליון לסחרור?
● בית המשפט העליון: בני זוג מאותו המין כשירים לאמץ ילדים בישראל

ובכן, מי חבר בוועדת האיתור? שופט בית משפט העליון, מנהל בתי המשפט ונשיא של אחד מבתי המשפט המחוזיים. כלומר, אמנם הסמכות נתונה לשר שזקוק רק להסכמת נשיא העליון, אבל ועדת האיתור היא למעשה ידו הארוכה של האחרון. כך מאזן הכוחות מתהפך, וברמת הפרקטיקה בדרך כלל נשיא העליון הוא זה שממנה, והשר רק נאלץ להסכים עם המלצת ועדת האיתור.

שיקולי "משפחה"

נשוב למחוזי בבאר שבע. שלושה מועמדים הומלצו על ידי ועדת האיתור: אבי לוי, שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה; יעקב שפסר, ממלא־מקום נשיא בתי משפט השלום בדרום; ויעל רז־לוי, שופטת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. שר המשפטים יריב לוין דורש למנות את לוי. אולם, ממלא־מקום נשיא העליון, עוזי פוגלמן, מתנגד, חרף המלצת ועדת האיתור. הוא דורש למנות את רז־לוי. הנימוק של פוגלמן איננו נוגע לניסיון המקצועי של לוי, אותו הביע בפרומים הרלוונטיים, אלא לעובדה שהוא משמש כשופט במחוז אחר.

פוגלמן טוען שמדובר בבית משפט שהוא כמו משפחה, ולכן צריך למנות לנשיא שופט מתוך המחוזי באר שבע. התנהלותו של פוגלמן עוררה זעם בקרב שופטים רבים במחוז. להבנתי, שישה מתוכם אף נפגשו עמו ושטחו בפניו את טענותיהם הקשות. עם זאת, פוגלמן נותר בעמדתו.

אוסיף לקוראינו פרט נוסף. מי היה יו"ר ועדת האיתור שהמליצה על שלושת המועמדים? שופט העליון יוסף אלרון, שנבחר לעמוד בראשות ועדת האיתור על ידי הנשיאה (בדימוס) אסתר חיות. אני בטוח שההתנגדות של פוגלמן להסכים למועמד שהומלץ על ידי הוועדה היא עניינית כמובן, ולא קשורה חלילה לזהות העומד בראשה ולמאבקי כוחות טיפשיים וילדותיים על חשבון ציבור המתדיינים.

 נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בדיון בבג''ץ על ביטול עילת הסבירות / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

כאשר אנו מדברים על עילת הסבירות, כדאי לזכור את הסיפור של פוגלמן. אין כל ספק שהסמכות החוקית היא של שר המשפטים, אין כל ספק שאין מעמד חוקי לוועדת האיתור ואין כל ספק שההחלטה איננה בסמכות נשיא העליון ונדרשת רק הסכמתו למינוי. למרות זאת, במשך חודשים, בית המשפט המחוזי בבאר שבע פועל ללא נשיא בגלל שיקולי "משפחה" של פוגלמן.

ולא כאן נגמר הסיפור. גם כהונת סגן הנשיא (פלילי) של בית המשפט המחוזי בבאר שבע הסתיימה זה מכבר. ועדת האיתור התכנסה כדי להמליץ על מועמד שיחליף אותו, אך פוגלמן מעכב מזה זמן רב את פרסום ההמלצה (שניתנת בדרך כלל עוד באותו יום), עד שימונה נשיא לבית המשפט המחוזי. כך אנו נמצאים בימים כל כך רגישים, כאשר שני התפקידים הבכירים בבית המשפט המחוזי לא מאוישים בגלל גחמה של ממלא־מקום נשיא בית המשפט העליון.

לפני שאצטט את תגובת הנהלת בתי המשפט, רק אציין שהמקור לסיפור איננו השר לוין, שמשום מה החליט להיות ברוגז עם עבדכם הנאמן. להלן תגובת הנהלת בתי המשפט: "המצב בו טרם מונה נשיא לבית המשפט המחוזי בבאר שבע אינו רצוי ומציב למערכת אתגרים. נשיא של בית משפט מתמנה על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, כאשר לנגד עיניו עומדים צרכי המערכת כולה. נכון למועד זה טרם הושגה הסכמה בין השר ובין ממלא־מקום נשיא בית המשפט העליון על מינוי נשיא לבית המשפט המחוזי בבאר שבע".

המהפכה החוקתית השנייה

אי־אפשר לסיים את הטור בלי הדרמה שפרסם ידידי עמית סגל בחדשות 12 לגבי טיוטת פסק הדין בבג"ץ עילת הסבירות. העובדה שפסק הדין מוכרע (לפחות לפי הטיוטה) על חודו של קול, מלמדת עד כמה ההכרעה הזו איננה טריוויאלית. גם ריצת האמוק של חיות לכתוב את פסק הדין כדי שיהיה לה רוב לפני שהיא פורשת, היא לא משהו שניתן להתעלם ממנו. עילת הסבירות מפלגת את העם ואת בית המשפט.

בהקשר זה, אי אפשר להתעלם מחוסר החוכמה המשווע של השר לוין והקואליציה. במו ידיהם הביאו את המהפכה החוקתית השנייה. לאחר שבג"ץ קבע בשנות ה־90 כי הוא מוסמך לפסול חוקים של הכנסת, כעת בג"ץ בהרכב מלא יקבע שהוא מוסמך לפסול חוק יסוד - ואף יעשה כך בפועל. מתוך כל השיח של המשילות לא נותר כלום. שום רפורמה משילותית לא קודמה ולא הוחזר שום כוח לנבחרי הציבור, אלא להפך.

אם שר הרפורמה לוין והקואליציה היו מתאפקים כמה שבועות ומעבירים את החוק סמוך לפרישת חיות, היה להם רוב מוצק נגד פסילת התיקון לחוק היסוד. אבל ריצת האמוק של לוין לא ידעה מנוח. התברר לו שחיות רצה מהר יותר. יש לקוות שאם תקודם באחת הכנסות הבאות רפורמה בתחום המשפט והמשילות, נמצא נבחרי ציבור ראויים לכך.