בית המשפט: האכלת חתולים בחצר המשותפת עשויה להוות שימוש בלתי סביר לכדי מטרד

הכותבים שותפים ביוסף ישורון ושות' עורכי דין המתמחים במקרקעין ובתים משותפים.

פסיקה שניתנה באחרונה ע"י כב' השופט ברגר מבית משפט השלום בקריות קבעה כי האכלת החתולים בחצר המשותפת מהווה במקרה זה שימוש בלתי סביר, ואף מהווה סוג של מטרד. מדובר בבית משותף עם 89 דירות, חצר ובריכה משותפת ברחוב העלייה בנהריה.

● השכרת דירות לטווח קצר בבניין משותף - האם ניתן למנוע זאת? 
● פסקי הדין של 2023: בתי המשפט משרטטים גבולות במיסוי מקרקעין
● הטבות מס לקשישים בעסקאות פינוי בינוי עלולות להיפגע בגלל חוקים אחרים

עובדות המקרה: שתי תביעות הוגשו ואוחדו לדיון והכרעה יחד. תביעה אחת הוגשה על ידי נציגות הבית המשותף למתן צו מניעה שיורה לנתבעת 1, שוכרת דירה בבית המשותף, לחדול מלהאכיל חתולים בחצר המשותפת של הבית, וכן הוגשה תביעה שהוגשה נגד נתבע 2, דייר בבית המשותף, המשמש גם כאיש תחזוקה בבניין. תביעה נגדית הגישה הנתבעת 1 (בסדר דין מקוצר) נגד נתבע 2 לטענות הפרת חובה חקוקה ולפי חוק איסור לשון הרע.

התובעת, נציגות הבית המשותף, טענה כי האכלת חתולים בחצר המשותפת, גורמת להתרבותם, עשיית צרכים בחצר ועל שפת הבריכה המשותפת, בנוסף לריחות לא נעימים, הפיכת פחי אשפה ורעש, עד כדי כך שהדבר מהווה להפרעה ושימוש לא סביר במקרקעין המשותף, העומד בתנאי סעיף מטרד ליחיד על פי סעיף 44 לפקודת הנזיקין.

התובעת ציינה כי ניסתה להגיע לפשרה עם הנתבעת, שתסכים להאכיל את החתולים במקום סמוך אחר, אולם הנתבעת סירבה והיא המשיכה בדרכה של האכלת חתולים בחצר המשותפת.

מנגד, הנתבעת טענה כי היא מאכילה את החתולים בחצר המשותפת על בסיס הסכמה עם התובעת והסכמת רוב הדיירים.

הכרעה והחלטה: השופט ברגר קבע כי אמנם לא ניתן לקבוע בוודאות שמדובר בעשרות חתולים, אבל מצטיירת תמונה שלפיה הנתבעת מאכילה כמה חתולי רחוב בחצר המשותפת ובחלק מנקודות ההאכלה, שהן בסמוך לחניות הפרטיות של הדיירים ולשער הכניסה של הבית המשותף.

בתאריך 3.2.2022 הורה בית המשפט לנציגות לקיים אסיפת דיירים דחופה והצבעה בין הדיירים על השאלה, האם הם מסכימים או לא להאכלת חתולים בחצר המשותפת. הנציגות דיווחה לביהמ"ש כי רוב הדיירים מתנגדים להאכלת חתולים במקום.

בית המשפט פסק כי הצדק עם התובעת וקיבל את הטענה שעלתה גם מהתמונות שהציגה הנציגות, כי אכן החתולים מסתובבים בחצר המשותפת והבריכה דבר שעשוי ויוצר לדיירים מטרד, טענה שהנתבעת לא חלקה על כך.

השימוש הסביר

בית המשפט גם בחן את המצב של האכלת החתולים לאור שאלת השימוש הסביר ברכוש המשותף לפי סעיף 31 (א) (1) לחוק המקרקעין, כך שניתן להשתמש ברכוש המשותף שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. בית המשפט קיבל את הטענה שלוותה בתמונות כי החתולים עושים את צרכיהם בין השאר בעציצים בתוך הבית המשותף ומסביב, כולל כנראה גם באזור הבריכה, דבר שעלול ויוצר סוג של מטרד. המצב הקיים בחצר המשותפת של האכלת חתולים מהווה שימוש בלתי סביר ואף מהווה מטרד לפי הגדרת פקודת הנזיקין סעיף 44.

בסיכום פסק הדין ביהמ"ש פסק כי איזון נכון בין זכויות הצדדים יהיה לאפשר האכלת חתולים בנקודה אחת ובכלי מקובע. נקודת האכלה זאת שתיקבע ע"י הנציגות, שתהא כמה שפחות פוגעת בחיי הדיירים והנאתם מהרכוש המשותף, ומנגד תאפשר המשך האכלת החתולים. ביהמ"ש דחה את תביעת לשון הרע ללא הוצאות על כל אחד מהצדדים.

לסיכום: גם אם האכלת חתולים היא גילוי אנושי של אהבת בעלי חיים, הפסיקה אינה אוסרת באופן גורף האכלה ברכוש המשותף ונותנת יד לשאלת בחינת השימוש הסביר ומידתיות בדרך האכלת חתולים עד כדי יצירת מטרד לדייר האחר.

12519־04־21