התאלמנת ואין לך ילדים? זה מה שעלייך לעשות כדי שתוכלי להינשא שוב

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

אסון ה-7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיו הותירו מספר חריג בהיקפו של אלמנות צעירות. רבות מהן כנראה אינן מודעות לכך שעל-פי ההלכה היהודית, אלמנה צעירה ללא ילדים צריכה להינשא לאחד מאחיו של הבעל המנוח, וכדי להשתחרר מחובה זו, האלמנה והגיס צריכים לפנות לבית הדין הרבני ולבצע הליך חליצה.

בניגוד לטעות הרווחת, ההליך נדרש לא רק עבור גיסים רווקים, מאחר שמקורו בתקופות בהן לא הייתה מניעה לשאת מספר נשים. כל עוד לא עברה הליך חליצה, האלמנה לא תוכל להינשא מחדש בישראל, ואילו לאחר החליצה היא תהיה מותרת לנישואים, חוץ מאשר לכהן. 

● שירות חדש: קבלת התראה אם מישהו מנסה לגנוב לך את הירושה
● מוטבים או יורשים: איך פוסק בית המשפט בסכסוך על כספי ביטוח

חובת הנישואים בין אלמנה לגיסה נקראת "ייבום", ומקורה עוד בתקופת התנ"ך. היה נעים לחשוב שהסיבה למצוות הייבום היא הגנה על האלמנה הצעירה, שנותרה ללא בעל ומפרנס ועם סיכויים נמוכים יותר להינשא מחדש - אולם העילה למצווה היא כנראה דווקא הגנה על הבעל המנוח, שנותר ללא צאצאים שימשיכו את שמו, וככל הנראה המטרה של מצוות הייבום היא הקמת דור המשך לנפטר. לכן אם למנוח כבר יש ילדים מנישואים או ממערכות יחסים קודמות, מצוות הייבום לא חלה.

בשני מקרים שהובאו בפני בתי הדין הרבניים בעבר נקבע כי כאשר יש ספק אם לבעל המנוח יש ילד ביולוגי, או במקרה שבו נולדו ילדיו מתרומת זרע - חובת הייבום נותרת על כנה. 

השלכות גם על דור ההמשך

כאמור, כדי להימנע מהחובה להינשא לגיס, יש לעבור טקס חליצה בבית הדין הרבני. מקור השם הוא בפולקלור הטקסי: הגיס צריך לנעול ולשרוך נעל מיוחדת שהוכנה עבור טקס זה, ולאחר שהוא מודיע כי הוא מסרב לשאת את גיסתו האלמנה, היא צריכה לחלוץ את הנעל מרגלו, להשליכה על הרצפה ולירוק לכיוונה.

הפיתוי לזלזל בהליך, ולהתייחס אליו כקוריוז לא רלוונטי, הוא גדול, אך זו גם שגיאה חמורה, מאחר שלהימנעות מביצוע טקס החליצה יש השלכות ישירות על היכולת להינשא, גם עבור דורות ההמשך. 

בשנת 2018 הגיעו לבית הדין הרבני בנתניה בני זוג לצורך גירושים בהסכמה. במהלך הדיון בבית הדין הם הסבירו כי הם לא נישאו ברבנות בישראל, משום שהאישה הייתה נשואה בעבר כדת וכדין, אך התאלמנה מבעלה הראשון, שנהרג בתאונת דרכים שנה לאחר נישואיהם. מאחר שלא נולדו להם ילדים, אסר בית הדין הרבני על האישה להינשא, כל עוד היא לא תקיים טקס חליצה עם אחיו של המנוח. האח לא התלהב מרעיון ההשתתפות בחליצה, ובני הזוג החליטו לחסוך מעצמם את הטרחה, ונישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין.

בעקבות מידע זה בית הדין הרבני העלה מיוזמתו את השאלה, האם הילדים שנולדו לבני הזוג מנישואיהם האזרחיים נחשבים כממזרים, מאחר שללא חליצה, האישה לא נחשבת לפנויה.

מאחר שמטרתו העקרונית של בית הדין הרבני היא למנוע מצב של הכרזת ממזרות עבור ילדים שלא חטאו, הוא נדרש לפלפולים ארוכים ורבים, ולייחס לבעל המנוח ילד, שקיים ספק אם הוא בנו הביולוגי, רק כדי לקבוע רטרואקטיבית שהאישה לא הייתה זקוקה לחליצה מלכתחילה, ולהציל בכך את ילדיה מהכרזתם כממזרים. מדובר במקרה חריג, ולכן כדי למנוע סיכון שהילדים שייוולדו בעתיד לאלמנה ייחשבו לממזרים, חשוב מאוד לא לדלג על טקס החליצה.

באשר לחשש של האלמנה מחוסר שיתוף-פעולה מצד הגיס, בידי בית הדין הרבני נתונים אמצעים משפטיים להפעיל לחץ על גיס שמסרב לחלוץ את אלמנת אחיו, לרבות חיובו לשלם מזונות לאלמנה עד לקיום טקס החליצה. אם הגיס עומד בסירובו במשך שלושה חודשים מהמועד שבו בית הדין הרבני חייב אותו להתייצב לטקס, הוא מסתכן אפילו בעונש מאסר.