האחיינית התנגדה לצוואה בטענות סרק וחויבה לשלם סכום עתק

פרטי המקרה: גבר ואישה ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך 7 שנים, במהלכה נולד להם בן. חודשיים לאחר פרידתם נולד בנם השני, לפני המועד המשוער ללידה. האם הסתירה מהאב במכוון את לידת הבן ואת אירוע הברית והציגה לו מצג שווא שעודנה בהריון. יומיים לאחר הברית, קיבל האב הודעה מעורך דינה של האם המיידע אותו על הלידה.

בית המשפט לענייני משפחה פסק לאב פיצוי גלובלי, בגובה 35 אלף שקל על דרך האומדנא. האב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה על גובה הפיצוי. השופטים נחלקו כיצד יש לקבוע את סכום הפיצוי, נוכח חריגותו ובהיעדר פסיקה במקרים דומים. האב טען כי הוא זכאי גם לפיצויים עונשיים. פיצויים אלו ניתנים במקרים חריגים, כדי להביע סלידה מהמעשה ולהרתיע אחרים, להבדיל מלפצות על הנזק שנגרם.

השופטים חננאל שרעבי, אספרנצה אלון ואריה נאמן, קבעו כי יש להכפיל את הפיצוי הגלובלי ל־70 אלף שקל, אך נחלקו באשר לנימוקים לכך. השופט נאמן ערך הקבלה והשאלה לחוק איסור לשון הרע, המאפשר להטיל פיצוי ללא הוכחת נזק עד 50 אלף שקל. לעמדתו אליה הצטרף גם השופט שרעבי, מאחר ומדובר במעשה שנעשה בכוונת זדון יש להעמיד את גובה הפיצוי על כפל הסכום המקסימלי לפי חוק לשון הרע (100 אלף שקל) וממנו להפחית לצד המתון. כך שביהמ"ש לא מוגבל לסכום של 50 אלף שקל.

השופטת אלון הגיעה לאותה מסקנה, אך סברה כי הנימוק לכך הוא בהטלת פיצוי עונשי. אלון קבעה כי אין מקום להשוואה לחוק איסור לשון הרע מאחר וספק אם מעשי האם, שהם פגומים וראויים לגינוי לעמדתה, נופלים תחת גדרי חוק איסור לשון הרע. לעמדתה, שופטי הרוב דילגו על שלב הוכחת העוולה, ועברו לשלב הפיצוי. לעמדתה מדובר במקרה חריג המצדיק פיצוי עונשי לאור הסלידה ממעשי האם, שהסתירה שני אירועים מכוננים בחייו של אדם. האם חויבה לשלם 10 אלף שקל הוצאות משפט לאב. האם יוצגה על ידי עו"ד הדס פרידמן כהן. האב יוצג על ידי עוה"ד עמוס צדיקה וניר שם טוב.

משמעות הפסיקה: הפסיקה בישראל מכירה באפשרות להטיל פיצוי עונשי במשפט האזרחי, במקרים מקוממים במיוחד כדי להרתיע אחרים, אך בפועל כמעט ולא מטילה פיצוי מסוג זה.

מספר תיק: 26211-07-23

פרטי המקרה: סטודנט למשפטים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, נכשל בבחינה אמריקאית באמצעות תוכנה מקוונת. הוא ניגש מספר פעמים לבחינה בקורס "היבטים פרוצדורליים של המשפט הפרטי" ללא הצלחה, והיה זה הקורס האחרון שנותר לו להשלמת התואר הראשון. דיקנית הפקולטה ומנכ"לית המכללה, צפו בסרטון המתעד את בדיקת התשובות בתוכנה, והגיעו למסקנה שיש התאמה בין הציון לתשובות.

הסטודנט המשיך, וביקש לערער על הציון. לשם כך, ביקש לראות גם הוא את הסרטון. המכללה אפשרה לו לצפות כנהוג במקום, אך לא לקבל עותק.

הסטודנט תבע את המכללה ואת המועצה להשכלה גבוהה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ודרש לקבל עותק. הוא טען לפי חוק זכויות הסטודנט כי הסרטון מהווה מחברת בחינה וכי החוק קובע כי "מוסד יאפשר לסטודנט לעיין בכל מחברת בחינה שנבחן בה".

השופט גרשון גונטובניק נדרש לסוגיה, וקבע בשבוע שעבר כי החוק מעניק אפשרות לקבל העתק של מחברת הבחינה להבדיל מטופס הבחינה. הוא קבע גם כי פרשנות זו, עולה בקנה אחד עם תכלית החוק השם דגש על זכות ערעור אפקטיבית. השופט אף בדק אם המכללה נהגה בשרירות כאשר לא אפשרה למסור עותק של הבחינה, למרות שאינה מחויבת בכך.

השופט קבע, כי המכללה הציגה טעם טוב מדוע אינה מעוניינת לחשוף את טופסי הבחינות. "מדובר בבחינות ברירה, שהמרכז מעוניין להשתמש בשאלות שבהן בעתיד. ככל שטופסי הבחינה יחשפו, קשה ליצר מאגרי שאלות שניתן יהיה לחזור עליו. זהו טעם סביר". השופט הטיל על הסטודנט הוצאות על הצד המתון בגובה 15 אלף שקל, מאחר שהתובע הוא אדם פרטי, חסך בעלויות בדיון והעלה סוגיה פרשנית בעלת חשיבות.

את הסטודנט ייצג עו"ד אסף ביטון. את המרכז האקדמי למשפט ועסקים ייצגו עוה"ד רן קדם וגוני בלומנפלד ממשרד הרצוג. את המועצה להשכלה גבוהה ייצגו עוה"ד יאיר עשהאל ודן ליברמן ממשרד ש. פרידמן, אברמזון.

משמעות הפסיקה: סטודנט זכאי לקבל עותק טופס הבחינה אך לא את הבחינה עצמה.

מספר תיק: 1926-06-22

פרטי המקרה: בן 86, אב לבן ובת הלך לעולמו בשנת 2020. בחייו ערך שלוש צוואות נוטריוניות. הראשונה, בשנת 2017 בה ציווה את נכסיו הכוללים מניות שתי החברות שבבעלותו לארבעת נכדיו וחלק מכספו לבתו. חודשיים לאחר מכן ערך צוואה שניה בה ציווה את רוב נכסיו לנכדיו בחלקים שווים וכן ציווה לאחייניתו (בת אחיו), 20% ממניותיו באחת החברות. בצוואה שלישית בשנת 2019, הוציא את הנכדים והאחיינית וציווה את כל רכושו לשני ילדיו בחלקים שווים.

הילדים ביקשו לקיים את הצוואה. מנגד, האחיינית התנגדה, בטענה כי הצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת של ילדי המנוח. לדבריה, הם פעלו על מנת שהיא לא תירש דבר וכי המנוח היה סיעודי ונזקק לעזרת מטפל במועד עריכת הצוואה.

השופט יהורם שקד, מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, דחה את טענות האחיינית וקבע כי מדובר בטענות סרק. "כתב ההתנגדות וההליך שנכפה על התובעים הם דוגמא ומופת לניהול הליך סרק שאין מאחוריו דבר ורבע דבר עם הדין החל", נכתב. השופט קבע כי למרות שהמנוח היה סיעודי, הוא שמר על עצמאותו וקוגניטיבית נותר בכושר. עוד נקבע, כי כל טענותיה של האחיינית נגזרות מכך ששמה הופיע בצוואה המוקדמת ונעדר מהצוואה המאוחרת ולכן לשיטתה, וודאי קרו דברים הרי גורל בניגוד לרצונו של המנוח בין שני מועדי עריכת הצוואות. בית המשפט דחה את הטענות, תוך שקבע כי המניע לשינוי צוואת המנוח נבע משיקולי אב שרצה להוריש את נכסיו לשני ילדיו.

השופט ציין כי בעת פסיקת ההוצאות הוא לקח בחשבון כי האחיינית הגישה סיכומים בהיקף רחב מאוד, של למעלה מ־30 עמודים, הרבתה בחקירות עדים, האריכה את הדיון שלא לצורך "ולמעשה, ועל הדברים להיאמר, ניהלה הליך המושתת כולו על השערות, תיאוריות קונספירציה ועל דברים שלא הוכיחה". בתוך כך, האחיינית חויבה לשלם 100 אלף שקל הוצאות לילדי המנוח. בנוסף חויבה לשלם את מלוא הוצאות ההליך: תשלום למומחה, שכר עדים ותשלום לחברת ההקלטה והתמלול. את הילדים ייצג עו"ד בועז קראוס. את האחיינית ייצג עו"ד אורי צפת.

משמעות הפסיקה: ניהול הליך סרק עשוי להוביל להטלת הוצאות כבדות.

מספר תיק: 46864-07-21