שלוש שנים אחרי ההתקפה על הקונגרס, ארה"ב רוצה "איש חזק שישבור כללים"

לפני שלוש שנים היה מותר להניח, שהדמוקרטיה האמריקאית ניצלה. נכשל הניסיון לסכל בכוח את אישור תוצאות הבחירות לנשיאות; הובאש ריחו של הנשיא המובס דונלד טראמפ, שהסית את תומכיו לתקוף את משכן הקונגרס; רבים במפלגתו התחילו להתנער ממנו, וארבע שנות כהונתו נראו כתעתוע חולף.

● פיננשל טיימס: ישראל מתקרבת למלחמה אזורית רחבה וזו הסיבה 
● פרשנות | בית לחם מציגה: שנאת חג המולד 

ספק אם איש העלה בדעתו שטראמפ ילפות את המפלגה הרפובליקאית בצווארה בשלוש השנים הבאות, בינואר 2024 הוא יהיה מועמדה הכמעט-ודאי לנשיאות, והסקרים יעניקו לו סיכוי סביר לחזור לבית הלבן בינואר 2025.

מלומדת לקחיה של נשיאות טראמפ, אמריקה עמדה לחזור אל דרגה כלשהי של יציבות ושל איזון. הנשיא החדש, ג'ו ביידן, הבטיח להשיב אותה אל המרכז הפוליטי. ממדי אי-הצלחתו כמעט אינם טעונים הוכחה.

סקר דעת קהל של ה"וושינגטון פוסט" ביום השנה להתקפה על מושב הקונגרס מראה, כי 72% של הרפובליקאים אינם מייחסים כל חשיבות למאורעות הדרמטיים ההם. רק 31% מהם חושבים שבחירת ביידן לנשיא הייתה לגיטימית. כמעט רבע האמריקאים אומרים לסוקריהם, כי ייתכן שבעתיד "יהיה צורך באלימות כדי להציל את ארצנו". 38% בסקר אחר אומרים, כי ארה"ב זקוקה ל"מנהיג שיהיה מוכן להפר חלק מן הכללים, אם זה מה שנחוץ כדי לתקן מסלול".

 וביידן תוקף את את ''התקפתו של טראמפ על הדמוקרטיה'', בעיתון המופיע בפנסילווניה

תשעה שופטים עליונים

ערב יום השנה השלישי, בית המשפט העליון של ארה"ב הסכים לדון בערעורו של טראמפ על כוונתן של שתי מדינות למנוע את התמודדותו בבחירות. העליון דחה לפי שעה את בקשת התביעה הפדרלית לפסוק אם מותר להעמיד את טראמפ לדין על מאורעות 6 בינואר, או שהוא זכאי ל"חסינות", כפי שטוענים פרקליטיו.

לשון אחר, עתידה הפוליטי של ארה"ב מונח כעת בידי תשעה שופטים עליונים בהיכל שיש בעיר הבירה. אם אינני טועה, המשפט הזה נשמע מוכר להפליא בעברית ישראלית.

ואם זה לא מספיק, וושינגטון שרויה עכשיו בתוהו-ובוהו תחיקתי. ב-19 בינואר יפקע תוקפם של חוקי הקצאה זמניים, המאפשרים את פעולת הממשלה. משרדיה יצטרכו להתחיל להיסגר בהדרגה, אם הקונגרס החצוי והמקוטב לא ימהר לכתוב חוקים חדשים, או להאריך זמנית את תוקפם של החוקים הקיימים.

זה ריטואל רגיל בפוליטיקה האמריקאית, שחוזר זה 30 שנה, כל אימת שלפחות אחד משני בתי הקונגרס בשליטת מפלגת האופוזיציה. בדרך כלל הרפובליקאים הם אלה המאיימים "לסגור את הממשלה", מפני שהם חושבים את הנשיאים הדמוקרטיים המנהלים אותה לבזבזנים.

ביום א' בערב (שעון ישראל), מנהיגי הסיעות היריבות בסנאט ובבית הנבחרים הגיעו להסכמה עקרונית על גובה ההקצאות, אבל לא ברור אם יצליחו לגבש אותן מעוד לכלל חוק כדי למנוע את הסגירה. החוק החדש מעמיד את התקציב הפדרלי על 1.66 טריליון דולר. 886.3 מיליארד דולר יוקצו לביטחון, עלייה של 70 מיליארד דולר לעומת השנה שעברה. ההוצאות הלא-בטחוניות יעמדו בעינן, 772.7 מיליארד דולר.

וחוץ מזה מתעכבת חבילת חוקי הקצאה, הקשורה בביטחונה הלאומי של ארה"ב ובביטחונן של בעלות בריתה. הבית הלבן ביקש 110 מיליארד דולר כדי לממן את צורכי המלחמה של ישראל ושל אוקראינה, ולמלא את מחסניו המתרוקנים של צבא ארה"ב. הרפובליקאים, בהם תומכים מושבעים של ישראל ושל אוקראינה, מתנים את תמיכתם בחבילה הזו בהסכמת הבית הלבן לשינויים בולטים, או אפילו רדיקליים, בחוקי ההגירה.

שבוע אחר שבוע אנחנו מקבלים תזכורת על המידה שבה ענייני פנים וענייני חוץ משמשים בערבוביה. קטן הספק שממשל ביידן נחל כישלון חרוץ באבטחת גבולה הדרומי של ארה"ב. בחודש שעבר הסתננו דרכו רבע מיליון מהגרים לא-חוקיים, המספר הגדול ביותר בחודש יחיד מאז ומעולם. צילומים מן הגבול מעוררים השתאות. מאות בני אדם חוצים תעלות הפרדה ומסתערים על גדר התיל.

החוק הקיים אינו מרשה לממשלה לגרשם. הם נעצרים זמנית, ומשולחים לכל חלקי ארה"ב על יסוד הבנה שהם יצייתו בבוא היום להזמנה להתייצב בבית משפט לענייני הגירה כדי לברר את זכאותם. בהיעדר כוח אדם, תהליך כזה עשוי להימשך שנים. רבים מן הלא-חוקיים לא ייענו לזימונים, או לא יקבלו אותם. יתר על כן, הממשלה משתמשת בזכותה להעניק "חנינה הומניטרית" למסתננים. מאות אלפים קיבלו כזאת מאז נכנס ביידן לכהונתו.

בשבוע שעבר, רבע ויותר של צירי הקונגרס הרפובליקאיים טסו אל גבול טקסס עם מקסיקו, כדי להטעים את חומרת המשבר. בראשם עמד יושב ראש בית הנבחרים (שהוא גם מנהיג סיעת הרוב), מייק ג'ונסון. הוא הכריז כי "אסון בלתי מוגבל" מתרחש שם. משבר הגבול עומד להיות אחד מכלי הנשק האפקטיביים ביותר באמתחתם של הרפובליקאים בבחירות בנובמבר, הן לנשיאות והן לקונגרס.

 צילום של אב וילדיו מסתננים לארה''ב ממקסיקו בעיתון טקסני בסוף השבוע

הנשיא ביידן התמהמה הרבה יותר מדי בטיפול במשבר. עכשיו, כאשר חרב תחיקתית מונפת על צווארו, הוא מנסה להגיע להסכמים עם הרפובליקאים על תיקונים לחוקי ההגירה, הן כדי למנוע את סגירת הממשלה והן כדי לאפשר את הזרמת הסיוע הצבאי.

בשבוע שעבר הוא שלח שניים מבכירי הקבינט שלו, טוני בלינקן, מזכיר המדינה, ואלחנדרו מיורקאס, השר לביטחון המולדת למקסיקו, כדי לבקש את עזרתה בהפחתת הלחץ בגבול. בזמן טראמפ, מקסיקו הסכימה להושיב את המסתננים הפוטנציאליים במחנות מעבר בתחומיה, עד שיתברר עניינם. עכשיו היא מבקשת 20 מיליארד דולר תמורת עזרה נוספת.

לאוקראינה אין תחמושת

לשר מיורקאס, שהוא אגב יהודי, יש בעיה נוספת. ועדה של בית הנבחרים הצביעה בשבוע שעבר להתחיל נגדו תהליך המכונה באנגלית "אימפיצ'מנט". פירושו שאם יימצא בעתיד רוב בבית הנבחרים, מיורקאס יעמוד למשפט הסנאט, ואם יימצא חייב שם, הוא יודח. אין כל סיכוי מספרי שהסנאט ירשיע אותו, אבל עצם התהליך מעמיק את התוהו-ובוהו. בנפרד, ועדה של בית הנבחרים דנה בהגשת כתב אישום נגד הנשיא עצמו.

איזה מהלך קונסטרוקטיבי ייתכן בכלל בשנה הזו, בנסיבות האלה, בקיטוב הזה, על רקע התגוששות מפלגתית חסרת אחריות וחסרת תכלית? לא ברור.

הדמוקרטים מקווים שיימצאו מספר רפובליקאים, אשר יעדיפו "משהו" על פני "לא כלום", ויהיו מוכנים להתפשר. אבל "פשרה" מוסיפה להיות מילת גנאי במילון הפוליטי של הימין הנוקשה. אל נכון היא תהפוך למילת גנאי בעיני השמאל הנוקשה לכשרפובליקן יישב בבית הלבן.

המחיר לאינטרסים הבינלאומיים של ארה"ב, בהיעדר הסכמה דו-מפלגתית, יהיה גבוה מאוד. נראה שאוקראינה כבר משלמת אותו. הכסף בוושינגטון לסיוע צבאי לאוקראינה אזל. סטטיסטיקה של מכון מחקר צבאי בריטי (RUSI.org) מראה תוצאה מיידית דרמטית: בעוד שבחודשי הקיץ אוקראינה השתמשה ב-7,000 פגזים ליום, או 2,500 יותר מאשר רוסיה, עכשיו היחס התהפך: 10,000 פגזים רוסיים לעומת 2,000 אוקראיניים. משהו צריך להיעשות באופן בהול. בהילות אינה תכונה מאפיינת של וושינגטון בימים האלה. זה הזמן להיגמל מהערצה להפרדת הרשויות בארה"ב. הן הפכו את הפוליטיקה שלה לרחוב ללא-מוצא.

רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.