בנק ישראל הוציא על הקמת מאגר נתוני האשראי ותפעולו יותר מ-600 מיליון שקל, תוך שנים ספורות, אבל ללא תועלת ברורה. כך על פי דוח מבקר המדינה.
המאגר, בו מרוכזים נתוני האשראי של הציבור הישראלי, כולל יכולת החזר החובות של כל צרכן, הוקם במטרה להגביר את התחרות בין הבנקים והגופים הפיננסיים על הצרכן הישראלי ולהוזיל את עלות ההלוואות לציבור.
● דוח מבקר המדינה | בנק ישראל והאוצר לא נערכו כראוי לעליית האינפלציה
● דוח מבקר המדינה | "בעיה מבנית ביעילות השירות הניתן בנמלים בישראל"
● דוח מבקר המדינה | מאגר נתוני האשראי עלה 600 מיליון שקל, אבל התועלת מוטלת בספק
בנק ישאל העריך את עלות הקמת המאגר ב-92 מיליון שקל, אך בפועל העלות הסתכמה ב-255 מיליון שקל, לסכום הזה התווספו 32 מיליון שקל נוספים - "עלות עקיפה" ששילמו גופים אחרים שקשורים למאגר, פער של 177% מעל האומדן של בנק ישראל וגבוה ב-68% מההסכם שנחתם מול חברת מטריקס, שנבחרה להקים את המאגר, ואף גבוה ב-19% מהסכום שאותו אישר בסופו של דבר בנק ישראל לביצוע הפרויקט, 214 מיליון שקל.
בבנק ישראל טענו במכתב למשרד האוצר כי הסיבה לפער הגדול היא "חוסר בהירות בתחילת התהליך ובכמויות החומרה והתוכנה, שהתכנון שלהן לא כיסה את כלל הדרישות של הבנק בתום אבטחת המידע". בנוסף, הדרישה של בנק ישראל לחלק את הפרויקט למספר אזורים נפרדים. בבנק גם הוסיפו כי "הספק לא אפיין בדרך המיטבית חלק מציוד החומרה" וכן בעיות נוספות.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן ממליץ לבנק ישראל ש"יפיק לקחים מהערכת החסר באומדן עלות המאגר, ייערך מראש להקמה של פרויקטים עסקיים וטכנולוגיים מבחינת היקפים ומורכבותם וכן יוודא הכללה של עלויות עקיפות כחלק מהעלויות המוצגות בעת אישור הפרויקט".
אבל כאן לא מסתיימים הפערים. בנק ישראל העריך את עלות התפעול השוטפת השנתית של המאגר ב-30 מיליון שקל, ובפועל העלות השנתית בשנת 2020, שנת הפעילות הראשונה, הייתה כפולה: 60 מיליון שקל.
גם כאן, מדובר בפער של 33% ביחס להסכם שנחתם בפועל, 45 מיליון שקל, "שכן ככל שהפרויקט התקדם צצו ועלו בעיות חדשות ודרישות נוספות הן מנותני האשראי והן מספק התפעול", נכתב בדוח. בבנק ישראל הסבירו את הפער בעלויות נוספות של עובדי בנק ישראל, שלא הוערכו בהתחלה, וכן "עלויות שכירת שטחים במרכזי המחשבים של הבנק".
החריגות ממשיכות מאז כאשר על פי מבקר המדינה, בשנת 2022 העלות השוטפת כבר הגיעה ל-97 מיליון שקל, כאשר 80 מיליון שקל היא עלות שוטפת ועוד כ-17 מיליון שקל על "שינויים ושיפורים". במצטבר, אומר המבקר, משנת 2019 ועד 2022 העלות השוטפת הסתכמה ביותר מ-330 מיליון שקל, וזה רק בתקופה של 4 שנים. ומה צפוי בהמשך? המבקר "ממליץ כי בנק ישראל ומשרד האוצר יבחנו את העלויות השוטפות" גם לאור השאיפה להקים מאגר דומה לעסקים קטנים ובינוניים.
התועלת לא ברורה
מטרת הקמת המאגר הייתה לתת לגופים הפיננסיים את המידע הרלוונטי על הלקוח, כך שהם יוכלו להוזיל ללקוח את הריבית. כשהושק המאגר ההבטחות היו גדולות: "תחרות על הצרכן הישראלי", "הוזלת עלויות", ויש מי שקראו לכך "מהפכה".
אלא שעל פי מבקר המדינה, המהפכה נשארה על הנייר ולא הגיעה לצרכן. על פי נתוני המבקר, על אף השימוש הגובר של הציבור ונותני האשראי במאגר, אין שינוי מהותי במעבר של הלקוחות בין הבנקים.
בבנק ישראל מכמתים את מספר העוברים בין הבנקים ב-2% בלבד לאחר הקמת המאגר. המבקר גם קובע שאין שינוי בכמות האנשים שלקחו הלוואה שלא מהבנק שלהם, אלא מבנק אחר, שיעורם עומד על 17% בלבד.
בבנק ישראל טענו בתשובה למבקר המדינה כי ייתכן שההשפעה של המאגר על התחרות גדולה יותר, כי "עצם האפשרות לניוד יצרה שינוי בתחרות" בכך שגם בלי לעבור בנק או לקחת הלוואה מבנק אחר, הבנק עצמו ייתן ריביות נמוכות יותר לצרכן (הקטנת פרמיית הלקוח השבוי).
מבקר המדינה דחה את הטענה וקבע כי "גם שינוי זה לא השפיע במידה רבה על השוק בכללותו, שכן לאחר הקמת המאגר הצטמצמה פרמיית הלקוח השבוי ב-13 עד 15 נקודות בסיס בלבד", כלומר הבנקים המשיכו לתת הלוואות יקרות ללקוחותיהם.
מבנק ישראל נמסר בתגובה: "המערכת לשיתוף נתוני האשראי פועלת לפי החוק ומשרתת את מטרותיו. זאת ניתן גם ללמוד ממספר מקורות המידע הרבים שמדווחים למערכת מרצון וממספר נותני האשראי הנהנים משיתוף המידע.
"בהתאם לכך, נעשה שימוש הולך וגובר במערכת לשיתוף בנתוני אשראי, ובמחקרים שנעשו בבנק ישראל רואים את תרומתו של המאגר לשוק האשראי בסגמנטים השונים, ובפרט עלייה בפריקות של מוצרי אשראי מסוימים והקטנת עלויות ריבית".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
