בחירות סיבוב שני: האם ניו המפשייר תאט את טראמפ בדרך אל מועמדות מפלגתו?

המחיר המבעית שהפוליטיקה האמריקאית משלמת על קיטוב, פילוג והסתה כמובן אינו מונופול אמריקאי. כמעט קשה לחשוב על דמוקרטיה מערבית שאינה עומדת בימים האלה בסימן הקיטוב. אבל רק במערכת הפוליטית האמריקאית, החוקה מעניקה שיניים חדות מאוד לקיטוב.

● קפריסין מסתבכת בגלל בסיסי הצבא הבריטי ואיראן תוקפת גם "חברים" 
● הכירו את הנשיא שפיטר 5,000 איש והכריז על 300 חוקים חדשים, תוך שבוע 

הנוסחה האמריקאית של הפרדת הרשויות מאפשרת שליטה של האופוזיציה בתהליך החקיקה, אם באמצעות רוב באחד משני בתי הקונגרס, או אפילו באמצעות מיעוט חוסם.

וכך אנחנו עומדים עכשיו על פי תהום פעורה, מפני ש(1) לרפובליקאים יש רוב בבית הנבחרים ומיעוט חוסם בסנאט; ו(2) שנת הבחירות לנשיאות ולקונגרס נמצאת בעיצומה.

התוצאה: מתעכבת והולכת החקיקה בשני ענייני החוץ החשובים והדחופים ביותר: סיוע החירום לישראל ולאוקראינה. הרפובליקאים מסרבים. הם עומדים על ויתורים מפליגים של הממשל בעניין שבינו ובין ישראל ואוקראינה אין ולא כלום: ביטחון הגבול הדרומי של ארה"ב עם מקסיקו.

ישראל תוכל להחזיק מעמד גם אם חבילת הסיוע תוסיף להתעכב. בסופו של דבר הרפובליקאים יתמכו בה. אבל אין כל ודאות שהם יתמכו בחלקה של אוקראינה. הסימנים מתרבים והולכים שאוקראינה תתקשה להחזיק מעמד. תרחישים צבאיים של נאט"ו מביאים עכשיו בחשבון התמוטטות אוקראינית כבר במהלך הקיץ.

הבית הלבן והרפובליקאים מעבדים נוסחת פשרה. אבל התהליך ארוך ומייגע, ותוצאותיו מסופקות. רדיקלים בסיעה הרפובליקאית בבית הנבחרים, שכבר הפגינו את כישרונם בהכשלה של יוזמות חקיקה, מוכנים בהחלט להשאיר את "משבר הגבול הדרומי" על כנו. הוא ישמש אותם היטב במערכת הבחירות, הן לנשיאות והן לקונגרס.

מעטים הם העניינים שהאמריקאים נוטים להיענות להם ברוב גדול יותר מאשר הרושם שהגבול החשוב ביותר של ארה"ב מתמוטט, ושיטפון עצום של מהגרים מאיים על הביטחון הקיבוצי והפרטי. שוררת גם הסכמה רחבת-ממדים, שממשל ביידן נחל כישלון חרוץ בטיפולו במשבר הגבול.

עצבנותו של טראמפ

יש קשר סיבתי ונסיבתי בין הידרדרות ביידן במדדי הפופולריות ובין המצב בגבול. האהדה לנשיא עומדת עכשיו (על פי מדד הסקרים של RCP) בסביבות 38%. מקובל זה שנים להניח, כי נשיאים מתקשים לחזור ולהיבחר, אם הפופולריות שלהם בתחילת שנת בחירות נמוכה מ-45%.

הסקרים משקפים לפי שעה תיקו סטטיסטי, וההפרש נופל בדרך כלל בגבולותיה של טעות הדגימה, ברור למדי כי לטראמפ יש יתרון ממשי במדינות-המפתח.

ואף כי הוא מוביל, ואף כי הרוח נושבת בגבו, טראמפ מגלה סימנים בלתי פוסקים של עצבנות. ביום ג' השבוע יהיה הסיבוב המלא הראשון של הבחירות המקדימות, במדינה הצפון-מזרחית הקטנה ניו המפשייר. זה סיבוב "מלא", בניגוד לאייווה בשבוע שעבר, מפני שתהיה בו הצבעה חשאית בקלפיות, והן יהיו פתוחות יום שלם. זה יגביר מאוד את שיעור ההשתתפות. באייווה הצביעו רק חמישית מבעלי זכות הבחירה. 

הסקרים בניו המפשייר מראים יתרון מוחץ של טראמפ, עם 50% ויותר של הקולות. זה היה גובה יתרונו באייווה. אבל יש הבדל חשוב אחד: על פי הסקרים, ההפרש בינו לבאה אחריו קטן בחצי ממה שהיה באייווה.  

ניקי היילי, שהייתה השגרירה באו״ם בימי נשיאותו של טראמפ, ושימשה מקודם מושלת דרום קרוליינה במשך שמונה שנים, מקבלת בערך שליש הקולות בסקרים. משימתה היא להקטין את ההפרש הזה לממדים של ספרה אחת ויחידה, ולהיצמד לטראמפ. תוצאה כזאת תאפשר לה לטעון, לפחות לימים אחדים, שהיא ״במקום השני״. למעמד הזה טען עד יום א' גם מושל פלורידה רון דסאנטיס, אבל הוא הסתלק מן המרוץ 36 שעות לפני פתיחת הקלפיות. הסקרים בניו המפשייר ממילא העמידו אותו הרחק מאחור, בסביבות 7%.  

בסוף 2022 דסאנטיס נחשב לבעל סיכויים מצוינים. סקרים אחרים אפילו העניקו לו יתרון על טראמפ. הוא הציג את עצמו כטראפיסט לעילא ולעילא, שאינו נושא את אבני הריחיים של טראמפ, וממילא יש לו סיכוי מועדף לגבור על הנשיא ביידן. 

מהירות נפילתו של דסאנטיס היתה מסחררת. הוא נפל קודם כול מפני שטראמפ תקף אותו ללא רחם, גם באופן אישי, כפי שהוא תמיד עושה. הואיל ודסאנטיס אינו נבדל מטראמפ כמעט בשום עניין, והואיל ורוב הרפובליקאים סוגדים לנשיא לשעבר, דסאנטיס התקשה לגמול על התקפות טראמפ בהתקפות משלו. סיכוייו היחידים לגבור על טראמפ נבעו מן התקווה שהרפובליקאים יתעייפו מטראמפ. הם לא התעייפו, והאוויר יצא ממפרשי דסאנטיס. 

הסתלקותו מן המרוץ אינה משנה שום דבר באופן דרמטי. הדעת נותנת שתומכיו המתמעטים של דסאנטיס יעבירו את קולותיהם לטראמפ, לא להיילי, ויגדילו עוד יותר את יתרונו. אבל ההסתלקות מאפשרת לניקי היילי לזכות במלוא תשומת הלב של שוחרי האלטרנטיבה לטראמפ. זה מעמד מפתיע, שמעטים היו מעלים על דעתם כאשר המרוץ הזה התחיל, לפני שנה. לא עניין של מה בכך הוא שאשה ממוצא הודי מתייצבת בעמדת מנהיגות כזאת במפלגת ימין המזוהה עם איבה למהגרים. 

"אחרון הכלבים"

ניו המפשייר אוהבת להפתיע. יש לה רקורד ארוך מאוד של סיכול הציפיות הטבעיות. היא הביאה אל קיצה את הקריירה של שני נשיאים. הרי טרומן (1952) ולינדון ג'ונסון (1968) הפסידו, או כמעט הפסידו, במקדימות של מפלגתם, ומיד אחר כך הסתלקו מן המרוץ. ג'ורג' בוש האב אמנם לא הפסיד (1992), אבל נצחונו הזעום אותת שהוא יתקשה לחזור ולהיבחר. ואף אמנם הוא הובס בידי ביל קלינטון. קלינטון עצמו הצליח להקים לתחייה את מסע הבחירות שלו בזכות מקום שני בניו המפשייר. ״לא אשכח את ניו המפשייר עד שימות אחרון הכלבים״, הוא חזר על מימרה עממית לא כל כך ידועה. 

עצבנותו של טראמפ מקבלת ביטויים אופייניים. הוא תוקף את ניקי היילי באופן אישי. הוא אפילו מטיל ספק בעצם כשירותה להתמודד, מפני שהוריה, מהגרים הודיים, לא היו אזרחי ארה״ב כאשר נולדה, מה שמעמיד לדעתו בספק את אזרחותה שלה. טענתו מופרכת מעיקרה, אבל טענות כאלה נגד כשירותו של ברק אובמה ב-2012 סללו את דרכו של טראמפ אל הפוליטיקה. 

ביום שבת טראמפ נכשל בלשונו ובזכרונו, כאשר התבלבל בפומבי בין היילי לבין יושבת ראש בית הנבחרים לשעבר, הדמוקרטית ננסי פלוסי. הוא התבלבל לא רק בשמות, אלא גם בביוגרפיות. הוא הטיל על היילי את האריות להפקרת בטחונו של הקונגרס ביום הנמהר, שבו טראמפ שיסה את תומכיו בגבעת הקפיטול, ב-6 בינואר 2021. הביטחון היה בידי פלוסי. היילי אפילו לא היתה צירת קונגרס. 

היילי מיהרה להפיק הון פוליטי. היא הזכירה את גילו של טראמפ (77), ורמזה שהוא סובל משקיעה קוגניטיבית. ברור למדי שאילו ביידן היה נכשל באופן הזה, המדיה החברתית הימנית היתה מכריזה שהוא סנילי, וממטירה עליו קיתונות של לעג. 

 ניקי היילי / צילום: ap, Robert F. Bukaty

האם אם מה שהאמריקאים קוראים "רגע של זיקנה" (senior moment) אצל טראמפ יזכיר למצביעים שלא רק ביידן (81) לוקה ב"פאקטור הגיל", ואולי מוטב לפנות אל חלופה צעירה? היילי היא בת 52.

שדות המוקשים

הפסד של טראמפ בניו המפשייר יהיה סנסציה פוליטית, אם כי בשום פנים לא יסתום עליו את הגולל. ניצחון דחוק עשוי להאריך לפחות במקצת את תוחלת החיים הפוליטית של יריביו. אבל הבה נזכור כי ניו המפשייר היא רק נקודה קטנה וחולפת על המכ"ם הפוליטי. ביידן הובס בה בהפרש גדול ב-2020, ונבחר כמעט ללא קושי למועמד מפלגתו.

גם הדמוקרטים מצביעים ביום ג'. פוטנציאל ההפתעות אצלם קטן הרבה יותר, מפני שלנשיא ביידן אין יריבים כבדי משקל. אבל בימים האחרונים נרשם מאמץ כספי, ארגוני ותקשורתי, ביוזמת אוסף של עשירי עמק הסיליקון, לאושש את מועמדות-המחאה של ציר קונגרס אלמוני למדי, דין פיליפס, בן 55, ממדינת מינסוטה.

תיארנו למעלה את שדות המוקשים שהפתעות בניו המפשייר זרעו בדרכם של נשיאים שניסו לחזור ולהיבחר. הסקרים מעניקים לפיליפס בסביבות 10%. אם הוא יגיע, נניח, אל 35%, זה יהיה ביטוי מדאיג לחולשת ביידן.

חובבי פוליטיקה אמריקאית מוזמנים להישאר ערים בלילה שבין שלישי לרביעי. מי יודע, אולי תתרחש דרמה קטנה.

רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.