חנה אירם (44)
אישי: נשואה לדוד + 5, גרה בירושלים
מקצועי: מייסדת מיזם אחיות מברזל, מנהלת תוכניות רווחה וקהילה במגזר החרדי
● פורטפוליו | היזמת שפיתחה כוונת שמבטיחה פגיעה בכדור הראשון, וכבר משמשת את לוחמי צה"ל
● פורטפוליו | פרצו לי לטלפון ותצפתו לי על הבית"
● פורטפוליו | "אף אחד בעולם לא עשה את זה": מנכ"ל התעשייה האווירית מספר איך זה ליירט טיל איראני בחלל
ילדות ומשפחה: נולדתי בירושלים. אבי שעלה מארה"ב ואמי שעלתה מאוסטריה נפגשו כאן בשידוך והקימו משפחה נפלאה בת שמונה ילדים. גרנו בארזי הבירה, שכונה חמה מאוד שגרו בה הרבה משפחות אמריקאיות שעלו לארץ. בילדותי אבא ניסה פעמיים להעביר אותנו ללוס אנג'לס, הלב שלו נמשך חזרה לשם, אבל אמא הצליחה להחזיר אותנו בכל פעם לארץ. גדלתי גם פה וגם שם.
לימודים: כשהתחלתי ללמוד בסמינר (תיכון לתלמידות חרדיות - ד"א) הייתי קצת מרדנית, ואמרתי שבחיים לא אהיה מורה. החלום שלי היה להיות פסיכולוגית או שחקנית. אבל ברגע שלמדתי את יסודות ההוראה התאהבתי בתחום והרגשתי שהוא נותן מקום לפסיכולוגיה, למשחק וגם לאש שתמיד בערה בי ועדיין בוערת - להשפיע על הסביבה בעשיית טוב. בהמשך למדתי לתואר ראשון כללי מאוניברסיטת תומאס אדיסון בארה"ב ותואר שני בייעוץ חינוכי מאוניברסיטת בר אילן, ויש לי תעודת הוראה ממכללת אופקים.
קריירה ראשונה: במשך 12 שנים הייתי מחנכת של תלמידי י"א־י"ב משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות. נוצרו לי קשרים עמוקים ומשמעותיים מאוד עם חלק מהתלמידות.
קריירה שנייה: אחרי לידת בתי הרביעית קיבלתי הצעה לפתוח בית לנערות חרדיות בסיכון במימון קרן פילנתרופית גדולה. הוא יועד לטיפול בנערות חרדיות שהיו חייבות לצאת מהבית עקב ענייני רווחה כמו אלימות או הזנחה קשה. לאחר הקמתו חברנו לעמותת אור שלום, פתחנו בתים נוספים וניהלתי את האשכול הירושלמי של העמותה. זה הרגיש לי קצת כמו חדר מיון, כל הזמן היו אירועי חירום, ישנתי עשר שנים עם טלפון ליד האוזן.
אחיות מברזל: לאחר משמרת ארוכה, אינטנסיבית ושואבת של כמעט עשור, לפני כשנתיים החלטתי שנכון עבורי להיפרד מאור שלום, ולהתקדם הלאה. עזבתי בכאב גדול והתחלתי לחפש את התפקיד הבא שלי. עסקתי בניהול עמותה שעוזרת לנשים גרושות, עבדתי בחברת ניהול ואסטרטגיה כדי לשכלל עוד קצת את יכולות הניהול שלי, ואז הגיעה המלחמה. באחד הימים הראשונים ישבנו כמה נשים חרדיות בסלון פאות וחשבנו איך אנחנו יכולות לתרום. יומיים אחר כך כבר החלטנו על הקמת מיזם אחיות מברזל, ובתוך ימים בודדים כבר היו לנו כ־1,000 מתנדבות.
אישה לאישה: הקונספט הראשוני היה עזרה של אחות לאחות, מאישה חרדית לאישה במגזר אחר בחברה הישראלית. בחודש הראשון עשינו הכול: ארוחות, תעסוקת ילדים, אירועים, תמיכה מורלית ועוד. עזרנו למשפחות של מפונים, פצועים, אבלים, מילואים - כל מה שרק הצלחנו. בשלב מסוים חברנו לעמותה החרדית אחים לעורף והחלטנו להתמקד בנשים של מגויסי המילואים. היום מונה המיזם כ־2,500 מתנדבות.
איך זה עובד: הנשים שבעליהן במילואים יוצרות איתנו קשר, אנחנו מצמידים לכל אחת מהן מתנדבת ששואלת לשלומה ומציעה לה סיוע פעם בשבוע: ארוחה חמה למשפחה, עזרה עם הילדים או עזרה בסידור וארגון הבית. המתנדבות שלנו באות אליהן הביתה ואומרות: לכי תנוחי שלוש־ארבע שעות, אני כאן.
השפעה הדדית: התגובות מהנשים החילוניות חמות מאוד. הן שמחות להכיר נשים חרדיות שמעורבות כל כך בתמיכה בעורף. מרגשת אותי גם ההשפעה עלינו, על הנשים החרדיות: לי אישית אין מישהו במעגל הראשון שמשרת במילואים, אבל החיבור שנוצר במיזם לנשות המילואימניקים גורם לי להרגיש שהן כמעט בתוך המשפחה שלי. ככה מרגישות גם כל הנשים המתנדבות, הן חיות את זה כל הזמן.
חרדים במלחמה: רוב האנשים שאני פוגשת ברחוב החרדי חשים כאב גדול מאוד ואכפת להם. המלחמה יצרה כאן תחושה של שותפות גורל. חייבים להפסיק את הפילוג הגדול שהיה כאן לפני המלחמה.
חרדיות במעגל העבודה: בהסתכלות מבחוץ החליטו בשבילנו שאין לנו אפשרויות בחירה, שכופים עלינו דברים ואנחנו לא מנהלות את חיינו. אבל זו טעות גדולה. נשים חרדיות מנהלות את הבית ובמקביל מקדמות קריירה מגיל צעיר. הן מחפשות מקצוע ופרנסה כבר מהתיכון. בגיל הזה כבר נותנים להן במה להתפתח ולהביע כישרון. אין להן חסם גברי והן לא צריכות להוכיח שהן שוות יותר או פחות מהגברים. רובן לא נמצאות בבית רוב היום, כי הן המפרנסות הראשיות, אז הגברים מטפלים בילדים בצהריים ומאכילים אותם.
מבט לעתיד: חשוב לדעת שאפשר ליצור כאן פלטפורמות של שיח משותף. החזון שלי הוא שחרדיות ירגישו בנוח לעשות דברים עם נשים ממגזרים אחרים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
